בית"ר עילית רק 15 דקות מתל אביב
הימים היו ימי פוסט התנתקות, משום מה היתה לי הרגשה לא נוחה מזה שהפגנתי סירוב בולט לצאת להתנתקות חודשיים וחצי קודם והסכמתי לצאת להגנ"ש (ערכו אצלנו הגרלה בין הקצינים הזוטרים מי יצא להתנתקות יצאתי רביעי בהגרלה ורק שניים היו צריכים לצאת אבל 2 מאלה שיצאו לפני הוציאו פטורים וזה הדרדר אלי, כשהבינו שאני רציני בדעותי ביקשו ממשהו אחר שיצא והוא הסכים). מבחינת מיקום זה כנראה המקום הכי טוב לעשות בו הגנ"ש בגזרת בנימין, אתה שומר למעשה בעיר (בית"ר עילית\מודיעין עילית כ-20000 אלף תושבים חרדים), זורקים אותך בקרווילה עם אוכל לשבוע כאשר בכל בוקר מביאים לך עיתון ו-4 לחמים. אתה נמצא 3 דקות הליכה ממרכז מסחרי וכשנגמר ההגנ"ש אתה יכול לתפוס אוטובוס הביתה כל כמה דקות מצומת מודיעין במקום להגרר כמה שעות בסוף בין ישובים נידחים. בין השאר, זו גם הייתה השבת היחידה שהייתי במסגרת צבאית כלשהי (אפילו בטירונות לא נשארתי שבת). האטרקציה : עליתי על כפכפים בשמירה הראשונה ביום חמישי, בין 8 ל-12 בערב. לא לקחתי בחשבון כמה דברים שלא היו ידועים לי לגבי המיקום של העמדה כמו הקרבה לגדר הההפרדה בבילעין. התברר שבאותו ערב הסתננו לאיזור כמה פעילי שמאל כדי לעשות שמח בחגיגות יום שישי בבילעין, תוך רגע הקפיצו איזה כמה עשרות מג"בניקים לאיזור וגם מח"ט בנימין קפץ לעמדה לראות מה קורה באיזור... אותי עזבו בשקט כי חשבו שאני איזה מילואמניק שבא להעביר את הזמן. בפעמים הבאות שניסו לסדר לי אבט"שים כבר פעלתי בנוסחא הידועה של לנסות לדחות את זה כל פעם לסבב הבא, הייתי איזה 4 פעמים רזרבה, דווקא אחרי שכבר היה לי פטור מנשק לא ניסו לשלוח אותי...