ניא וירקות
New member
שירשור יצירות. ../images/Emo126.gif
תהנו. סופשבוע טוב.
תהנו. סופשבוע טוב.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שירשור יצירות.
- פותח הנושא ניא וירקות
- פורסם בתאריך
../images/Emo187.gifאמ..היי. O: פיק.
Butterfly. לא אני כתבתי. אבל נחמד שיהיה פה קצת פיקים מדי פעם ^_^ טלו (Talu) ביטאה את זה. :} מדלגת ממדרגה למדרגה, קופצת שניים שניים לאור השביט הסגלגל שנצץ בשמי הלילה, צ'ו (ביפנית פירוש השם הוא פרפר), ששמה התאים לה מאוד, מיהרה להגיע לאסיפת בני שבטה, האלפים. באסיפה זו תינתן לה משימתה. נהוג בשבטה שכאשר אלף/אלפית מגיעים לגיל 100, ניתנת להם משימה שעליהם לסיימה עד גיל 350, ואם לא, הם יגורשו מהשבט וצאצאיהם, שיהיו או חצי-אלפים או מעורבים בדם אלפים של שבט אחר, לעולם לא הורשו להתקרב לשטח הכפר. היום היה יום הולדתה ה100 של צ'ו. כידוע בקרב בני האדם ברחבי המישור הארצי, אלפים מאריכים חיים עד גילאי 800-900 שנה. אמרו שמשימתה של צ'ו תהיה מיוחדת. בהגיעה לאולם הגדול, שהיה כולו עשוי מכסף, כשבאמצעו זרם נהר שצבעו היה ככסף מותך, כל המבטים הופנו אלייה. בגדייה היו קרועים, שערה הזהוב היה סבוך ומלוכלך, עיניה הירוקות זהרו באור מוזר. במקום לבושה של כל אלפית אחרת שהגיעה לטקס קבלת המשימה - שמלת משי כחלחלה או ירוקה, לבשה צ'ו מכנסי עור אדומים-כתומים, שמרוב הלכלוך נראו כחומים, חולצה חומה, מוכתמת באדום-כיין, או כדם. שערה הזהוב, שהגיע עד למותניה, נקלע בצמה. כל עיני האלפים המתכנסים הופנו אליה. הכסאות היו מסודרים לצידי הנהר, ופכפוך המים נשמע בדממה שמילאה את העולם בהכנסה של צ'ו. מתנשפת, התנצלה על איחורה והתיישבה בכיסא לצד אביה, ללא קידה לאנשי המועצה או לשליט. אביה נעמד בזעם. "צ'ו!! היכן היית?! מדוע את מלוכלכת כל-כך?! זהו טקס קבלת המשימה שלך, בשם האלים!" אביה צנח באנחת אכזבה לכסאו. צ'ו הייתה נערת האלפים היחידה שהייתה כל-כך מפוזרת וסקרנית. אשתו ניחמה אותו. "מצטערת, אבא. רדפתי אחרי אֶליסה." אליסה הייתה החתולה שלהם, חתולה זהובה. מיוחדת. השליט כחכח בגרונו. "צ'ו, " פתח השליט. נימת קולו הביעה כעס ואכזבה. "אני מבקש ממך, שמרי מעט על עצמך. מסוכן ביערות." הוא עשה הפסקה קלה והמשיך. "היום הגיע יום קבלת המשימה שלך. עלייך להישבע לנו בכך שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה, בין אם תמצא חן בעינייך או לא." צ'ו השתעממה. 'מתי כבר יאמר הזקן חסר הבינה הזה את משימתי?' תהתה בינה לבין עצמה. כששים את הסבריו, פנה השליט לצ'ו. "משימתך אינה קלה במיוחד. זוהי משימה שדורשת אחריות מרובה ותשומת לב למתרחש סביבך. אם תכשלי, זכרי שתגורשי לעד מכפרינו ושטחינו. האם את נשבעת לי, ולנו, שתבצעי את משימתך ללא כל התנגדות?" "אני נשבעת." קולה העדין כפעמונים והשובה לב של צ'ו הדהד באולם. נשתררה דממה. "ובכן, משימתך היא..." השליט עשה אנחה, שהייתה אמורה להיות דרמטית ומותחת. צ'ו כמעט פלטה את מחשבותייה עלייו בקול רם. "עלייך למצוא חצי שד, נערה כוהנת, מחסלת שדים, נזיר ושד שועל ולהתיידד עמם. הם צריכים לבטוח בך. איני, כלומר- איננו מאמינים שתוכלי לעמוד במשימה לבדך-לכן אנו מצרפים אלייך את אוברון." אוברון היה בנו של השליט, אלף יפה תואר-שחור שיער, אפור עיניים, גופו הלבן כשלג והרזה זהר לאור הכסף. הוא צעד קדימה ולחץ את ידה של צ'ו. "לכבוד הוא לי לצאת איתך למשימה, צ'ו." אוברון היה בן 150. אביו לא נתן לו משימה כדי שיצא למשימה עם בתו של יועצו, קלפּי. לצערו, הייתה זו צ'ו. אבל הוא נשבע. נוהליו הנעימים של אוברון קסמו לצ'ו. היא לחצה את ידו. ידו התמלאה בוץ. הם נעמדו זה לצד זה. "צ'ו, אוברון, עלייכם להגן על החבורה הזו ולהביאם למקום מבטחים - אלינו. אחרי החבורה רודף אופל מושלם- חצי השד הנורא ואויבנו- נאראקו. גם הם אמורים לחסלו. כך גם רצוננו. הסבירו להם את זה ברגע שתפגשו. וזכרו-עלייכם לצאת הלילה." צ'ו רצה מהאולם, ולא נתנה לזקן לסיים את דבריו. "רק היזהרו... בדרך.." הוא סיים את המשפט בלחישה. צ'ו הייתה צריכה להספיק הרבה לפני היציאה. להיפרד מכולם, להתרחץ, לארוז מעט בגדים... היא לא תספיק עד הלילה! או, לפחות, כך חשבה. היה קשה מאד להתכונן למסע שכזה, במיוחד שהוא אמור להיות מסובך. כיצד תשכנע את החבורה? כיצד תציג את עצמה? האם הם בכלל יבטחו באלפים?
Butterfly. לא אני כתבתי. אבל נחמד שיהיה פה קצת פיקים מדי פעם ^_^ טלו (Talu) ביטאה את זה. :} מדלגת ממדרגה למדרגה, קופצת שניים שניים לאור השביט הסגלגל שנצץ בשמי הלילה, צ'ו (ביפנית פירוש השם הוא פרפר), ששמה התאים לה מאוד, מיהרה להגיע לאסיפת בני שבטה, האלפים. באסיפה זו תינתן לה משימתה. נהוג בשבטה שכאשר אלף/אלפית מגיעים לגיל 100, ניתנת להם משימה שעליהם לסיימה עד גיל 350, ואם לא, הם יגורשו מהשבט וצאצאיהם, שיהיו או חצי-אלפים או מעורבים בדם אלפים של שבט אחר, לעולם לא הורשו להתקרב לשטח הכפר. היום היה יום הולדתה ה100 של צ'ו. כידוע בקרב בני האדם ברחבי המישור הארצי, אלפים מאריכים חיים עד גילאי 800-900 שנה. אמרו שמשימתה של צ'ו תהיה מיוחדת. בהגיעה לאולם הגדול, שהיה כולו עשוי מכסף, כשבאמצעו זרם נהר שצבעו היה ככסף מותך, כל המבטים הופנו אלייה. בגדייה היו קרועים, שערה הזהוב היה סבוך ומלוכלך, עיניה הירוקות זהרו באור מוזר. במקום לבושה של כל אלפית אחרת שהגיעה לטקס קבלת המשימה - שמלת משי כחלחלה או ירוקה, לבשה צ'ו מכנסי עור אדומים-כתומים, שמרוב הלכלוך נראו כחומים, חולצה חומה, מוכתמת באדום-כיין, או כדם. שערה הזהוב, שהגיע עד למותניה, נקלע בצמה. כל עיני האלפים המתכנסים הופנו אליה. הכסאות היו מסודרים לצידי הנהר, ופכפוך המים נשמע בדממה שמילאה את העולם בהכנסה של צ'ו. מתנשפת, התנצלה על איחורה והתיישבה בכיסא לצד אביה, ללא קידה לאנשי המועצה או לשליט. אביה נעמד בזעם. "צ'ו!! היכן היית?! מדוע את מלוכלכת כל-כך?! זהו טקס קבלת המשימה שלך, בשם האלים!" אביה צנח באנחת אכזבה לכסאו. צ'ו הייתה נערת האלפים היחידה שהייתה כל-כך מפוזרת וסקרנית. אשתו ניחמה אותו. "מצטערת, אבא. רדפתי אחרי אֶליסה." אליסה הייתה החתולה שלהם, חתולה זהובה. מיוחדת. השליט כחכח בגרונו. "צ'ו, " פתח השליט. נימת קולו הביעה כעס ואכזבה. "אני מבקש ממך, שמרי מעט על עצמך. מסוכן ביערות." הוא עשה הפסקה קלה והמשיך. "היום הגיע יום קבלת המשימה שלך. עלייך להישבע לנו בכך שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה, בין אם תמצא חן בעינייך או לא." צ'ו השתעממה. 'מתי כבר יאמר הזקן חסר הבינה הזה את משימתי?' תהתה בינה לבין עצמה. כששים את הסבריו, פנה השליט לצ'ו. "משימתך אינה קלה במיוחד. זוהי משימה שדורשת אחריות מרובה ותשומת לב למתרחש סביבך. אם תכשלי, זכרי שתגורשי לעד מכפרינו ושטחינו. האם את נשבעת לי, ולנו, שתבצעי את משימתך ללא כל התנגדות?" "אני נשבעת." קולה העדין כפעמונים והשובה לב של צ'ו הדהד באולם. נשתררה דממה. "ובכן, משימתך היא..." השליט עשה אנחה, שהייתה אמורה להיות דרמטית ומותחת. צ'ו כמעט פלטה את מחשבותייה עלייו בקול רם. "עלייך למצוא חצי שד, נערה כוהנת, מחסלת שדים, נזיר ושד שועל ולהתיידד עמם. הם צריכים לבטוח בך. איני, כלומר- איננו מאמינים שתוכלי לעמוד במשימה לבדך-לכן אנו מצרפים אלייך את אוברון." אוברון היה בנו של השליט, אלף יפה תואר-שחור שיער, אפור עיניים, גופו הלבן כשלג והרזה זהר לאור הכסף. הוא צעד קדימה ולחץ את ידה של צ'ו. "לכבוד הוא לי לצאת איתך למשימה, צ'ו." אוברון היה בן 150. אביו לא נתן לו משימה כדי שיצא למשימה עם בתו של יועצו, קלפּי. לצערו, הייתה זו צ'ו. אבל הוא נשבע. נוהליו הנעימים של אוברון קסמו לצ'ו. היא לחצה את ידו. ידו התמלאה בוץ. הם נעמדו זה לצד זה. "צ'ו, אוברון, עלייכם להגן על החבורה הזו ולהביאם למקום מבטחים - אלינו. אחרי החבורה רודף אופל מושלם- חצי השד הנורא ואויבנו- נאראקו. גם הם אמורים לחסלו. כך גם רצוננו. הסבירו להם את זה ברגע שתפגשו. וזכרו-עלייכם לצאת הלילה." צ'ו רצה מהאולם, ולא נתנה לזקן לסיים את דבריו. "רק היזהרו... בדרך.." הוא סיים את המשפט בלחישה. צ'ו הייתה צריכה להספיק הרבה לפני היציאה. להיפרד מכולם, להתרחץ, לארוז מעט בגדים... היא לא תספיק עד הלילה! או, לפחות, כך חשבה. היה קשה מאד להתכונן למסע שכזה, במיוחד שהוא אמור להיות מסובך. כיצד תשכנע את החבורה? כיצד תציג את עצמה? האם הם בכלל יבטחו באלפים?
NoAmItA ChAn
New member
הממ... סיפור יפה ^^
הביטוא, אמנם, קצת לא נכון לדעתי. להלן הערות: 1. אני מרגישה קצת סתירה עם זה שאמרת ששיערה סבוך אך קלוע לצמה. 2. המילה "בכך" בשורה 21 לא נכונה. אבל מיכוון שאמרת שאת לא כתבת את זה אז לא נורא XD; אבל בכללי דיי יפה O:
הביטוא, אמנם, קצת לא נכון לדעתי. להלן הערות: 1. אני מרגישה קצת סתירה עם זה שאמרת ששיערה סבוך אך קלוע לצמה. 2. המילה "בכך" בשורה 21 לא נכונה. אבל מיכוון שאמרת שאת לא כתבת את זה אז לא נורא XD; אבל בכללי דיי יפה O:
ניא וירקות
New member
למה לא?
קודם, שיער סבוך יכול להיות קלוע בצמה, מהבחינה שהוא פרוע מעט. צמה לא לגמרי מחזיקה בשיער במושלמות את יודעת. XD; וזה היה נכון, בשורה 21. (עשרים, ליתר דיוק). זה כמו "אני נשבע בכך שבלהבלה, וכך אשלוט בטישו!" דבר כזה. י-י אבל זו רק דעתי. עוד מעט אתן חוות דעת.
קודם, שיער סבוך יכול להיות קלוע בצמה, מהבחינה שהוא פרוע מעט. צמה לא לגמרי מחזיקה בשיער במושלמות את יודעת. XD; וזה היה נכון, בשורה 21. (עשרים, ליתר דיוק). זה כמו "אני נשבע בכך שבלהבלה, וכך אשלוט בטישו!" דבר כזה. י-י אבל זו רק דעתי. עוד מעט אתן חוות דעת.
NoAmItA ChAn
New member
את צודקת בקשר לראשון
אבל... לא יודעת, משום מה המילה "סבוך" נשמעה לי קצת מוגזמת בכך שהשיער אסוף בצמה. ובקשר לשני, אם המילה "בכך" נשארת שם, הרי זה אומר שהיא נשבעת בזה. אבל היא לא. היא נשבעת שהיא לא תעשה את זה, לא שהיא לא שהיא תבגוד בהם. ולכן במקום "עלייך להישבע לנו בכך שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה" היה אמור להיות "עלייך להישבע לנו שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה". תגידי לי מה את חושבת.
אבל... לא יודעת, משום מה המילה "סבוך" נשמעה לי קצת מוגזמת בכך שהשיער אסוף בצמה. ובקשר לשני, אם המילה "בכך" נשארת שם, הרי זה אומר שהיא נשבעת בזה. אבל היא לא. היא נשבעת שהיא לא תעשה את זה, לא שהיא לא שהיא תבגוד בהם. ולכן במקום "עלייך להישבע לנו בכך שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה" היה אמור להיות "עלייך להישבע לנו שלא תבגדי בנו או לא תבצעי את המשימה". תגידי לי מה את חושבת.
ניא וירקות
New member
דעתך היא דעתך, דעתי היא דעתי.
XD;
XD;
Nittle Grasper
New member
"להישבע בכך ש..."
תיאור אופן / מושא ם.ם יעני, _איך_ היא הולכת להישבע ("אני אשבע בכך שאאטפטף טיפות דם לאש" XDD), או במה היא הולכת להישבע ("אני נשבעת בכך שאעשה זאת")... נראהלי Oם אבל השני נשמע מוזר בכלזאת, אבל יש איזה אפשרות.. לאמשנה @@ ~סיימתן לדון, למה כתבתי את זה XD~
תיאור אופן / מושא ם.ם יעני, _איך_ היא הולכת להישבע ("אני אשבע בכך שאאטפטף טיפות דם לאש" XDD), או במה היא הולכת להישבע ("אני נשבעת בכך שאעשה זאת")... נראהלי Oם אבל השני נשמע מוזר בכלזאת, אבל יש איזה אפשרות.. לאמשנה @@ ~סיימתן לדון, למה כתבתי את זה XD~
NoAmItA ChAn
New member
XDDDDD
גם אני לא כזאת סגורה על זה עכשיו o.o
גם אני לא כזאת סגורה על זה עכשיו o.o
NoAmItA ChAn
New member
סיפור או פיק - עדיין לא סגורה XDD
היא יצאה בריחוף עדין מן החשכה, אך ללא הכרה. פיה לא הביע הבעה כלשהי ועינייה היו עצומות בשלווה. בקצה היער האפלולי שבו הייתה, הוא חיכה לה, יושב על אבן גדולה ומחוספסת ובועט באדמה ברגלו בקוצר רוח. כשהביט הצידה והבחין בה מרחפת לעברו, קם מיד ממקומו ואחז בה בעדינות פן תיפול ותישבר. הוא ליטף את פניה הלבנות והקרות לאט ובעדינות בידו הפנויה. ידו המלטפת גלשה בעדינות מפניה במורד שיערה ועד ששיערותיה השחורות נלכדו באצבעותיו. הוא הניח אותה בזהירות על האדמה לצד המדורה שהבעיר. "הו, יפה שלי", אמר בחיוך והתיישב לידה."עכשיו, סוף כל סוף, נוכל להיות יחדיו". הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה האדומות, ולאחר כמה שניות התרומם ועל פניו נסוכה הבעת תדהמה. ידו, שגלשה בזמן נשיקתם לכיס חלוקה הלבן בחלקו, אחזה כעת בשני צדפים המחוברים בצידם האחד על ידי חוט זהוב. "אני זוכר מתי נתתי לך את זה", אמר, וחיוך קטן עלה על פניו. הוא פתח את שני הצדפים ומצא באחד מהם תמיסה אדומה ששימשה לה כאודם. חיוכו התרחב והוא טבל את אצבעו האחת בתמיסה, ואז מרח אותה על פיה הענוג. כשסיים, ניגב את אצבעו בשרוול חלוקו האדום ורכן לתת לה עוד נשיקה. הנשיקה בניהם, למרות שהייתה חד צדדית, הייתה למעשה דו צצדית, ונמשכה דקות אחדות. "אינויאשה?", נשמע קול מאחוריהם, ואינויאשה הסתובב וראה את קאגומה עומדת, דמעות ניגרות בעינייה. "מ... מה אתה עושה?", היא שאלה ובקולה עבר רעד. "אני-", החל אינויאשה לומר, אך קול פרץ בכייה קטע את משפטו. הוא ניגש אליה לאט, והיא מצידה, נסוגה לאט יותר אחורה. כשהיה קרוב אליה כמעט לכדי נגיעה, היא קפצה אחורה בהפתעה בעודה בוכה, ובשניות שלפה את קשתה וחץ מאשפתה, וירתה אליו בכל הכוח. החץ ננעץ במקום שבו אמור היה להיות ליבו והוא הועף אחורה במהירות עצומה, עד שנתקל בעץ ונשאר מרותק לו. "קאגומה...", החל למלמל. "למה?".
היא יצאה בריחוף עדין מן החשכה, אך ללא הכרה. פיה לא הביע הבעה כלשהי ועינייה היו עצומות בשלווה. בקצה היער האפלולי שבו הייתה, הוא חיכה לה, יושב על אבן גדולה ומחוספסת ובועט באדמה ברגלו בקוצר רוח. כשהביט הצידה והבחין בה מרחפת לעברו, קם מיד ממקומו ואחז בה בעדינות פן תיפול ותישבר. הוא ליטף את פניה הלבנות והקרות לאט ובעדינות בידו הפנויה. ידו המלטפת גלשה בעדינות מפניה במורד שיערה ועד ששיערותיה השחורות נלכדו באצבעותיו. הוא הניח אותה בזהירות על האדמה לצד המדורה שהבעיר. "הו, יפה שלי", אמר בחיוך והתיישב לידה."עכשיו, סוף כל סוף, נוכל להיות יחדיו". הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה האדומות, ולאחר כמה שניות התרומם ועל פניו נסוכה הבעת תדהמה. ידו, שגלשה בזמן נשיקתם לכיס חלוקה הלבן בחלקו, אחזה כעת בשני צדפים המחוברים בצידם האחד על ידי חוט זהוב. "אני זוכר מתי נתתי לך את זה", אמר, וחיוך קטן עלה על פניו. הוא פתח את שני הצדפים ומצא באחד מהם תמיסה אדומה ששימשה לה כאודם. חיוכו התרחב והוא טבל את אצבעו האחת בתמיסה, ואז מרח אותה על פיה הענוג. כשסיים, ניגב את אצבעו בשרוול חלוקו האדום ורכן לתת לה עוד נשיקה. הנשיקה בניהם, למרות שהייתה חד צדדית, הייתה למעשה דו צצדית, ונמשכה דקות אחדות. "אינויאשה?", נשמע קול מאחוריהם, ואינויאשה הסתובב וראה את קאגומה עומדת, דמעות ניגרות בעינייה. "מ... מה אתה עושה?", היא שאלה ובקולה עבר רעד. "אני-", החל אינויאשה לומר, אך קול פרץ בכייה קטע את משפטו. הוא ניגש אליה לאט, והיא מצידה, נסוגה לאט יותר אחורה. כשהיה קרוב אליה כמעט לכדי נגיעה, היא קפצה אחורה בהפתעה בעודה בוכה, ובשניות שלפה את קשתה וחץ מאשפתה, וירתה אליו בכל הכוח. החץ ננעץ במקום שבו אמור היה להיות ליבו והוא הועף אחורה במהירות עצומה, עד שנתקל בעץ ונשאר מרותק לו. "קאגומה...", החל למלמל. "למה?".
ניא וירקות
New member
ממ.
יותר מדי ooc לטעמי. כלומר, אינויאשה יותר מדי רומנטי, וקאגומה יותר מדי מוקצנת בפעולה שלה. וזה שפתיים ורודות, הלא כך? ואני מניחה שזה שאינויאשה פגש הייתה קיקיו. האם אינה עשתה דבר? מאוד יפה, תיאורים טובים. היה נחמד אילו היית מוסיפה פרטים בתחילת הפיק. יםי אהבתי. [;
יותר מדי ooc לטעמי. כלומר, אינויאשה יותר מדי רומנטי, וקאגומה יותר מדי מוקצנת בפעולה שלה. וזה שפתיים ורודות, הלא כך? ואני מניחה שזה שאינויאשה פגש הייתה קיקיו. האם אינה עשתה דבר? מאוד יפה, תיאורים טובים. היה נחמד אילו היית מוסיפה פרטים בתחילת הפיק. יםי אהבתי. [;
NoAmItA ChAn
New member
מה זה ooc?
ואת צודקת, זה באמת יצא מהגבול XD בהתחלה בכלל לא תיכנתי שזה יהיה עליהם, אבל זה זרם לי ופשוט גלשתי XDD; והשפתיים אדומות מהאודם XP
ואת צודקת, זה באמת יצא מהגבול XD בהתחלה בכלל לא תיכנתי שזה יהיה עליהם, אבל זה זרם לי ופשוט גלשתי XDD; והשפתיים אדומות מהאודם XP
אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif פיקפיקון!
ג'אקיבאנקי בעל שם מעפן ביותר. "ויתורים" באנקוטסו אהב לעשות דבר אחד יותר מכל. הדבר הזה היה להסתכל על ג'אקוטסו כשזה חשב שאינו מביט. ג'אקוטסו היה יפה, יפה כל כך. באותם רגעים שבהם חשב שאיש אינו מביט הייתה מסיכתו מוסרת, והיופי שתחתיה נחשף במלוא הדרו. חיוך תמים לכאורה, עיניים בורקות, כמו ילד, יפיפה וזורח. ג'אקוטסו היה עדין, למרות כל מה שאמר, למרות כל מה שעשה. ליבו היה עטוף במסכה קשה ובריפוד עבה ורך- שהותיר אותו שלם לאחר כל הטלטלות האפשריות. בלילות היה נוהג להביט בו, עפעפיו שמוטים, נשימתו רוגעת וקצובה, גופו העדין רפוי, חיוך מרפרף על שפתיו, והוא היה כולו זורח. לעיתים לא יכול היה באנקוטסו לעצור בעצמו, והיה שולח יד מהוססת לעשות דבר שמעולם לא למד לעשות- הוא ניסה ללטף את הפנים העדינות, להסיט קצוות שיער תועות חזרה לסבך של שיער שחור-ירקרק. לרוב היו הניסיונות לא עולים בהצלחה- הוא בקושי זכר כיצד חש מגעה של אמו שלו- שנהרגה בעת שהיה רק בן שלוש, והדבר היחיד שאי פעם קיבל מאביו היו מכות עזות בפניו- ולכן לא למד מעולם כיצד ללטף. באותם לילות, כשהביט בג'אקוטסו, היה באנקוטסו מנסה לשחזר בראשו את רסיסי פניה של אמו. את שיערה ירש, כך ידע, כי לאביו היה שיער בצבע הבוץ. לגבי עיניו לא היה בטוח, כי מעולם לא זכה לבדוק מקרוב את צבע עיני אביו, ולבדוק אם הוא כשלו או שונה. הוא זכר במעורפל ניחוח של פרח כלשהו, וידיים גדולות שיכלו לאחוז את גופו הפעוט בלא כל קושי. בדמיונו בתור ילד הייתה אימו מלאך חסר פנים ושחור שיער, ואפילו כעת- כשכבר נדמה בליבו שבגר- נדהם באנקוטסו לגלות כמה המגע הזה חסר לו, כמה רצה לחוש אותו שוב, כדי שיוכל ללמוד להעניק אותו גם לאדם שידע שאהב בכל ליבו. הירח שייט לו מחוץ לחלון באותו לילה, ועפעפיו של ג'אקוטסו רפרפו בעדינות, בשעה שהתהפך רכות על מחצלתו, שקוע בחלום כלשהו, באנקוטסו חייך חיוך עצוב. מי שמעולם לא נאהב כראוי לעולם לא יוכל לאהוב כראוי. הוא לא ידע כיצד לאהוב בצורה הנכונה, כיצד לגרום לידיו להפוך למשהו בטוח וחם וטוב. שרידי חיבוקה של אימו נדפו ממנו כטיפת מים מעל עלה, וכל מה שנותר בזיכרונו היו חיי המסעות הקשים, המכות שחטף מאביו ביד רחבה, הסבל שאת יצירתו הפך לאומנות. באנקוטסו הושיט יד רועדת, חיוורת כל כך לאור הלבנה, לניסיון אחרון, רק לרגע, לנסות ללטף את הפנים היפות האלו כפי שרצה. ידו נרעדה כעלה נידף, ואצבעותיו פרפרו בחוסר ביטחון על העור.... והוא משך את ידו חזרה. בליבו ויתר באנקוטסו באותו רגע על הרצון לגעת בג'אקוטסו, לתמיד. הוא רק רצה להביט בו, לשמוע אותו, אבל לא לגעת בו. ג'אקוטסו היה הדבר הקרוב ביותר לגן עדן שיכול היה להיות בחיים מקוללים כשלו, והוא לא רצה להרוס אותו באהבה כושלת, הרוסה, אהבה שלא היה ביכולתו לבטא כראוי. באנקוטסו ידע שבמוקדם או במאוחר הסיפור יגמר. הוא ימות יום אחד וכך גם ג'אקוטסו, אבל רק ללילה אחד, רק לרגע, הוא רצה שג'אקוטסו יישאר לנצח, חרוט כך במוחו לתמיד, כפי שנשאר אותו ניחוח פרחים מעורפל, שהיה אמו. וכך בלילה אפל אחד, תחת אורם של ירח חצוי וכוכבים מרצדים, הביט איש צעיר, שחור שיער ועיניים- לעבר השמי הקטיפה הכהים, ושיחרר לאוויר בנשימתו, את תקוותו האחרונה לדעת אהבה מהי. כי משעולם לא נאהב לא יוכל לאהוב בעצמו. וזה, היה כנאה העונש הגדול ביותר שאביו אי פעם גזר עליו.
ג'אקיבאנקי בעל שם מעפן ביותר. "ויתורים" באנקוטסו אהב לעשות דבר אחד יותר מכל. הדבר הזה היה להסתכל על ג'אקוטסו כשזה חשב שאינו מביט. ג'אקוטסו היה יפה, יפה כל כך. באותם רגעים שבהם חשב שאיש אינו מביט הייתה מסיכתו מוסרת, והיופי שתחתיה נחשף במלוא הדרו. חיוך תמים לכאורה, עיניים בורקות, כמו ילד, יפיפה וזורח. ג'אקוטסו היה עדין, למרות כל מה שאמר, למרות כל מה שעשה. ליבו היה עטוף במסכה קשה ובריפוד עבה ורך- שהותיר אותו שלם לאחר כל הטלטלות האפשריות. בלילות היה נוהג להביט בו, עפעפיו שמוטים, נשימתו רוגעת וקצובה, גופו העדין רפוי, חיוך מרפרף על שפתיו, והוא היה כולו זורח. לעיתים לא יכול היה באנקוטסו לעצור בעצמו, והיה שולח יד מהוססת לעשות דבר שמעולם לא למד לעשות- הוא ניסה ללטף את הפנים העדינות, להסיט קצוות שיער תועות חזרה לסבך של שיער שחור-ירקרק. לרוב היו הניסיונות לא עולים בהצלחה- הוא בקושי זכר כיצד חש מגעה של אמו שלו- שנהרגה בעת שהיה רק בן שלוש, והדבר היחיד שאי פעם קיבל מאביו היו מכות עזות בפניו- ולכן לא למד מעולם כיצד ללטף. באותם לילות, כשהביט בג'אקוטסו, היה באנקוטסו מנסה לשחזר בראשו את רסיסי פניה של אמו. את שיערה ירש, כך ידע, כי לאביו היה שיער בצבע הבוץ. לגבי עיניו לא היה בטוח, כי מעולם לא זכה לבדוק מקרוב את צבע עיני אביו, ולבדוק אם הוא כשלו או שונה. הוא זכר במעורפל ניחוח של פרח כלשהו, וידיים גדולות שיכלו לאחוז את גופו הפעוט בלא כל קושי. בדמיונו בתור ילד הייתה אימו מלאך חסר פנים ושחור שיער, ואפילו כעת- כשכבר נדמה בליבו שבגר- נדהם באנקוטסו לגלות כמה המגע הזה חסר לו, כמה רצה לחוש אותו שוב, כדי שיוכל ללמוד להעניק אותו גם לאדם שידע שאהב בכל ליבו. הירח שייט לו מחוץ לחלון באותו לילה, ועפעפיו של ג'אקוטסו רפרפו בעדינות, בשעה שהתהפך רכות על מחצלתו, שקוע בחלום כלשהו, באנקוטסו חייך חיוך עצוב. מי שמעולם לא נאהב כראוי לעולם לא יוכל לאהוב כראוי. הוא לא ידע כיצד לאהוב בצורה הנכונה, כיצד לגרום לידיו להפוך למשהו בטוח וחם וטוב. שרידי חיבוקה של אימו נדפו ממנו כטיפת מים מעל עלה, וכל מה שנותר בזיכרונו היו חיי המסעות הקשים, המכות שחטף מאביו ביד רחבה, הסבל שאת יצירתו הפך לאומנות. באנקוטסו הושיט יד רועדת, חיוורת כל כך לאור הלבנה, לניסיון אחרון, רק לרגע, לנסות ללטף את הפנים היפות האלו כפי שרצה. ידו נרעדה כעלה נידף, ואצבעותיו פרפרו בחוסר ביטחון על העור.... והוא משך את ידו חזרה. בליבו ויתר באנקוטסו באותו רגע על הרצון לגעת בג'אקוטסו, לתמיד. הוא רק רצה להביט בו, לשמוע אותו, אבל לא לגעת בו. ג'אקוטסו היה הדבר הקרוב ביותר לגן עדן שיכול היה להיות בחיים מקוללים כשלו, והוא לא רצה להרוס אותו באהבה כושלת, הרוסה, אהבה שלא היה ביכולתו לבטא כראוי. באנקוטסו ידע שבמוקדם או במאוחר הסיפור יגמר. הוא ימות יום אחד וכך גם ג'אקוטסו, אבל רק ללילה אחד, רק לרגע, הוא רצה שג'אקוטסו יישאר לנצח, חרוט כך במוחו לתמיד, כפי שנשאר אותו ניחוח פרחים מעורפל, שהיה אמו. וכך בלילה אפל אחד, תחת אורם של ירח חצוי וכוכבים מרצדים, הביט איש צעיר, שחור שיער ועיניים- לעבר השמי הקטיפה הכהים, ושיחרר לאוויר בנשימתו, את תקוותו האחרונה לדעת אהבה מהי. כי משעולם לא נאהב לא יוכל לאהוב בעצמו. וזה, היה כנאה העונש הגדול ביותר שאביו אי פעם גזר עליו.
NoAmItA ChAn
New member
סיפור מקסים.
שימוש נכון במילים, השפה מוצאת חן בעיניי, אמנם הפיסוק לא נכון פה ושם, וגם יש לך טעות בשורות 3-4 מהסוף (במקום "השמי הקטיפה", זה צריך להיות "שמי הקטיפה" או "השמי קטיפה"). וגם יש לי פה קפיצה שלא הבנתי. לפני רגע הוא זכר את אמו מעט, ולאחר כמה רגעים הוא כבר לא זכר אותה בכלל. איך? למה? היה רצוי לפרט שם יותר. או שזו רק אני שלא הבנתי, שזו אפשרות סבירה לחלוטין XDDD; אבל הסיפור באמת נהדר כמו שאמרתי קודם O: המשיכי כך D:
שימוש נכון במילים, השפה מוצאת חן בעיניי, אמנם הפיסוק לא נכון פה ושם, וגם יש לך טעות בשורות 3-4 מהסוף (במקום "השמי הקטיפה", זה צריך להיות "שמי הקטיפה" או "השמי קטיפה"). וגם יש לי פה קפיצה שלא הבנתי. לפני רגע הוא זכר את אמו מעט, ולאחר כמה רגעים הוא כבר לא זכר אותה בכלל. איך? למה? היה רצוי לפרט שם יותר. או שזו רק אני שלא הבנתי, שזו אפשרות סבירה לחלוטין XDDD; אבל הסיפור באמת נהדר כמו שאמרתי קודם O: המשיכי כך D:
אלונית 2006
New member
|../images/Emo15.gif ני אוהבת באנקוטסו
הוא דמות כל כך מחוררת... ואפשר רק לדמיין מה ידחוף מישהו בן 19 להפוך לרוצח כזה. וג'אקוטסו הוא פשוט יצור שכייף להביע בעזרתו, כי הוא כל כך מנוגד לכול דבר אחר.
הוא דמות כל כך מחוררת... ואפשר רק לדמיין מה ידחוף מישהו בן 19 להפוך לרוצח כזה. וג'אקוטסו הוא פשוט יצור שכייף להביע בעזרתו, כי הוא כל כך מנוגד לכול דבר אחר.
מיעו ^^
נאיוקי שציירתי לגלצ'אן ליומולדת,צילמתי לפני שהבאתי לה וזה ^^; המ..לקחו לי 6 וחצי שעות רק לצבוע~לקחתי יום חופש מהעבודה במיוחד בשביל זה,אחרת לא הייתי מספיקה להביא לה אותו למפגש '.' ובכן,זה הציור הראשון שלי על קאנבס והתנסות שנייה אולי עם אקריליק,אז אני חושבת שיצא ממש נחמד,למרות שלא הצלחתי להגיע לגוון השיער המקורי שלה וזה~
נאיוקי שציירתי לגלצ'אן ליומולדת,צילמתי לפני שהבאתי לה וזה ^^; המ..לקחו לי 6 וחצי שעות רק לצבוע~לקחתי יום חופש מהעבודה במיוחד בשביל זה,אחרת לא הייתי מספיקה להביא לה אותו למפגש '.' ובכן,זה הציור הראשון שלי על קאנבס והתנסות שנייה אולי עם אקריליק,אז אני חושבת שיצא ממש נחמד,למרות שלא הצלחתי להגיע לגוון השיער המקורי שלה וזה~
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.