שימו
- פותח הנושא שָרוֹנִי
- פורסם בתאריך
הפעם הראשונה - א ו ש ר
ובכן אנשים יקרים, זאת לי הפעם הראשונה לכתוב בפורום, חשבתי שלא אדע במה להתחיל, אבר אני מגלה שזה כמו המעיין המתגבר. ובכן אחרי מחשב קצר החלטתי לשתף אותכם בסיפור שאולי חלק מכם מכיר, ולמרות זאת כדי שניזכר בו בכל יום ובמיוחד בזמנים בהם אנו חשים כי האנרגיות נגמרות לנו, והעולם חשוך יותר מתמיד ובקיצור כלום לא הולך ו - אני לא מאושר. לפני שנים, חי לו עלם יפה תואר וחכם בעיירה שבסמוך לעיר הגדולה. העלם שחוות אהבה נכזבה החליט שאין כזה דבר שנקרא אהבה - אהבת אמת ואם זאת לא קיימת הרי שאין א ו ש ר אמיצי בעולם, ובאותו רגע של הבנה גם החליט שיעודו בחיים הוא להעביר תובנה זו לכל בני האנוש. העלם לקח את תלמילו ויצא למסע בין הכפרים והערים על-מנת להעביר את תובנתו החדשה, ומאחר ומדובר בעלם שהינו משכיל וחכם נטו האנשים להקשיב לדבריו ואף נתו להסכים עימו מייד. יום אחד, ולחר שסיים הרצאה שהעביר בכפר קטן, יצא העלם וחצה פרק רחב ידיים, בזווית עיניו קלט העלם בספסל מרוחק עלמה יושב רכונת ראש, העלמה נראתה לו עצובה וליבו הנחה אותו לגשת ולברר את אשר קורה לה. העלמה בעניים דומעות גוללה בפניו את סיפור חייה, בצעירותה נישאה לעלם צעיר אותו מאוד אהבה, ומאחר ושניהם היו מאוד צעירים יצאה היא לעבודה ואיפשרה לו לסיים את לימודיו, לימים הפך בעלה לעורך דין מצליח ומבקביל גם נולדו להם שני בנים מקסימים. אלה שהבעל עם חלוף הזמן הפסיק למצוא בה עניין וברבות בזמן נגמרה אותה א ה ב ה שחיברה בניהם. והיום הבנים גדלו ואינם והיא נשארה גלמודה ופגועה, ויודעת היא כי אין דבר הנקרא א ה ב ה והאושר אינו קיים. העלם הקשיב לסיפור ושמח לגלות בת אנוש אשר מאמינה בדיוק כמוהו בחיים. ומכאןהתפתחה בין שניהם מערכת חברית בה למדו להכיר אחד את השני לכבד ולאהוב את שלמדו ומאחר ושניהם ידעו כי אין אהבה בניהם, דיברו וסיפרו באמון מלא אחד לשני את כל אשר על ליבו, בחלוף הזמן ולאחר שמצאו את עמצם מבלים את מרבית זמנם יחדיו, נקרא העלם להעביר הרצאה בעיירה רחוקה יותר. בעודו יושב ברכבת חש העלם געגועים עזים לעלמה שנשארה בעיירה מאחורין, וכלל שהרבה לחשוב בנושא הבין כי כל אשר קיים בניהם וכל אשר הוא חש הינו א ה ב ה. מיהר הלם לחזור לעלמה ולספר לה על תגליתו החדשה, תגובתה היתה כי גם היא חשה כך מיזה זמן, מיותר לציין כי השניים נישאו והמשיכו לחיות חידיו באותה אהבה ואושר שבנו במהלך הכרותם. ערב אחד, יצא העלם לחצר ביתם והתבונן בשמים השחורים ובכוכבים המנצנצים, הוא חש רגעי אושר כפי שלא חש מעולם. ועוד הוא מתבונן בכוכבים ראה כי כוכב אחד מתחיל לרדת מטה ולהתקרב אליו, פרש העלם את כפות ידיו והכוכב נחת עליהן, התבונן העלם בכוכב וחש כי כוכב זה הינו ריכוזו של כל האושר שהוא חש בתוכו, מיהר להיכנס ולהראות לאישתו את כוכוב-האושר שלו, ומאחר ואהב אותה מאוד רצה כי תחוש אף היא באושר שבכוכב וביקש להניחו בידיה. שברירון קטן של ספק שעובר בה גורם לרעידה בידיה לנפילתו של הכוכב והתנפצותו לרסיסים. בו במקום אסף העלם את כל חפציו ויצא למסע חדש בעולם בו ביקש להעביר את תובנתו החדשה - כי אין אהבה בעולם. שאלה: האם אין א ה ב ה בעולם ? ובעצם האם אנו יכולים להניח את אושרנו הפנימי בכפות ידיים אחרות? אשמח לשמוע....................
ובכן אנשים יקרים, זאת לי הפעם הראשונה לכתוב בפורום, חשבתי שלא אדע במה להתחיל, אבר אני מגלה שזה כמו המעיין המתגבר. ובכן אחרי מחשב קצר החלטתי לשתף אותכם בסיפור שאולי חלק מכם מכיר, ולמרות זאת כדי שניזכר בו בכל יום ובמיוחד בזמנים בהם אנו חשים כי האנרגיות נגמרות לנו, והעולם חשוך יותר מתמיד ובקיצור כלום לא הולך ו - אני לא מאושר. לפני שנים, חי לו עלם יפה תואר וחכם בעיירה שבסמוך לעיר הגדולה. העלם שחוות אהבה נכזבה החליט שאין כזה דבר שנקרא אהבה - אהבת אמת ואם זאת לא קיימת הרי שאין א ו ש ר אמיצי בעולם, ובאותו רגע של הבנה גם החליט שיעודו בחיים הוא להעביר תובנה זו לכל בני האנוש. העלם לקח את תלמילו ויצא למסע בין הכפרים והערים על-מנת להעביר את תובנתו החדשה, ומאחר ומדובר בעלם שהינו משכיל וחכם נטו האנשים להקשיב לדבריו ואף נתו להסכים עימו מייד. יום אחד, ולחר שסיים הרצאה שהעביר בכפר קטן, יצא העלם וחצה פרק רחב ידיים, בזווית עיניו קלט העלם בספסל מרוחק עלמה יושב רכונת ראש, העלמה נראתה לו עצובה וליבו הנחה אותו לגשת ולברר את אשר קורה לה. העלמה בעניים דומעות גוללה בפניו את סיפור חייה, בצעירותה נישאה לעלם צעיר אותו מאוד אהבה, ומאחר ושניהם היו מאוד צעירים יצאה היא לעבודה ואיפשרה לו לסיים את לימודיו, לימים הפך בעלה לעורך דין מצליח ומבקביל גם נולדו להם שני בנים מקסימים. אלה שהבעל עם חלוף הזמן הפסיק למצוא בה עניין וברבות בזמן נגמרה אותה א ה ב ה שחיברה בניהם. והיום הבנים גדלו ואינם והיא נשארה גלמודה ופגועה, ויודעת היא כי אין דבר הנקרא א ה ב ה והאושר אינו קיים. העלם הקשיב לסיפור ושמח לגלות בת אנוש אשר מאמינה בדיוק כמוהו בחיים. ומכאןהתפתחה בין שניהם מערכת חברית בה למדו להכיר אחד את השני לכבד ולאהוב את שלמדו ומאחר ושניהם ידעו כי אין אהבה בניהם, דיברו וסיפרו באמון מלא אחד לשני את כל אשר על ליבו, בחלוף הזמן ולאחר שמצאו את עמצם מבלים את מרבית זמנם יחדיו, נקרא העלם להעביר הרצאה בעיירה רחוקה יותר. בעודו יושב ברכבת חש העלם געגועים עזים לעלמה שנשארה בעיירה מאחורין, וכלל שהרבה לחשוב בנושא הבין כי כל אשר קיים בניהם וכל אשר הוא חש הינו א ה ב ה. מיהר הלם לחזור לעלמה ולספר לה על תגליתו החדשה, תגובתה היתה כי גם היא חשה כך מיזה זמן, מיותר לציין כי השניים נישאו והמשיכו לחיות חידיו באותה אהבה ואושר שבנו במהלך הכרותם. ערב אחד, יצא העלם לחצר ביתם והתבונן בשמים השחורים ובכוכבים המנצנצים, הוא חש רגעי אושר כפי שלא חש מעולם. ועוד הוא מתבונן בכוכבים ראה כי כוכב אחד מתחיל לרדת מטה ולהתקרב אליו, פרש העלם את כפות ידיו והכוכב נחת עליהן, התבונן העלם בכוכב וחש כי כוכב זה הינו ריכוזו של כל האושר שהוא חש בתוכו, מיהר להיכנס ולהראות לאישתו את כוכוב-האושר שלו, ומאחר ואהב אותה מאוד רצה כי תחוש אף היא באושר שבכוכב וביקש להניחו בידיה. שברירון קטן של ספק שעובר בה גורם לרעידה בידיה לנפילתו של הכוכב והתנפצותו לרסיסים. בו במקום אסף העלם את כל חפציו ויצא למסע חדש בעולם בו ביקש להעביר את תובנתו החדשה - כי אין אהבה בעולם. שאלה: האם אין א ה ב ה בעולם ? ובעצם האם אנו יכולים להניח את אושרנו הפנימי בכפות ידיים אחרות? אשמח לשמוע....................
הפלאות של עליזה1
New member
לילה טוב לכולם
בסד המיטה קוראת לי אז לא לבעס אותה אני רצה להיתראות מחר ,עליזה
בסד המיטה קוראת לי אז לא לבעס אותה אני רצה להיתראות מחר ,עליזה
גננת מנגנת
New member
בוקר טוב לכולם.
נעדרתי לתקופה והתגעגתי נורא. פשוט לא הייתי ליד המחשפ לאחרונה. אתם יודעים/ת: מסיבות סוף שנה וכאלה... אז יום נהדר לכולם. ממני, שמנגנת.
נעדרתי לתקופה והתגעגתי נורא. פשוט לא הייתי ליד המחשפ לאחרונה. אתם יודעים/ת: מסיבות סוף שנה וכאלה... אז יום נהדר לכולם. ממני, שמנגנת.
על מה שקשור ומה שלא.
גב' שמחה כהן היתה אחות מוסמכת, מקצועית, וחביבה. לפני זמן מה קראה למלא את מקומה של האחות טובה שנקעה את רגלה ולא יכלה לבוא ולקבל חולים. טובה עבדה כאחות בקופת חולים, קיבלה את החולים, הזריקה זריקת, מרחה משחות וחבשה פצעים. וכששמחה החלה לקבל חולים, שאלו כולם "איפה טובה" ענתה להם שמחה שהיא כנראה תחזור בעוד שבוע שבוע וחצי. ד"ר קוגן, היה רופא המשפחה במקום, כשנכנסו החולים אליו שאלו שוב ושוב על טובה "מה קרה? שמחה לא בסדר? " עקב אחריה וראה כי שמחה אדיבה מחיכת, מפנה את החולים למקום הנכון, מורחת משחה וחובשת פצעים, אפילו זריקות מזריקה , אבל החולים היו ממורמרים, וקצת קצרי רוח. אז התענין ד"ר קוגן, ושאל את אדון הופמן "אני רואה ששמחה בסדר, עושה בדיוק מה שטובה עושה, אז למה כולם רוצים את טובה?" "אתה לא תבין ד"ר. האחות טובה, מורחת גם פצעים אחרים, היא מבינה ללב שלנו, ומדברת איתנו דברים שעוזרים לנו" כך הופמן, וד"ר קוגן, נשאר מתפלא. בסוף השבוע נעלם העט של ד"ר קוגן, וככל שחיפש, לא מצא עט, עוד מעט יגיעו החולים, והוא חסר עט, הלך לחדר האחות והתחיל לחטט במגרותיה, בתקוה למצוא עט, לפתע נתקל בתיק מוזר, לא נראה כתיק קו"ח. בסקרנות פתח את הקלסר, וקרא "החולים שלי" "גב' הופמן דואגת לבן שלה באמריקה, לברר מה קורה עם הבן" ולהזכיר לשבח אותה על הקפדנות שהיא נוהגת בתרופות" גב' לייבוביץ בודדה, לגרום לה לספר, ולבקשיב לה בסבלנות. "להביא לנחמה כפתור בדוגמא שחסרה לה" "לא לשכוח לשאול את שושנה חיים, איך מתקדם התינוק של אחותה. היא מאוד אוהבת את התינוק" "מר יוסף שמעוני, מזלזל בסוכרת שלו, לא לשכוח לנזוף בו על כך, הוא אוהב ש"רודים" בו קצת, ואומרים לו מה לעשות. זה מזכיר לו את אישתו המנוחה". וככה המשיך הד"ר לקרוא את ההוראות שנותנת טובה לעצמה בסוף יום עבודה. ואז הבין. בעודו מעיין בדפים הכתובים נכנסה שמחה, וכשראתה מה קורא הרופא, הצטרפה אליו. "פלא שהם כל כך מתגעגעים אליה" אמרה בקול, "הרי היא כמו הכותל המערבי בשבילם" חזרו הרופא ושמחה למקומם, כשדקה אחר כך החלו החולים להיכנס, שמחה מחיכת כהרגלה, שמעה את האלה "מתי טובה תחזור? " מגב' הופמן "או, גב' הופמן, טובה תחזור בעוד יומיים, והיא אמרה לי להזכיר לך ......" גב' הופמן חייכה "הנה את רואה מה זה טובה'לה. אפילו בבית לא שוכחת אותנו" ..ומחייכת נכנסה לרופא. ושמחה? שמחה בודאי למדה עוד פן אחד במקצועיות מה היא...
גב' שמחה כהן היתה אחות מוסמכת, מקצועית, וחביבה. לפני זמן מה קראה למלא את מקומה של האחות טובה שנקעה את רגלה ולא יכלה לבוא ולקבל חולים. טובה עבדה כאחות בקופת חולים, קיבלה את החולים, הזריקה זריקת, מרחה משחות וחבשה פצעים. וכששמחה החלה לקבל חולים, שאלו כולם "איפה טובה" ענתה להם שמחה שהיא כנראה תחזור בעוד שבוע שבוע וחצי. ד"ר קוגן, היה רופא המשפחה במקום, כשנכנסו החולים אליו שאלו שוב ושוב על טובה "מה קרה? שמחה לא בסדר? " עקב אחריה וראה כי שמחה אדיבה מחיכת, מפנה את החולים למקום הנכון, מורחת משחה וחובשת פצעים, אפילו זריקות מזריקה , אבל החולים היו ממורמרים, וקצת קצרי רוח. אז התענין ד"ר קוגן, ושאל את אדון הופמן "אני רואה ששמחה בסדר, עושה בדיוק מה שטובה עושה, אז למה כולם רוצים את טובה?" "אתה לא תבין ד"ר. האחות טובה, מורחת גם פצעים אחרים, היא מבינה ללב שלנו, ומדברת איתנו דברים שעוזרים לנו" כך הופמן, וד"ר קוגן, נשאר מתפלא. בסוף השבוע נעלם העט של ד"ר קוגן, וככל שחיפש, לא מצא עט, עוד מעט יגיעו החולים, והוא חסר עט, הלך לחדר האחות והתחיל לחטט במגרותיה, בתקוה למצוא עט, לפתע נתקל בתיק מוזר, לא נראה כתיק קו"ח. בסקרנות פתח את הקלסר, וקרא "החולים שלי" "גב' הופמן דואגת לבן שלה באמריקה, לברר מה קורה עם הבן" ולהזכיר לשבח אותה על הקפדנות שהיא נוהגת בתרופות" גב' לייבוביץ בודדה, לגרום לה לספר, ולבקשיב לה בסבלנות. "להביא לנחמה כפתור בדוגמא שחסרה לה" "לא לשכוח לשאול את שושנה חיים, איך מתקדם התינוק של אחותה. היא מאוד אוהבת את התינוק" "מר יוסף שמעוני, מזלזל בסוכרת שלו, לא לשכוח לנזוף בו על כך, הוא אוהב ש"רודים" בו קצת, ואומרים לו מה לעשות. זה מזכיר לו את אישתו המנוחה". וככה המשיך הד"ר לקרוא את ההוראות שנותנת טובה לעצמה בסוף יום עבודה. ואז הבין. בעודו מעיין בדפים הכתובים נכנסה שמחה, וכשראתה מה קורא הרופא, הצטרפה אליו. "פלא שהם כל כך מתגעגעים אליה" אמרה בקול, "הרי היא כמו הכותל המערבי בשבילם" חזרו הרופא ושמחה למקומם, כשדקה אחר כך החלו החולים להיכנס, שמחה מחיכת כהרגלה, שמעה את האלה "מתי טובה תחזור? " מגב' הופמן "או, גב' הופמן, טובה תחזור בעוד יומיים, והיא אמרה לי להזכיר לך ......" גב' הופמן חייכה "הנה את רואה מה זה טובה'לה. אפילו בבית לא שוכחת אותנו" ..ומחייכת נכנסה לרופא. ושמחה? שמחה בודאי למדה עוד פן אחד במקצועיות מה היא...
הפלאות של עליזה1
New member
בוקר נהדר
בסד בוקר נהדר ויפה שהיה לכולם ובמיוחד לך נוי , מה אין תמונה על הבוקר עליזה
בסד בוקר נהדר ויפה שהיה לכולם ובמיוחד לך נוי , מה אין תמונה על הבוקר עליזה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.