אההה אההם...
מוזר, אבל הידידות והחברות שלי עם אנשים מתחילה כמעט תמיד בצורה מוזרה, לדוגמה: כך הכרתי את הבס. או: התחלות קשות. --------------------------------- אני, כידוע לחלק מכם, מנגן בגיטרה בס. עוד משו שפחות יודעים זה שלמדתי תופים. הקיצר, באמצע השנה הזאת, בעודי הולך לחדר מוזיקה (ואני מדבר על היישוב בית אל, באמצע החורף, שבו יש ערפל תמידי), ובכניסה לבניין פגשתי שני שמיניסטים שאחד מהם סחב מגבר ענק (40 וואט), והשני סחב מה שנקרא" "קייס הופעות", שזה תיק ענק וכבד לגיטריסטים שמיועד לעבור כל טלטלה (זה שוקל בערך 15 קילו). משכתי בכתפי ונכנסתי לחדר מוזיקה. ואני - אה - לא הייתי מתופף משו משו, אז נתנו לי לנגן רק אחרי איזה עשר דקות. בקיצר, אני רק מתיישב, ונכנסים שני החבר´ה, והם התחילו לפרוק את מטענם. התברר לי שמי שסחב את הגיטרה הוא בסיסט, וברגע שהוא קלט שאני לא מתופף מדהים הוא עושה לי במבטא עצבני: "שתאאאק". התווכחתי איתו קצת, בסוף עפתי ואמרתי לו את המילים הבאות: "בס זה כלי מעצבן ומכוער, גועל נפש.", הוא הביט בי במבט מזלזל וזרק אותי לעזאזל. אחרי כחודש כמובן שהתחלתי ללמוד אצלו לנגן, ועד היום אני מכור לכלי (אפילו שאמא שלי משתגעת מזה שאני הפסקתי את התופים. היא לא סובלת את הצלילים הנמוכים של הבס). לסיכום: ההתחלות אצלי מוזרות וקשות.