שימוש במתורגמניות. מחשבות והגיגים.
אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שעוברת עלי לאחרונה – אם להשתמש במתורגמניות או לא. בתקופת הלימודים לתואר ראשון ותואר שני לא נעזרתי במתורגמניות בכלל. חוץ מזה שבאותה תקופה של התואר הראשון שלי, זה לא היה מוכר על ידי בטוח לאומי, והיה צריך להגיע ממימון פרטי, גם ההיצע של המתורגמניות, במיוחד באזור הצפון, לא היה גבוה. בהרצאות כמעט לא הבנתי (רבע שעה ראשונה איכשהו עקבתי ואחרי זה התעייפתי מלקרוא שפתיים). גם בשלב מאוחר יותר, כשהנושא של תרגום החל לחלחל וההיצע של המתורגמניות המקצועיות גדל, נמנעתי מלהשתמש במתורגמניות אבל מסיבות אחרות: 1.הסיבה העיקרית היא הסטיגמה (שלפי דעתי) אנשים שמים עליך. אני חושבת: אם הייתי בן אדם שומע והייתי בא לאיזה הרצאה והייתי רואה מישהו שיש לו מתורגמנית צמודה לשפת סימנים מה הייתי חושבת? 2.פחד מתלות. 3.אי יצירת קשרים עם אנשים מהקורס. שיחשבו שבלי תרגום לשפת סימנים אי אפשר לדבר איתי. 4.פחד מעצלות- שאם יש תרגום לא אנסה בכלל להבין לבד. 5.משיכת יותר מדי תשומת לב . לאחרונה אני עושה שני קורסים , במסגרת העבודה. ולקורסים האלה אני לוקחת מתורגמנית מעולה לשפת סימנים. וראיתי שחלק מהחששות שלי מתגשמים אולם הם בטלים בשישים לעומת הרווח מהתרגום. ההנאה לשבת בכיתה ולהבין את כל הנאמר בזמן אמת. פשוט עולם חדש נפתח בפני. אני כל הזמן חושבת אם הייתי משתמשת בתרגום בלימודי התואר ובמיוחד בלימודי התואר השני שהיו שם יותר דיונים בכיתה ודינמיקות קבוצתיות מרובות משתתפים, זה היה יכול להיראות לגמרי אחרת. ואני מרגישה הרגשה של פספוס. בזמן הלימודים ההרצאות היו רק שעות מתות שצריך להעביר אותן ואז לקחת חומר לצלם וללמוד לבד. ועכשיו אני כל כך מחכה לימי חמישי בערב ושישי בבוקר שאני לומדת בהם את שני הקורסים הנ"ל. אני מבינה הכל הכל ומשתתפת המון – ושואלת שאלות בלי סוף! דבר שלא הייתי עושה קודם. (קודם הייתי מקסימום אומרת שלא הבנתי את הנאמר ומבקשת לחזור על הנאמר) אבל הביטחון לשאול את השאלות (שאני לא שואלת שאלות שמישהו לפני דקה שאל או שהמרצה כבר ענה עליהן). הקורס ביום חמישי זה קורס לא קל והחומר המועבר די קשה. ולי יש בטחון לשאול שאלות. בשיעור האחרון המרצה רץ ורץ ולא הבנתי את החומר אז אמרתי לו – לא הסברת את זה כמו שצריך ונראה לי שאף אחד לא הבין את החומר. תחזור על זה. וואהו! דבר כזה בחיים לא הייתי אומרת בלי תרגום ובלי להיות בטוחה שהבנתי את כל הנאמר. ואיפה כל התסכולים שהיו לי בזמן הלימודים של התואר כשישבתי בכיתה ולא הבנתי כלום? וכל אחד ששאל שאלה הייתי בטוחה שהוא מה זה חכם וכולם מבינים הכל. ועכשיו בחזרה לחששות ולפחדים... הפחד מעצלות כן מתגשם. למשל אני שואלת שאלה (אני שואלת ישירות את המרצה כמובן) והמרצה מתחיל לענות ואז הוא מסתכל עלי ואני מסתכלת עליו ומיד עוברת להסתכל על המתורגמנית בלי לנסות להבין את התשובה שלו לבד. (בטח נראה לו מוזר שאני לא מסתכלת עליו בזמן שהוא עונה לי) הפחד מאי יצירת קשר עם אנשים מהקורס- לשמחתי הרבה זה התבדה ובהפסקות אני מדברת עם אנשים בצורה רגילה וטבעית בלי תרגום. משיכת יותר מדי תשומת לב- גם כן מתגשם. אבל אם זה הרצאה עם אנשים שאני מכירה אז לא איכפת לי כל כך – כי מהם אני לא פוחדת מסטיגמות. בשיעור של יום חמישי המרצים לא מפסיקים להתלוצץ על חשבון המתורגמנית (המסכנה). למשל בשיעור האחרון המרצה פתח את השיעור ב"ערב טוב , שלום לכולם ושלום למתורגמנית הבית שלנו...." או בשיעור הראשון :" וואהו פעם ראשונה בחיים שלי שיש מישהו שמקשיב לכל מילה שאני אומר (הכוונה למתורגמנית)" או למשל באחד השיעורים – היה נורא קר בחדר – שמו מזגן על 20 מעלות והמתורגמנית הייתה היחידה שלבשה שרוול קצר אז המרצה פונה אלי :" את מעבידה אותה ממש קשה עם הידיים שחם לה...." וככה כל השיעור. אז מצד אחד זה מצחיק לפעמים אבל מצד שני זה מעצבן כי אני רוצה לבוא לכיתה ולהקשיב בלי למשוך תשומת לב. וזה לא הולך. כך שחלק מהחששות התבדו להן. החשש מהסטיגמה נשאר והוא מה שמונע ממני להביא מתורגמניות לכנסים מקצועיים למשל, ששם כן איכפת לי מהרושם הראשוני שאני יוצרת. מה דעתכם? (בבקשה תגידו שאתם מבינים אותי, ולא להתקיף אותי על מה שכתבתי).
אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שעוברת עלי לאחרונה – אם להשתמש במתורגמניות או לא. בתקופת הלימודים לתואר ראשון ותואר שני לא נעזרתי במתורגמניות בכלל. חוץ מזה שבאותה תקופה של התואר הראשון שלי, זה לא היה מוכר על ידי בטוח לאומי, והיה צריך להגיע ממימון פרטי, גם ההיצע של המתורגמניות, במיוחד באזור הצפון, לא היה גבוה. בהרצאות כמעט לא הבנתי (רבע שעה ראשונה איכשהו עקבתי ואחרי זה התעייפתי מלקרוא שפתיים). גם בשלב מאוחר יותר, כשהנושא של תרגום החל לחלחל וההיצע של המתורגמניות המקצועיות גדל, נמנעתי מלהשתמש במתורגמניות אבל מסיבות אחרות: 1.הסיבה העיקרית היא הסטיגמה (שלפי דעתי) אנשים שמים עליך. אני חושבת: אם הייתי בן אדם שומע והייתי בא לאיזה הרצאה והייתי רואה מישהו שיש לו מתורגמנית צמודה לשפת סימנים מה הייתי חושבת? 2.פחד מתלות. 3.אי יצירת קשרים עם אנשים מהקורס. שיחשבו שבלי תרגום לשפת סימנים אי אפשר לדבר איתי. 4.פחד מעצלות- שאם יש תרגום לא אנסה בכלל להבין לבד. 5.משיכת יותר מדי תשומת לב . לאחרונה אני עושה שני קורסים , במסגרת העבודה. ולקורסים האלה אני לוקחת מתורגמנית מעולה לשפת סימנים. וראיתי שחלק מהחששות שלי מתגשמים אולם הם בטלים בשישים לעומת הרווח מהתרגום. ההנאה לשבת בכיתה ולהבין את כל הנאמר בזמן אמת. פשוט עולם חדש נפתח בפני. אני כל הזמן חושבת אם הייתי משתמשת בתרגום בלימודי התואר ובמיוחד בלימודי התואר השני שהיו שם יותר דיונים בכיתה ודינמיקות קבוצתיות מרובות משתתפים, זה היה יכול להיראות לגמרי אחרת. ואני מרגישה הרגשה של פספוס. בזמן הלימודים ההרצאות היו רק שעות מתות שצריך להעביר אותן ואז לקחת חומר לצלם וללמוד לבד. ועכשיו אני כל כך מחכה לימי חמישי בערב ושישי בבוקר שאני לומדת בהם את שני הקורסים הנ"ל. אני מבינה הכל הכל ומשתתפת המון – ושואלת שאלות בלי סוף! דבר שלא הייתי עושה קודם. (קודם הייתי מקסימום אומרת שלא הבנתי את הנאמר ומבקשת לחזור על הנאמר) אבל הביטחון לשאול את השאלות (שאני לא שואלת שאלות שמישהו לפני דקה שאל או שהמרצה כבר ענה עליהן). הקורס ביום חמישי זה קורס לא קל והחומר המועבר די קשה. ולי יש בטחון לשאול שאלות. בשיעור האחרון המרצה רץ ורץ ולא הבנתי את החומר אז אמרתי לו – לא הסברת את זה כמו שצריך ונראה לי שאף אחד לא הבין את החומר. תחזור על זה. וואהו! דבר כזה בחיים לא הייתי אומרת בלי תרגום ובלי להיות בטוחה שהבנתי את כל הנאמר. ואיפה כל התסכולים שהיו לי בזמן הלימודים של התואר כשישבתי בכיתה ולא הבנתי כלום? וכל אחד ששאל שאלה הייתי בטוחה שהוא מה זה חכם וכולם מבינים הכל. ועכשיו בחזרה לחששות ולפחדים... הפחד מעצלות כן מתגשם. למשל אני שואלת שאלה (אני שואלת ישירות את המרצה כמובן) והמרצה מתחיל לענות ואז הוא מסתכל עלי ואני מסתכלת עליו ומיד עוברת להסתכל על המתורגמנית בלי לנסות להבין את התשובה שלו לבד. (בטח נראה לו מוזר שאני לא מסתכלת עליו בזמן שהוא עונה לי) הפחד מאי יצירת קשר עם אנשים מהקורס- לשמחתי הרבה זה התבדה ובהפסקות אני מדברת עם אנשים בצורה רגילה וטבעית בלי תרגום. משיכת יותר מדי תשומת לב- גם כן מתגשם. אבל אם זה הרצאה עם אנשים שאני מכירה אז לא איכפת לי כל כך – כי מהם אני לא פוחדת מסטיגמות. בשיעור של יום חמישי המרצים לא מפסיקים להתלוצץ על חשבון המתורגמנית (המסכנה). למשל בשיעור האחרון המרצה פתח את השיעור ב"ערב טוב , שלום לכולם ושלום למתורגמנית הבית שלנו...." או בשיעור הראשון :" וואהו פעם ראשונה בחיים שלי שיש מישהו שמקשיב לכל מילה שאני אומר (הכוונה למתורגמנית)" או למשל באחד השיעורים – היה נורא קר בחדר – שמו מזגן על 20 מעלות והמתורגמנית הייתה היחידה שלבשה שרוול קצר אז המרצה פונה אלי :" את מעבידה אותה ממש קשה עם הידיים שחם לה...." וככה כל השיעור. אז מצד אחד זה מצחיק לפעמים אבל מצד שני זה מעצבן כי אני רוצה לבוא לכיתה ולהקשיב בלי למשוך תשומת לב. וזה לא הולך. כך שחלק מהחששות התבדו להן. החשש מהסטיגמה נשאר והוא מה שמונע ממני להביא מתורגמניות לכנסים מקצועיים למשל, ששם כן איכפת לי מהרושם הראשוני שאני יוצרת. מה דעתכם? (בבקשה תגידו שאתם מבינים אותי, ולא להתקיף אותי על מה שכתבתי).
