העניין הוא באמת שצריך שת"פ
אם הילד לא מבין את הצורך שלו, או לא מראה שום רצון לשיעורים פרטיים, אין בכך שום תועלת. הגדול שלי הלך לשיעורים פרטיים לאחר שהביע תסכול מאוד גדול ביכולת ההתארגנות שלו. הוא הפיק מהם הרבה תועלת וברגע שהביע רצון להפסיק, הפסקנו. הילד שכעת מקבל שיעוריים פרטיים, מקבל אותם כשיעורי תגבור של "מעבר" במשך כל השנה, לפי צורך שאנחנו ראינו אצלו. בהתחלה הוא התנגד, אבל אחרי שני שיעורים הוא ראה כמה הוא נהנה מהשיעורים, והוא הולך אליהם בכיף. אבל גם כשהודעתי לו שהוא ילמד את השיעורים הללו, הודעתי לו שאם הוא יווכח שזה משהו שהוא לא מעניין בו, אנחנו נפסיק. סירבתי לקבל את הלא שלו, מבלי שהוא בודק בכלל אם זה מתאים לו.