ועוד (ברשות, כמובן)
יש לה עדשות מגע. לעיתים, בעוונותינו, היא נרדמת איתם בלילה. באחת הפעמים (בהריון; תירוץ גרוע
) היא התעוררה לפנות בוקר כשעיניה צורבות. חיש קל היא הורידה את העדשות למען עיניה לא תכאבנה, וכמובן, צריך לשמור את העדשות איפשהו, אז היא שמה אותן על קצות האצבעות וחזרה לישון.
כעבור כמה רגעים היא חשבה לעצמה "הי, זה יתייבש ככה, אסור להשאיר את זה בלי נוזלים!", אז המקום הטבעי לשים את העדשות, כמובן, הוא בפה על הלשון. ושוב - חזרה לישון.
כעבור עוד כמה דקות דקות התעוררה שוב ואז חשבה לעצמה "זה מסוכן להשאיר את זה בפה-זה עלול להבלע" הוציאה מהפה ושמה את זה שוב באצבעות
ואז בבוקר היא קמה ולא הבינה למה יש לה קשה על האצבעות (העדשות התקשו ולוו אחר כבוד לפח). אפרופו פדיחה שלי: לילה אחד בעודנו ישנים (כל אחד בקצה השני של המיטה) התגלגלתי לעברה (היא עדיין ניסתה להרדם-לא קל לישון עם בטן של חודש שביעי) נתתי לה שתי מכות חזקות בגב ושריטה וחזרתי למקום שלי. אני כמובן לא ידעתי מכל העניין (כאמור זה היה מתוך שינה) וכשקמנו בבוקר לא הבנתי למה היא עושה לי פרצופים זועמים.
עד היום (כן, גם היום הזה ממש) היא מזכירה לי את זה מעת לעת.
