עבודה סוציאלית
ההחלטה ללמוד עבודה סוציאלית היתה בעקבות הדרכה שלי בשמע בת"א, בתחילה חשבתי על כיוון של הוראת חירשים וכבדי שמיעה, אך רבקה פטר - אמרה לי שהיות ואני לקויית שמיעה שגדלה בשילוב אינדבדואלי אינני יודעת מה זה ילדים חוכ"ש (חירשים וכבדי שמיעה), אי לכך המליצה לי להתנדב במסגרת שבה משולבם ילדים חוכ"ש - למזלי הטוב קיבלתי ההמלצה והתקבלתי לעבודה בשמע כמדריכה והפעלתי מעין משחקיה לילדים בגילאי 8-10 עבדתי עם כעשרה ילדים לבד והרגשתי אז כשוטרת... כל פעם פיזית הייתי צריכה להושיב אותם , אי אפשר לצעוק שישבו.. הבנתי ששוטרת בכיתה אני לא רוצה להיות לכן בחרתי בעו"ס שמאפשר עבודה פרטנית יותר על החלקים הרגשיים מאשר על החלקים האינטלקטואליים. היה חשש גדול מהמקצוע בייחוד בשל הסיבות שמנית ובשל הצורך בתקשורת בטלפון, אך אמרתי שאין עו"ס חירשים לאוכלוסיה שלנו ומישהו צריך להתחיל עם זה... העבודה הראשונה הייתה בבית שמש עם בוגרים לק"ש, ואח"כ כשעברתי לאזור הצפון במשך חצי שנה חיפשתי עבודה והיה מאד קשה, אנשים מאד נרתעו מהעניין שעו"ס לא תוכל לדבר בטלפון... בסופו של דבר המנהלת בלשכה בכרמיאל הייתה מוכנה לקבל אותי לניסיון שנמשך עד היום....