מנסה
כמה מהחלומות שלי:
 
ללמוד תואר שני:
במקצוע שלי - לא קיבלו אותי כי הממוצע שלי גבולי (לכיוון הנכון, אמנם). אולי היו עוד סיבות שלא התקבלתי. אינני יודעת. כעת לא שייך שוב לנסות כי אני ממילא לא יכולה לעבוד במקצוע שלי.
במקצוע משיק - הכיוון שם הוא טיפולי בתחום שאני די מומחית בו, אבל בשנים האחרונות אינני רוצה לחזור לכיוון הטיפולי ההוא. האפשרות השניה היא כיוון ניהולי, ומניסיון אני לא מצליחה להיות מנהלת טובה דיה.
במקצוע משיק אחר - מדובר בתחום טיפולי ואין סיכוי שיקבלו אותי במצבי הנפשי הנוכחי.
 
עבודה:
במקצוע הראשון שלמדתי - אני לא יכולה לעבוד כי אני חרדתית מול קהל (ולא משנה באיזה גיל. גם גיל הגן)
במקצוע השני שלמדתי - אני לא יכולה לעבוד בגלל הלחץ של המקצוע.
שני המקצועות הללו מאוד תובעניים. אני גם לא יכולה להרצות בגלל החרדה שלי. ניסיתי תקופה להרצות בסביבתי הקרובה בהתנדבות (פרשת שבוע וכיו"ב) ופשוט הייתי מגמגמת ושוכחת כל מה שהכנתי. למזלי היה לי מספיק ידע כדי לאלתר וככה פחות הרגישו את הקושי שלי, אבל אני לא הייתי מסוגלת להמשיך בכך לאורך זמן למרות שדי אהבתי להכין חומר ולהרצות אותו. בגלל אותה חרדה אני לא מסוגלת להפיק סדנאות בתחומים שאני טובה בהם.
היה לי חלום להיות מאמנת אישית. לא למדתי את זה גם בגלל החרדה שאני לא אצליח לקלוט את האנשים שמולי כמו שצריך, וגם כי כיום יש הצפה במקצוע הזה, ואין סיכוי שאני אהיה טובה בו.
ככה יוצא שלמרות היכולות שלי בכוח אני עובדת בפועל בעבודות פשוטות שלא צריך בשבילם הרבה ידע.
אני אוהבת אמנות. תמיד ידעתי שיש לי שתי ידיים שמאליות, אבל בשנים האחרונות למדתי שיש לי גם יד ימנית וגם יד שמאלית. כעת אני בחוג אמנות פעם בשבוע וזה לא מספיק כדי להיות אמנית באופן מקצועי. אינני יודעת אם יש לי את הכוחות והכישרון ללמוד אמנות כמקצוע, וגם מה אני אעשה עם זה בפועל?
חלמתי ללמוד לנגן. כבר קניתי חלילית וספר שמלמד באופן עצמאי, ואפילו התחלתי ללמד את עצמי. בתקופה האחרונה אין לי כוחות לקחת את החלילית ולהתאמן. אפילו לא 10-15 דקות ביום.
חלמתי לכתוב סיפורים ושירים (בעברי כתבתי שירה). לא מסוגלת לשבת מול דף ועט / מחשב ופשוט לכתוב. כאן אני קצת פרפקציוניסטית וקשה לי להתחיל אפילו שזה לא מושלם.
זהו בערך. אני בטח אזכר בעוד יותר מאוחר.