אצלי זה הלך ככה:
מהתחלה - את בוב מארלי וגם את אלפה בלונדי אני מכיר מגיל צעיר, למרות שפעם לא יחסתי להם משמעות מיוחדת מעבר ל"הי זה השיר על ירושלים לא?". גם דרך חברים וגם דרך שכן שלי המוזיקה תמיד היתה לה ברקע. ואז, לפני קצת יותר מעשור, חבר הלווה לי את האוסף המשולש של ההפקות המוצלחות ביותר של לי פרי (arkology). וואווו! מה שהאלבומים האלו עשו לי והכמות ששמעתי אותם זה משהו שאין מספיק מילים בשביל לתאר אותו. אני ואביב (אחי), התחלנו לנסות ולהתעמק במוזיקה לפני שבכלל ידעתי שיש מסיבות רגאיי בארץ (והיו). לאט ובביטחה התחלנו להשיג אלבומי רגאיי שורשי. אם היתה חוברת בדיסקים (נדיר ברגאיי), עברתי על כל מילה כדי ללמוד עוד על ההיסטוריה ועל האומנים. האלבום רוטס הראשון שקניתי היה marcus garvey של ברנינג ספיר ועד היום זה אחד מהאלבומים האהובים עלי. אחרי זה הקונגוז, גרגורי אייזקס, מקס רומיאו ומה לא? אם היה לזה צליל של רגאיי הקשבתי לזה (עד היום זה ככה). הקשבתי גם קצת לדאב אבל אני לא יכול להגיד שהתעמקתי בתחום כמו שצללתי לרוטס. זה שלב ראשון. במשך שנים, התנגדתי לדאנסהול ולא הבנתי מה יפה בזה ולמה צריך את זה. לפני קצת למעלה מחמש שנים, בקוסטה ריקה, החיבור שלי למוזיקה היה דרך רדיו רגאיי בטלויזיה. אתם מכירים את זה, אסופה של שירים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע וזה היה בערך הערוץ היחיד ש"צפיתי" בו. עורכי הערוץ, למזלי, אוהבים גם רוטס וגם דאנסהול. לאט לאט התחיל לזרום עוד ועוד דאנסהול לאוזניים שלי ולבסוף הבנתי שלדאנסהול עומק ומצולות ליצלול לתוכם בדיוק כמו לרוטס. אם אני צריך לחשוב על הטיון דאנסהול הראשון שתפס אותי זה בטח if love so nice של ג'וניור קלי. אולי זה לא מרגיש כל כך דאנסהול אבל אחרי חפירות ארוכות ברוטס זה נשמע לי חדשני והרבה יותר מהיר. בערך שנה לפני זה, ראיתי את אנטוני בי על הבמה בניו יורק והייתי מהופנט מרוב הנאה (ובכלל לא ידעתי שאני מקשיב לדאנסהול!!). הוא חימם את לי פרי והיה הרבה יותר סוחף ממנו. היום, אני שמח לשמוע כל מה שיש לו ביט של רגאיי (כן אפילו מתיסיWHO) על פני כל מוזיקה אחרת אבל הרגאיי והדאנסהול דווקא פתחו לי את הראש לעוד מוזיקות. היום אני נהנה גם מבלוז, ג'אז, היפהופ, ראפ, מוזיקה ערבית, אפריקאית, צוענית, אלקטרונית, צרפתית, רוק, יפנית... אבל שאני מוריד מוזיקה או קונה מוזיקה זה תמיד יהיה רגאיי ודאנסהול (טוב מה אני אעשה יש כל כך הרבה במה לחפור בסגנונות האלו שאין זמן לחפור במוזיקות אחרות) אהבה אחת, ראס ארבל נ.ב. אחלה שירשור