שינה (ארוך פחד!)

[סיגל של שגיא]

רגע, נכון....מיכל-הם ישנים אחה"צ?

שכחתי מהעניין הזה בכלל...

 

[אפונת הגינה]

שינה ושנת לילה בפרט. נושא כאוב.

היו לנו כמה לילות קשים לפני כשבועיים. הכנסנו את לול לחדר המשחקים ופשוט השכבנו אותם לישון בנפרד (פתאום הבנתי את שרון פלוס שניים ששאלה על הפרדת הילדים בלילה בפורום תאומים וכולן התנפלו עליה). אז אולי אפשר לכמה ימים/שבועות לתת להם חדרים נפרדים מראש לכל הלילה? נראה לי שאכן יש בעיה עם ההעברה ללול בבוקר. זה מראה לו שאכן היום מתחיל (הרי שם הוא גם מבלה חלקים מהיום, לא?

חוצמזה החשכה של החדר עזרה לנו מאד להאריך את שעות השינה (בערך בחצי שעה - אבל לא רלוונטי בשעה 4:00).

עוד משהו זה הכנסת צעצועים (עוד בלילה) למיטה שלהם. את רותם זה תמיד מעסיק עוד חצי שעה אחרי שהיא מתעוררת ולפעמים גם את ארז. לגבי ההרדמות - נראה לי שזה משתנה. בהתחלה ארז ידע להרדם לבד (על הבטן עם מוצץ) ורותם היתה צריכה טיפול מיוחד. עכשיו רותם נרדמת ללא בעיות מיוחדות (עם מוצץ, על הגב, עם שמיכה על הפנים). בהתחלת הקיץ היה קשה לה להפרד מהשמיכה העבה (מהטיפוסים שחייבים שיכסה אותם משהו). ארז עכשיו צריך להרדם על הידיים או עם בקבוק. ואם זה על הידיים אז בתנוחה מיוחדת ותנועות מונוטוניות. אני לא הולכת נגד זה כי לפי נסיון העבר אולי זה עוד ישתנה? ב

שקראתי כתוב שבגילאים האלו יש התפתחות ורגרסיה במקביל וצריך לדעת לקבל את זה (רותם כבר ישנה לילה

כמעט שלם ופתאום חזרה להתעורר כל 3 שעות). זה מתסכל אבל לפי המנחה בסדנת תאומים את צריכה לקבוע את הגבול שלך. מה שטוב לך טוב בסופו של דבר לילדים. אם את לא מסוגלת לתפקד מעייפות אז הם גם נפגעים מזה. ולגבי הצורה להפסיק את זה (=כמה זמן בדיוק אפשר להשאיר ילד בוכה

) - גם היא קשורה אליך וליכול שלך לעמוד בלילות חסרי השינה. כל המומחים (אמהות עם ניסיון) מסביבי אומרים לפעול בתקיפות. 3-4 לילות והילדים ילמדו. לי קשה עם זה. אצלנו רותם חזרה לאכול בלילה. אבל לי יש עזרה גם בלילה וזה נותן לי את האפשרות לתפקד).

 

[שלומי של אסנת]

כמה שאנחנו מבינים אותך(תגובה ארוכה)

אייל פשוט לא היה מוכן לישון היום לאחר מאבקים ממושכים המצב קצת השתפר אייל היה קם בארבע בבוקר ומכריז על יום חדש, זאת לאחר שבמשך הלילה הוא היה מתעורר כל שעה בערך. והוא לא היה מוכן לישון במיטה אלא רק על ידיים וגם זה לאחר שהיה מתיש אותנו. לאחר שבוע מסויים שהגענו ממש להתמוטטות עקב עייפות החלטנו לשנות סדרי עולם קודם כל אנחנו מאכילים ארוחת ערב ואח"כ מקלחת ואז למיטה, מהרגע שהוא במיטה אנחנו לא מויאים אותו. בכמה ימים ראשונים (וזה היה יותר משבוע) הוא לא הסכים להיות במיטה והיה בוכה היינו איתו וחיבקנו אותו ודיברנו איתו אבל לא הוצאנו אותו. ותאמינו לנו היה קשה מאוד. לאחר תקופה מה המצב השתפר והיום הוא יחסית הולך לישון בקלות, הוא עדיין מתעורר בלילה ורוצה לאכול ואנחנו מנסים (ללא הצלחה כרגע) לגמול אותו גם מזה. היום לילה שני ברציפות הוא התעורר אחרי חמש ורבע והתעורר רק פעמיים. מידי פעם יש נסיגה אבל אנחנו מנסים להיות עקביים.

 

[רחל של ענבל]

מיכל, קשה מאד להעמיד את עצמי במקומך

אבל יש לי 2 דברים לומר שאולי ישפכו קצת אור: 1. ענבל בגיל של הילדים שלך, ובתקופה האחרונה (מגיל 8 חודשים) היא התעוררה אינסוף פעמים בלילה (לדעתי לפחות 10) לבדוק שאנחנו שם . אני הקפדתי לא להוציא אותה מהמיטה, לא ליצור אווירה של יום באמצע הלילה ולנסות לעזור לה כשהיא שם: בקבוק מים, בקבוק אוכל, ליטוף, החלפת טיטול וכו´. גם אם צריך לשבת ליד המיטה כל הלילה, רק לא להוציא אותה (כמובן שאם היתה מקיאה אז כן הייתי מוציאה, אבל זה לא קרה כי היא נרגעה מעצם הנוכחות שלי/של בעלי שם). זו חרדת נטישה שמתחילה בסביבות הגיל הזה. החדשות הטובות: זה פחת לפעם פעמיים בלילה שבהם נותנים בקבוק והיא נרגעת. אז תשאלי - מה קורה אם התאום השני מתעורר? זה מביא אותי ל-2 2. לשכנה שלי יש תאומות בנות שנה וחצי. פעם בשיחה אקראית בגינה שאלתי אותה איך היא מסתדרת עם הקימות בלילה, מחלות, וכו´. היא אמרה לי: "רק שיקומו לי ביחד, רק שיהיו חולות ביחד". אולי זה לא כ"כ נורא אם עומר יעיר את יובל או להיפך? בכל זאת הילדים ישנו מתישהו, אולי עדיף שיהיו ערים ביחד? סתם נקודה למחשבה, אולי תגידי שאני סתם לא מבינה על מה אני מדברת וזה נכון, זה רק משפט שלקחתי ממישהי שיש לה תאומות. אז סליחה אם זה לא מתאים. רחל

 

[גלי88]

דוקא לי קל לעמוד במקומך

אולי כי אני עוברת את אותו הסיוט כבר המון זמן. רון ממש ממש גרועה בשינה ותמיד היא היתה כזאת. מאז שהתחיל החופש (לפני 4 שבועות) היא נרדמת אחרי מלחמה. צורחת במיטה,מעירה את מאי ובסוף נרדמת רק אחרי שאני עומדת לידה ומלטפת אותה במשך שעה + או בסלון. אין יל כבר כוח לערבים האלה ובטח שלא לילות שהן מתעוררות ב-4 בבוקר ובוכות. לפעמים אני פשוט נותנת להן לבכות שעה עד שהן מתעייפות ונרדמות. אני כל כך מבינה לליבך וכל כך מיואשת מענין! גידול תאומים הוא קשנה אבל הלילות ממש שוברים אותנו. ממש עכשיו בעלי איתה בחדר,היא צורחת והחלטנו לא להוציא אותה מהמיטה. היא עוברת סדרת חינוך קשה ואין שום שיפור. חמודה,העיצה היחידה שיש לי לשתינו היא לחכות בסבלנות (למרות שכבר אין לי סבלנות) ולהיות קשוחים כמה שאפשר. עייפה ומבינה ומקווה שיעברו הלילות המיאשים והקשים

 

[גאיה של זיו]

קראתי בשקיקה את התגובות

אולי גם אני אלמד משהו....מיכל ליבי אתך, אני כל כך מבינה מה עובר עלייך. גם אצלנו אותו הסיפור, 20.00 אמבטיה ודייסה, נרדמים עם הבקבוק ואחרי חצי שעה או שעה לכל היותר זיו מתעורר ותהליך ההשכבה מתחיל מחדש עם הרבה בכי למשך שעה במקרה הטוב. הוא נרגע ונרדם רק על הידיים אבל החלטתי שזה לא עסק ואנחנו בתהליך למידה קשה. בדקות אלה הוא בוכה וצורח ואני מנסה להחזיק מעמד ולא לגשת אליו....קבלי ממני חיבוק גדול, אין לי עצות. טוב הלכתי וחזרתי, ליטפתי לו את הראש נידנדתי לו קצת את המיטה והוא נרגע. העיקר שלא נשברתי ועירסלתי אותו, כי זה שורש הבעיה.

 

[מיכל של עומר ויובל]

תודה לכולן על התגובות והסימפטיה

אז כמה הבהרות: בקשר לשינת יום - מאוד לא קבוע וקשה מאוד ליצור להם שינות באורך קבוע. הם קמים מוקדם ולכן ישנים בבוקר כשעה (בערך 9-10). אח"כ הולכים שוב לישון בצהריים, בערך מ-13:00 או 14:00. ברור מההתנהגות שלהם שהם מאוד עייפים וזקוקים לשינה הזאת ולכן אני לא מתכוונת לגמול אותם ממנה עדיין. זה יהיה סיוט להם למטפלת. שנת הצהריים משתנה באורכה ונעה בין חצי שעה לשעתיים. בד"כ בסביבות שעה. אם הם ישנו ממש ממש מעט, הם נרדמים גם אחה"צ, אבל אני לא נותנת להם לישון אחרי 18:00 ובכלל משתדלת שלא ישנו אחה"צ, אלא אם הם ממש ממוטטים. בכל מקרה, מופיעים סימני עייפות "כבדים" כבר ב-19:00, גם אם הם ישנו אחה"צ. ב-20:00 הם נופלים למיטות, ואם לוקחים בחשבון את המאבקים והמריבות הם בד"כ ישנים כבר עד 21:00 (עכשיו עם יובל המצב השתנה קצת כי התחלנו סדרת חינוך). בעניין הפרדת החדרים - בעייה רצינית. שניהם רגילים לישון גם בלול, ולא נראה לי שהשינה בלול מבלבלת אותם. העובדה שהלול בסלון עלולה להוות בעיה, גם בגלל החתולים שמתרוצצים ומייללים בלילה (בעיקר כשיש תינוק בוכה ברקע), וגם בגלל שהסלון הוא איזור המשחקים שלהם (שלא לדבר על שלנו בערב). אבל, ניסינו להשכיב כמה ימים את יובל בלול אצלנו בחדר וזה היה סיוט (בשבילנו). לא יכולנו לזוז בחדר, לא לדבר, לא להדליק אור. ואני לא רוצה להעביר אף אחד לחדר הנוסף כי זה חדר בלאגן ולא נראה לי נעים לישון בו. אתמול, למשל, נתנו ליובל להירדם בלול בסלון, ואחרי שנגמרו הבכי והצעקות והוא ישן חזק, העברנו אותו לחדר שלו. לא אידיאלי, אבל כרגע נראה לי הכי טוב שיש.

 

[ליט אמא של תומר]

אני לא הספקתי להגיב

אבל יש לי הרבה נסיון בנושא והייתי חייבת בכל זאת לכתוב משהו בכלל אני מעריצה אותכן מתי אתן מוצאות זמן לכתוב כאלה מגילות אני בקושי נושמת בעבודה ומשתדלת נורא לענות להכל אני תסלחו לי אם אני מפספסת או עונה בקיצור נמרץ אבל הנושא הזה באמת נושא מוכר וכאוב אצלנו תומר היה נרדם רק על הציצי או על הידיים של אבא עם דיסק ברקע תוך כדאי ריקוד ( או בטיול בעגלה כמובן) והיה מתעורר 3-4 פעמים לינוק שלא הייתי קמה אליו הוא היה נורא מתעצבן שליאור היה מביא אותו אלינו למיטה הוא רק היה רואה אותי לפעמים יונק שניה ונרדם ולפעמים פשוט ישר נרדם ובדר"כ הוא היה נשאר איתנו עד הבוקר שהוא היה איתנו היו עוד כמה קימות קטנות שהוא היה לוקח לעצמו בשרות עצמי איזה שלוק ונרדם אני הייתי מותשת מזה אבל לתקופה די ארוכה זה היה פתרון די נוח לא היה לנו כוח להתמודד עם בכי באמצע הלילה וציצי היה משתיק אותו תוך שניה שהחלטנו שזהו הדבר שאמרו לנו שהכי חשוב זה שהוא ילמד להרדים את עצמו כי התלות הזו בנו להרדם זאת הסיבה שהוא בוכה שהוא מתעורר בלילה - הוא פשוט לא יודע להרדים את עצמו ונלחץ מזה אז בערבים שהוא גילה סימני עייפות התחלנו לשים אותו במיטה היינו איתו אמרנו לילה טוב לכל הצעצועים שרנו שירים קראנו סיפורים ולא הוצאנו מהמיטה זה לקח בערך 3 ימים קשים ועכשיו כמעט חודש אחרי הוא ממש מושך אותי למיטה ושהוא על הידים הוא מבקש לרדת למיטה ממש גולש לי מהידים שם ראש ונרדם במשך שבועיים ליאור ישן לידו על מזרון ובאמת שתומר היה מתעורר הוא היה בודק שליאור שם (אם אני הייתי קמה אליו בלילה הוא היה רוצה לינוק והיה מאוד מתעצבן שאני לא נותנת לו ) אז הוא היה מתעורר פעמים בערך בוכה דקה או רק מרים ראש לראות שליאור שם וחוזר לישון הבעיה רק שעכשיו הוא קם יותר מוקדם רבע לשש בערך במקום בשבע ניסינו את השיטה כמה פעמים בחצי שנה האחרונה וכל פעם נשברתי ( או שהוא היה חולה או שהבכי שבר אותי או שהיה לי גודש נוראי בלילה והיה גם לי נוח לתת לו לינוק ) והמסקנה שלי היא שאחרי כל פעם שנשברתי הניסיון הבא היה הרבה יותר קשה ולקח הרבה יותר זמן אז רצוי להתחיל שבאמת שלמים עם זה ולדעת שאם אחרי חצי שעה של בכי נשברים אז למחרת רק יהיה יותר גרוע ןחבל על הסבל של כל הצדדים זאת היתה תשובה כללית ואין לי הרבה עצות כי מדובר בשניים ואני מבינה שאחד מעיר את השני וזה באמת נשמע לי קשה אבל בוודאות אני רואה שיותר טוב לתומר ( ולנו אין ספק) שהוא הבין שישנים במיטה .

 

[מיכל של הדר]

קראתי למעלה שהם ישנו לילה שלם ../images/Emo29.gif

אז שיהיה בהצלחה בלילות הבאים ושזו תהיה התחלה של שנה חדשה עם לילות שלמים גם בשבילכם