אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שירשור יצירות.
- פותח הנושא ניא וירקות
- פורסם בתאריך
אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif אמ.. כמה דברים שכתבתי...
זה הראשון, פיק על סאשומארו שם: לתמיד פאנדום: אינויאשה, נה נו דה שיפ: סאשי/ רין מרומז ביותר דירוג: ידודותי לכול הגילים ג'אנר: רומנטיקה, פלאף, רמיזות לאנגסט תקציר: סאשי מסתכל על רין לילה אחד ומבין שהילדה שהוא החייה לפני חמש עשרה שנים היא כבר לא ילדה. טריזר:" אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח." הוא הביט בה. מתי לעזאזל זה קרה? איך הוא- שתמיד מבחין בכול- לא ראה את זה קורה? מתי היא גדלה? בני אדם גדלים מהר, מתבגרים מהר. הם גם מתים מהר. אבל איך היא הספיקה לגדול ככה בלי שהוא יבחין? בלי שהוא אפילו יראה שהיא כבר לא הילדה הקטנה שהוא החיה לפני שנים? כמה זמן עבר מאז? חמש עשרה- שש עשרה שנים? שום דבר בשבילו. זמן זניח, שאין הוא אפילו מתייחס אליו. אבל בשבילה היה זה חיים שלמים ויותר, והיא גם הכפילה קומתה, אולי יותר. היא השתנתה, הוא ראה עכשיו. הגוף שלה כבר לא גוף של ילדה, היא אישה, אישה של ממש. לעזאזל, הוא לא צריך להסתכל עליה ככה, אסור לו. זו רק רין. זו רק בת אנוש. בת האנוש שלו. בת האנוש שלו?! איך זה הגיע לפה? הוא שד. שד מלא, אצילי ומכובד, מטיל אימה בלב הבריות, שליט המזרח, אסור לו לחשוב על בנות אנוש. בטח שלא לחשוב עליהן ככה. בטח שלא לחשוב עליה ככה. אסור לו, זה לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. הוא העביר יד מרפרפת על לחיה של האישה הצעירה שישנה בבטחה לידו, מכורבלת כתינוקת, והוא מהרהר. היא השמיעה קול קטנטן והתכרבלה עמוק יותר בתוך הצעיף הלבן והענקי, מצחקת מתוך חלומותיה, שבוודאי היו יפים ומאירים כמוה. רין הייתה הילדה שלו. אבל היא בת אנוש, בני אנוש גדלים מהר. מהר מדי לדעתו. הוא לא הספיק לעקוב אחריה, הוא בקושי עיכל את נוכחותה כשפתאום היא כבר לא ילדה. עכשיו מהי? לא ילדה, אפילו לא נערה. רין הפכה לאישה צעירה. אישה אנושית צעירה ויפה. לכול הרוחות, זה לא בסדר. היא הייתה צריכה להישאר ילדה לפחות למשך מאה השנים הקרובות. אסור... אסור היה לה לגדול כל כך מהר. היא הייתה צריכה לחכות, להמשיך להיות הילדה שלו. אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח. היא שינתה אותו בת האנוש הזו, הילדה הזו, הנערה הזו, האישה הזו. רין באמת שינתה אותו. הוא הסתכל עליה בחיבה. או שמא היה זה רגש אחר שהשתקף בעיני הזהב שלו? הוא לא ידע, הוא גם לא רצה לדעת. זה אסור, זה לא נכון, זה פשוט לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. היא הייתה בת אנוש קטנה, בת האנוש הקטנה שלו, רין הקטנה שלו. אז מה צריך לבוא עכשיו כשה"קטנה" כבר לא נמצא שם? רין שלו. זה נשמע נחמד דווקא, לא שזה חשוב, לא שזה צריך להיות ככה, ובכלל זה לא אומר כלום. אבל בכל זאת, היכנשהו הוא אהב את הצליל של זה. "רין שלי" זה נשמע כל כך נעים, כל כך נכון. אבל זה לא נכון. ואולי זה דווקא כן נכון? הוא לא יודע, גם לא אכפת לו, זה ככה עכשיו, וככה זה ישאר עד... עד מתי? עד שהיא תיעלם? עד שהיא תרצה ללכת? עד שהיא תמות? רין שלו, רין שלו ומוות. לא. זה נשמע כל כך שגוי. פתאום זה נראה ריק ומטופש וחסר כל טעם, עולם בלי רין שלו, בלי אף אחת שתחכה לו, בלי אף אחת שתפטפט לידו ותביא לו פרחים, בלי מישהי שתהיה שם, פשוט שתהיה שם כמו שרין עשתה. הוא תפס עצמו. סאשומרו סאמה הוא טיפש. טיפש שנותן לעצמו להיסחף במחשבות טיפשיות על בנות אנוש מטופשות. הוא שמע נאקה קטנה מצידו, שזרקה אותו מתוך הירהוריו. רין התכרבלה בפחד לתוך הצעיף הגדול והרך, "סאשומרו סאמה.... תציל אותי....", היא ביקשה מתוך שינה, ונדמה היה לו שהיא בוכה. הוא הושיט ידו ומחה את דמעותיה, והיא אחזה בה בכוח שהפתיע אותו. "בבקשה... אני רוצה.... להישאר איתך... לעולם" לחשה מתוך שינה "לעולם". רין, רין שלו. זה אולי בהתחלה נראה לו לא נכון. אבל זה היה כל כך נכון. הדבר הכי נכון שיש. הוא ימצא את הדרך, להשאיר אותה איתו, לתמיד.
זה הראשון, פיק על סאשומארו שם: לתמיד פאנדום: אינויאשה, נה נו דה שיפ: סאשי/ רין מרומז ביותר דירוג: ידודותי לכול הגילים ג'אנר: רומנטיקה, פלאף, רמיזות לאנגסט תקציר: סאשי מסתכל על רין לילה אחד ומבין שהילדה שהוא החייה לפני חמש עשרה שנים היא כבר לא ילדה. טריזר:" אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח." הוא הביט בה. מתי לעזאזל זה קרה? איך הוא- שתמיד מבחין בכול- לא ראה את זה קורה? מתי היא גדלה? בני אדם גדלים מהר, מתבגרים מהר. הם גם מתים מהר. אבל איך היא הספיקה לגדול ככה בלי שהוא יבחין? בלי שהוא אפילו יראה שהיא כבר לא הילדה הקטנה שהוא החיה לפני שנים? כמה זמן עבר מאז? חמש עשרה- שש עשרה שנים? שום דבר בשבילו. זמן זניח, שאין הוא אפילו מתייחס אליו. אבל בשבילה היה זה חיים שלמים ויותר, והיא גם הכפילה קומתה, אולי יותר. היא השתנתה, הוא ראה עכשיו. הגוף שלה כבר לא גוף של ילדה, היא אישה, אישה של ממש. לעזאזל, הוא לא צריך להסתכל עליה ככה, אסור לו. זו רק רין. זו רק בת אנוש. בת האנוש שלו. בת האנוש שלו?! איך זה הגיע לפה? הוא שד. שד מלא, אצילי ומכובד, מטיל אימה בלב הבריות, שליט המזרח, אסור לו לחשוב על בנות אנוש. בטח שלא לחשוב עליהן ככה. בטח שלא לחשוב עליה ככה. אסור לו, זה לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. הוא העביר יד מרפרפת על לחיה של האישה הצעירה שישנה בבטחה לידו, מכורבלת כתינוקת, והוא מהרהר. היא השמיעה קול קטנטן והתכרבלה עמוק יותר בתוך הצעיף הלבן והענקי, מצחקת מתוך חלומותיה, שבוודאי היו יפים ומאירים כמוה. רין הייתה הילדה שלו. אבל היא בת אנוש, בני אנוש גדלים מהר. מהר מדי לדעתו. הוא לא הספיק לעקוב אחריה, הוא בקושי עיכל את נוכחותה כשפתאום היא כבר לא ילדה. עכשיו מהי? לא ילדה, אפילו לא נערה. רין הפכה לאישה צעירה. אישה אנושית צעירה ויפה. לכול הרוחות, זה לא בסדר. היא הייתה צריכה להישאר ילדה לפחות למשך מאה השנים הקרובות. אסור... אסור היה לה לגדול כל כך מהר. היא הייתה צריכה לחכות, להמשיך להיות הילדה שלו. אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח. היא שינתה אותו בת האנוש הזו, הילדה הזו, הנערה הזו, האישה הזו. רין באמת שינתה אותו. הוא הסתכל עליה בחיבה. או שמא היה זה רגש אחר שהשתקף בעיני הזהב שלו? הוא לא ידע, הוא גם לא רצה לדעת. זה אסור, זה לא נכון, זה פשוט לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. היא הייתה בת אנוש קטנה, בת האנוש הקטנה שלו, רין הקטנה שלו. אז מה צריך לבוא עכשיו כשה"קטנה" כבר לא נמצא שם? רין שלו. זה נשמע נחמד דווקא, לא שזה חשוב, לא שזה צריך להיות ככה, ובכלל זה לא אומר כלום. אבל בכל זאת, היכנשהו הוא אהב את הצליל של זה. "רין שלי" זה נשמע כל כך נעים, כל כך נכון. אבל זה לא נכון. ואולי זה דווקא כן נכון? הוא לא יודע, גם לא אכפת לו, זה ככה עכשיו, וככה זה ישאר עד... עד מתי? עד שהיא תיעלם? עד שהיא תרצה ללכת? עד שהיא תמות? רין שלו, רין שלו ומוות. לא. זה נשמע כל כך שגוי. פתאום זה נראה ריק ומטופש וחסר כל טעם, עולם בלי רין שלו, בלי אף אחת שתחכה לו, בלי אף אחת שתפטפט לידו ותביא לו פרחים, בלי מישהי שתהיה שם, פשוט שתהיה שם כמו שרין עשתה. הוא תפס עצמו. סאשומרו סאמה הוא טיפש. טיפש שנותן לעצמו להיסחף במחשבות טיפשיות על בנות אנוש מטופשות. הוא שמע נאקה קטנה מצידו, שזרקה אותו מתוך הירהוריו. רין התכרבלה בפחד לתוך הצעיף הגדול והרך, "סאשומרו סאמה.... תציל אותי....", היא ביקשה מתוך שינה, ונדמה היה לו שהיא בוכה. הוא הושיט ידו ומחה את דמעותיה, והיא אחזה בה בכוח שהפתיע אותו. "בבקשה... אני רוצה.... להישאר איתך... לעולם" לחשה מתוך שינה "לעולם". רין, רין שלו. זה אולי בהתחלה נראה לו לא נכון. אבל זה היה כל כך נכון. הדבר הכי נכון שיש. הוא ימצא את הדרך, להשאיר אותה איתו, לתמיד.
אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif עוד משהו שכתבתי
שם: לתמיד פאנדום: אינויאשה, נה נו דה שיפ: סאשי/ רין מרומז ביותר דירוג: ידודותי לכול הגילים ג'אנר: רומנטיקה, פלאף, רמיזות לאנגסט תקציר: סאשי מסתכל על רין לילה אחד ומבין שהילדה שהוא החייה לפני חמש עשרה שנים היא כבר לא ילדה. טריזר:" אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח." הוא הביט בה. מתי לעזאזל זה קרה? איך הוא- שתמיד מבחין בכול- לא ראה את זה קורה? מתי היא גדלה? בני אדם גדלים מהר, מתבגרים מהר. הם גם מתים מהר. אבל איך היא הספיקה לגדול ככה בלי שהוא יבחין? בלי שהוא אפילו יראה שהיא כבר לא הילדה הקטנה שהוא החיה לפני שנים? כמה זמן עבר מאז? חמש עשרה- שש עשרה שנים? שום דבר בשבילו. זמן זניח, שאין הוא אפילו מתייחס אליו. אבל בשבילה היה זה חיים שלמים ויותר, והיא גם הכפילה קומתה, אולי יותר. היא השתנתה, הוא ראה עכשיו. הגוף שלה כבר לא גוף של ילדה, היא אישה, אישה של ממש. לעזאזל, הוא לא צריך להסתכל עליה ככה, אסור לו. זו רק רין. זו רק בת אנוש. בת האנוש שלו. בת האנוש שלו?! איך זה הגיע לפה? הוא שד. שד מלא, אצילי ומכובד, מטיל אימה בלב הבריות, שליט המזרח, אסור לו לחשוב על בנות אנוש. בטח שלא לחשוב עליהן ככה. בטח שלא לחשוב עליה ככה. אסור לו, זה לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. הוא העביר יד מרפרפת על לחיה של האישה הצעירה שישנה בבטחה לידו, מכורבלת כתינוקת, והוא מהרהר. היא השמיעה קול קטנטן והתכרבלה עמוק יותר בתוך הצעיף הלבן והענקי, מצחקת מתוך חלומותיה, שבוודאי היו יפים ומאירים כמוה. רין הייתה הילדה שלו. אבל היא בת אנוש, בני אנוש גדלים מהר. מהר מדי לדעתו. הוא לא הספיק לעקוב אחריה, הוא בקושי עיכל את נוכחותה כשפתאום היא כבר לא ילדה. עכשיו מהי? לא ילדה, אפילו לא נערה. רין הפכה לאישה צעירה. אישה אנושית צעירה ויפה. לכול הרוחות, זה לא בסדר. היא הייתה צריכה להישאר ילדה לפחות למשך מאה השנים הקרובות. אסור... אסור היה לה לגדול כל כך מהר. היא הייתה צריכה לחכות, להמשיך להיות הילדה שלו. אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח. היא שינתה אותו בת האנוש הזו, הילדה הזו, הנערה הזו, האישה הזו. רין באמת שינתה אותו. הוא הסתכל עליה בחיבה. או שמא היה זה רגש אחר שהשתקף בעיני הזהב שלו? הוא לא ידע, הוא גם לא רצה לדעת. זה אסור, זה לא נכון, זה פשוט לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. היא הייתה בת אנוש קטנה, בת האנוש הקטנה שלו, רין הקטנה שלו. אז מה צריך לבוא עכשיו כשה"קטנה" כבר לא נמצא שם? רין שלו. זה נשמע נחמד דווקא, לא שזה חשוב, לא שזה צריך להיות ככה, ובכלל זה לא אומר כלום. אבל בכל זאת, היכנשהו הוא אהב את הצליל של זה. "רין שלי" זה נשמע כל כך נעים, כל כך נכון. אבל זה לא נכון. ואולי זה דווקא כן נכון? הוא לא יודע, גם לא אכפת לו, זה ככה עכשיו, וככה זה ישאר עד... עד מתי? עד שהיא תיעלם? עד שהיא תרצה ללכת? עד שהיא תמות? רין שלו, רין שלו ומוות. לא. זה נשמע כל כך שגוי. פתאום זה נראה ריק ומטופש וחסר כל טעם, עולם בלי רין שלו, בלי אף אחת שתחכה לו, בלי אף אחת שתפטפט לידו ותביא לו פרחים, בלי מישהי שתהיה שם, פשוט שתהיה שם כמו שרין עשתה. הוא תפס עצמו. סאשומרו סאמה הוא טיפש. טיפש שנותן לעצמו להיסחף במחשבות טיפשיות על בנות אנוש מטופשות. הוא שמע נאקה קטנה מצידו, שזרקה אותו מתוך הירהוריו. רין התכרבלה בפחד לתוך הצעיף הגדול והרך, "סאשומרו סאמה.... תציל אותי....", היא ביקשה מתוך שינה, ונדמה היה לו שהיא בוכה. הוא הושיט ידו ומחה את דמעותיה, והיא אחזה בה בכוח שהפתיע אותו. "בבקשה... אני רוצה.... להישאר איתך... לעולם" לחשה מתוך שינה "לעולם". רין, רין שלו. זה אולי בהתחלה נראה לו לא נכון. אבל זה היה כל כך נכון. הדבר הכי נכון שיש. הוא ימצא את הדרך, להשאיר אותה איתו, לתמיד.
שם: לתמיד פאנדום: אינויאשה, נה נו דה שיפ: סאשי/ רין מרומז ביותר דירוג: ידודותי לכול הגילים ג'אנר: רומנטיקה, פלאף, רמיזות לאנגסט תקציר: סאשי מסתכל על רין לילה אחד ומבין שהילדה שהוא החייה לפני חמש עשרה שנים היא כבר לא ילדה. טריזר:" אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח." הוא הביט בה. מתי לעזאזל זה קרה? איך הוא- שתמיד מבחין בכול- לא ראה את זה קורה? מתי היא גדלה? בני אדם גדלים מהר, מתבגרים מהר. הם גם מתים מהר. אבל איך היא הספיקה לגדול ככה בלי שהוא יבחין? בלי שהוא אפילו יראה שהיא כבר לא הילדה הקטנה שהוא החיה לפני שנים? כמה זמן עבר מאז? חמש עשרה- שש עשרה שנים? שום דבר בשבילו. זמן זניח, שאין הוא אפילו מתייחס אליו. אבל בשבילה היה זה חיים שלמים ויותר, והיא גם הכפילה קומתה, אולי יותר. היא השתנתה, הוא ראה עכשיו. הגוף שלה כבר לא גוף של ילדה, היא אישה, אישה של ממש. לעזאזל, הוא לא צריך להסתכל עליה ככה, אסור לו. זו רק רין. זו רק בת אנוש. בת האנוש שלו. בת האנוש שלו?! איך זה הגיע לפה? הוא שד. שד מלא, אצילי ומכובד, מטיל אימה בלב הבריות, שליט המזרח, אסור לו לחשוב על בנות אנוש. בטח שלא לחשוב עליהן ככה. בטח שלא לחשוב עליה ככה. אסור לו, זה לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. הוא העביר יד מרפרפת על לחיה של האישה הצעירה שישנה בבטחה לידו, מכורבלת כתינוקת, והוא מהרהר. היא השמיעה קול קטנטן והתכרבלה עמוק יותר בתוך הצעיף הלבן והענקי, מצחקת מתוך חלומותיה, שבוודאי היו יפים ומאירים כמוה. רין הייתה הילדה שלו. אבל היא בת אנוש, בני אנוש גדלים מהר. מהר מדי לדעתו. הוא לא הספיק לעקוב אחריה, הוא בקושי עיכל את נוכחותה כשפתאום היא כבר לא ילדה. עכשיו מהי? לא ילדה, אפילו לא נערה. רין הפכה לאישה צעירה. אישה אנושית צעירה ויפה. לכול הרוחות, זה לא בסדר. היא הייתה צריכה להישאר ילדה לפחות למשך מאה השנים הקרובות. אסור... אסור היה לה לגדול כל כך מהר. היא הייתה צריכה לחכות, להמשיך להיות הילדה שלו. אבל היא לא חיכתה, זו לא אשמתה, זו לא אשמת אך אחד מלבד מי שקבע שבני אדם יחיו מהר. הם גדלים לפני שאתה מספיק למצמץ, ואז הם מתים. הוא לא רצה לחשוב על הקטע הזה. לא. הרבה יותר נחמד לחשוב שהיא תישאר לנצח. היא שינתה אותו בת האנוש הזו, הילדה הזו, הנערה הזו, האישה הזו. רין באמת שינתה אותו. הוא הסתכל עליה בחיבה. או שמא היה זה רגש אחר שהשתקף בעיני הזהב שלו? הוא לא ידע, הוא גם לא רצה לדעת. זה אסור, זה לא נכון, זה פשוט לא צריך להיות ככה. אבל זה ככה. היא הייתה בת אנוש קטנה, בת האנוש הקטנה שלו, רין הקטנה שלו. אז מה צריך לבוא עכשיו כשה"קטנה" כבר לא נמצא שם? רין שלו. זה נשמע נחמד דווקא, לא שזה חשוב, לא שזה צריך להיות ככה, ובכלל זה לא אומר כלום. אבל בכל זאת, היכנשהו הוא אהב את הצליל של זה. "רין שלי" זה נשמע כל כך נעים, כל כך נכון. אבל זה לא נכון. ואולי זה דווקא כן נכון? הוא לא יודע, גם לא אכפת לו, זה ככה עכשיו, וככה זה ישאר עד... עד מתי? עד שהיא תיעלם? עד שהיא תרצה ללכת? עד שהיא תמות? רין שלו, רין שלו ומוות. לא. זה נשמע כל כך שגוי. פתאום זה נראה ריק ומטופש וחסר כל טעם, עולם בלי רין שלו, בלי אף אחת שתחכה לו, בלי אף אחת שתפטפט לידו ותביא לו פרחים, בלי מישהי שתהיה שם, פשוט שתהיה שם כמו שרין עשתה. הוא תפס עצמו. סאשומרו סאמה הוא טיפש. טיפש שנותן לעצמו להיסחף במחשבות טיפשיות על בנות אנוש מטופשות. הוא שמע נאקה קטנה מצידו, שזרקה אותו מתוך הירהוריו. רין התכרבלה בפחד לתוך הצעיף הגדול והרך, "סאשומרו סאמה.... תציל אותי....", היא ביקשה מתוך שינה, ונדמה היה לו שהיא בוכה. הוא הושיט ידו ומחה את דמעותיה, והיא אחזה בה בכוח שהפתיע אותו. "בבקשה... אני רוצה.... להישאר איתך... לעולם" לחשה מתוך שינה "לעולם". רין, רין שלו. זה אולי בהתחלה נראה לו לא נכון. אבל זה היה כל כך נכון. הדבר הכי נכון שיש. הוא ימצא את הדרך, להשאיר אותה איתו, לתמיד.
אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif אופס... חיחי, טעות שלי.
NoAmItA ChAn
New member
ממש יפה *_*
אהבתי את השיפ והכתיבה שלך. עלי והצליחי D:
אהבתי את השיפ והכתיבה שלך. עלי והצליחי D:
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.