שירה שלי בת שנתיים ../images/Emo99.gif
שירה שלי, ילדתי האהובה, היום בדיוק לפני שנתיים ויום נולדת. אני כותבת לך ודומעת, פשוט כי הלב שלי מלא על גדותיו מאהבתי אליך. שנה שעברה, ביום הולדתך, לא הספקתי לכתוב. החיים היו עמוסים מדי ולא התפנתי לזה, והרגשתי עם זה רע. מגיעות לך כל הברכות שבעולם. אז היום אני כותבת לך, כשאת כבר לא תינוקת, אלא פעוטה נפלאה בת שנתיים. כבר שנתיים את הבת שלי. זה פשוט לא יאומן. קשה להבין כמה הרבה עברת ועברנו בשנתיים האחרונות, איך הצלחת לחדור אלינו ללב למקומות הכי עמוקים שם. איך דאגתי לפני שנולדת שלא אוכל לאהוב אותך כמו את אחיך הבכור, שהיה רק תינוק רך כשנולדת, ואיך היום אני אוהבת אותך כל כך הרבה. את שניכם אני אוהבת יותר מהכל ולכל אחד מכם יש את הפינה שהיא רק שלו אצלי. ואת הילדה המיוחדת שלי. איך הפכת מתינוקת קשה ובכיינית, קלפטע קטנה לילדה מתוקה, מקסימה, אוהבת ואהובה כל כך. ילדה שזורקת אור לכל מקום, שיודעת לחבק ולנשק ולהתחלק כל כך יפה. שהחיוך שלך, שאותו את מחלקת בכמויות, מאיר את הסביבה. שהבזיק השובב בעיניים ותלתלי הזהב שלך שכל כך קשה לסרק, ושאני כל כך אוהבת ללטף פשוט ממיסים לבבות. שובבה גדולה (ואני יודעת שתעשי לנו לא מעט צרות) אבל גם כזו בת, שמטפלת בבובות שלך וגם בנו כל כך יפה. שמחוברת לאח שלך ורצה אחריו בקריאות "דני" מאושרות. כשאתם משחקים יחד, מתחבקים ומתנשקים אנחנו פשוט נמסים. וכשכואב לו או אפילו כשכועסים עליו, את הולכת לנחם אותו, ובכל יום, כשאני לוקחת אתכם, אתם מתחבקים כאילו לא נפגשתם שנים. את ילדה פשוט מתוקה מתוקה וכל כך טובה ואנחנו כל כך אוהבים. אני מאחלת לך, ילדתי האהובה, שהחיוך לא ירד משפתייך. שתמיד יהיה לך רק טוב ותהני בכל מה שתעשי. שהיחסים שלך עם ירדן יהיו תמיד טובים, לפחות כמו שהם היום. ושהיחסים שלנו, שלי ושלך, ימשיכו להיות קרובים וטובים, ותמיד תדעי שאני פה בשבילך. שלא יהיה לך קשה מדי עוד מעט, כשתהפכי להיות ילדת סנדוויץ', ושיהיו לך יחסים נפלאים עם שני אחיך (ב"ה
). שתמיד תהיי בריאה, מוקפת באהבה ובחברים ומאושרת. היום, כשחגגנו לך את יום ההולדת, היית כל כך נרגשת, שזה היה שווה הכל. אוהבת אותך, ילדה שלי, מלאכית נהדרת שלי, הכי בעולם יותר מ-כולם! אמא
שירה שלי, ילדתי האהובה, היום בדיוק לפני שנתיים ויום נולדת. אני כותבת לך ודומעת, פשוט כי הלב שלי מלא על גדותיו מאהבתי אליך. שנה שעברה, ביום הולדתך, לא הספקתי לכתוב. החיים היו עמוסים מדי ולא התפנתי לזה, והרגשתי עם זה רע. מגיעות לך כל הברכות שבעולם. אז היום אני כותבת לך, כשאת כבר לא תינוקת, אלא פעוטה נפלאה בת שנתיים. כבר שנתיים את הבת שלי. זה פשוט לא יאומן. קשה להבין כמה הרבה עברת ועברנו בשנתיים האחרונות, איך הצלחת לחדור אלינו ללב למקומות הכי עמוקים שם. איך דאגתי לפני שנולדת שלא אוכל לאהוב אותך כמו את אחיך הבכור, שהיה רק תינוק רך כשנולדת, ואיך היום אני אוהבת אותך כל כך הרבה. את שניכם אני אוהבת יותר מהכל ולכל אחד מכם יש את הפינה שהיא רק שלו אצלי. ואת הילדה המיוחדת שלי. איך הפכת מתינוקת קשה ובכיינית, קלפטע קטנה לילדה מתוקה, מקסימה, אוהבת ואהובה כל כך. ילדה שזורקת אור לכל מקום, שיודעת לחבק ולנשק ולהתחלק כל כך יפה. שהחיוך שלך, שאותו את מחלקת בכמויות, מאיר את הסביבה. שהבזיק השובב בעיניים ותלתלי הזהב שלך שכל כך קשה לסרק, ושאני כל כך אוהבת ללטף פשוט ממיסים לבבות. שובבה גדולה (ואני יודעת שתעשי לנו לא מעט צרות) אבל גם כזו בת, שמטפלת בבובות שלך וגם בנו כל כך יפה. שמחוברת לאח שלך ורצה אחריו בקריאות "דני" מאושרות. כשאתם משחקים יחד, מתחבקים ומתנשקים אנחנו פשוט נמסים. וכשכואב לו או אפילו כשכועסים עליו, את הולכת לנחם אותו, ובכל יום, כשאני לוקחת אתכם, אתם מתחבקים כאילו לא נפגשתם שנים. את ילדה פשוט מתוקה מתוקה וכל כך טובה ואנחנו כל כך אוהבים. אני מאחלת לך, ילדתי האהובה, שהחיוך לא ירד משפתייך. שתמיד יהיה לך רק טוב ותהני בכל מה שתעשי. שהיחסים שלך עם ירדן יהיו תמיד טובים, לפחות כמו שהם היום. ושהיחסים שלנו, שלי ושלך, ימשיכו להיות קרובים וטובים, ותמיד תדעי שאני פה בשבילך. שלא יהיה לך קשה מדי עוד מעט, כשתהפכי להיות ילדת סנדוויץ', ושיהיו לך יחסים נפלאים עם שני אחיך (ב"ה
