שירשור תגובות להודעותיכם בזמן העדרי

[נאוה פרנס, נטורופתית]

שירשור תגובות להודעותיכם בזמן העדרי

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

תגובה לאורנליה

שאלת על טעם מתכתי ובכן, טעם מתכתי מאפיין מחסור באבץ האבץ הוא מינרל חשוב מאוד שמעורב בפעילויות כימיות רבות בגוף, חלק גדול מהן קשורות למערכת החיסון ולמערכת ההורמונלית.

 

[ornelia]

ומה הצורה הטובה ביותר של צריכת אבץ?

האם זה דורש מרשם? האם באבקה, כמוסות ומה המינון הכדאי? תודה על התייחסותך - הטעם המתכתי עדיין מפריע. וברוכה השבה אלינו.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אבץ פיקולינט הוא הטוב ביותר

המינון - לפי הכתוב על המוצר. ותודה!!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

תגובה ל- FroZen GiRl - בעיות שינה

השינה והעירות שלנו נשלטים ע"י הורמונים. לאורך זמן הרגלת את גופך להתנהגות שאינה טבעית לו. למעשה, שיבשת את הפעילות ההורמונלית שאחראית על שינה בלילה ועירות ביום. תני לגופך זמן להסתגל והכל יסתדר. אם תוך זה לא קורה תוך 2-3 חודשים, פני לרופא לעשות בירור

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

תגובה ל- EDVA 18 - מונו ועייפות

אין קשר בין המחלות שציינת. סטרפטוקוק A יכול לגרום לדלקת פרקים שנקראת 'ריאומטיק פיבר' או בקיצור RF כמו כן, יכולה להיות פגיעה במסתמי הלב ובכליות. מונו, שנקרא גם 'מחלת הנשיקה' וגם 'אפשטיין-בר' היא מחלה וירלית שאחד הסימפטומים שלה הוא: עייפות נוראית. הבעיה של המונו היא שגם אם האדם עבר אותה א-סימפטומלית (ללא סימפטומים), היא יכולה להשאיר שאריות. מונו היא אחד הגורמים לעייפות כרונית. אצל רוב החולים העייפות עוברת בתוך שבועות או חודשים. אצל חלק נעים לה והיא נשארת הרבה יותר (לפעמים לנצח). בקונבנציונלית אין טיפול, אבל לרפואה המשלימה יש מענה, ושווה לפנות. המון בריאות!!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

תגובה ל- איתי ts, ול- ישראלאחת

הרמב"ם אמר: נפש בריאה בגוף בריא רפואה הוליסטית עוסקת בגוף-נפש-רוח. אי אפשר להפריד בין הרבדים השונים של האדם. נכון, לא תמיד אנחנו יודעים לתת הסבר 'הגיוני' ולפעמים אפילו מתקשים עם ה'לא הגיוני' אבל אי יכולתנו להסביר או אי יכולתנו לקבל את האחריות לחיינו, אינה משנה את חוקי היקום שקושרים את הרבדים. אחריות אינה אשמה. אחריות מאפשרת לנו להחליט אחרת, לשנות. אשמה מקפלת אותנו ופוגעת בביטחון שלנו. אחריות נותנת לנו בחירה, מאפשרת לנו להיות אדונים לחיינו. אשמה נובעת מהכישלון לרצות אחרים. החיים משקפים את הבחירות שלנו - המודעות והלא מודעות. למעשה, החיים משקפים בעיקר את הבחירות / ההחלטות הלא מודעות שלנו. הגוף שלנו ואירועי חיינו מגלים לנו את הנסתר. לא מוצא חן? - משנים! איך? זהו בדיוק תהליך המודעות העצמית, והצמיחה האישית הפיזית והרוחנית. קשה לדון ולהגיע להסכמה ברמת התיאוריה (שכל) אבל איכשהו, כשהדברים נבדקים לעומק מול בנאדם, מול מקרה ממשי, הם עובדים בצורה מדהימה!! זה לא אומר שזה קל, או מהיר, או פשוט לפתרון. לפעמים לוקח חודשים להגיע לתשובות אבל שאלות נכונות תמיד!! מביאות הקלה ותשובות נכונות תמיד!! מביאות ריפוי

 

[dodo281]

הי נאווה - נהיתי מאוד לקרוא ../images/Emo140.gif

גישתי לחיים כגישתך -

ו-

, גוף -

. אמנם - את התשובות הנכונות - את ואני - נמצא - חלקן - באותו המקום , חלקן - במקומות שונים לחלוטין , אך הגישה הכוללת - אחת היא

- לנפש חלק גדול ומשמעותי מאוד - בתהליך ההחלמה . אני עדיין מחכה בכליון-נפש - כי תימצא התשובה הנכונה - ע"י הרפואה הקונבנציונאלית - ומאמינה - כי לפחות בנושא הכאבים המפושטים - היא כבר קרובה לכך - ו - יודעת אל-נכון - כי גם הרפואה המערבית - רואה באדם מכלול - ממש כמו הרפואה ההוליסטית . ואגב-כך - הרמב"ם עצמו היה רופא , אך - יחד עם זאת - לו היה בידי - לצאת למזרח לשנתיים - וללמוד שיטותיהם הפיסיות-רוחניות למניעת תחושת-כאב - הייתי עושה זאת - בלב חפץ . שכן , לפי כל מה שקראתי/ראיתי - אכן הם יודעים לעשות זאת . הבעייה היחידה היא - שהם מגיעים לשליטה בכאב - דרך חישול פיסי אינטנסיבי - ממנו אני מנועה , אך מי יודע - ייתכן ויש גם שיטות אחרות . אגב - לפי הידוע לי - גם בארה"ב וקנדה - נעשים כיום מחקרים רציניים ביותר - ואף יישום - של שליטה בגוף , ובכללם - אף - שליטה בצריכת-החמצן - בצלילות עמוקות = 40 מ' - כמו דולי-הפנינים . ו- זה פשוט מדהים !!! - מצליחים לאמן אנשים - לצלול - ללא אמצעי-עזר - ולשוב בשלום - לאחר זמן - בו לפי כל קנה-מידה מערבי - קלאסי - היו אמורים לשוב - כשהם ניזוקים קשה . ו.......

אם כבר כתבתי כ"כ הרבה - הרבה יותר ממה שחשבתי כשהתחלתי

עולה בי גם השאלה - אולי .... אולי ....... אולי ............. בכ"ז - : הידועות לך שיטות כנ"ל - ללא חישול פיסי תובעני וקשה - שאינן מיינד קונטרול - במובן המקובל במערב, ואינן ביו-פידבק , ואינן דמיון מודרך , וניתן ללמדן בארץ ?! נאוה יקרה - שיהייה לך תמיד טוף

DODO.

 

[איתי ts]

אל נאוה יקרה

שלום לך, בגלל שתגובתך היא לא צמודה להודעה ספציפית בפורום ולא נראית ספציפית כלל, ובודאי להודעותי, קשה לראות את הקשר בין תגובה זו למה שנרשם בהודעותי בפורום. עימך הסליחה, אך לא נראה כלל כאן מענה על הודעותי, שכן אני מסכים שיש קשר בין גוף-נפש-רוח בכל אדם, בכל מצבי החיים , סה"כ לא ניתן להפריד ביניהם, אחד הוא האדם. התרעומת היא על גישה סכמתית ופשטנית ועל צורת הסקת המסקנות בענין קשרי הגוף-נפש וצורת הצגתם בפני מטופלים. כל אדם הוא עולם ומלואו וההתיימרות להציג מחלה, או תסמונת הכוללת סמפטומים רבים בצורה סכמתית סמפטום, סמפטום תוך יחוסם לענין שבנפש, כמו הלקוח מתוך טבלה שבתוך ספר העוסק בהוליסטיקה הוא פשטני עד כדי להעליב. אנחנו קצת יותר מורכבים מזה ויש צורך אמיתי בהסתכלות על האדם השלם כמו על הדברים מהם הוא סובל ובודאי שלא להסתכל על כל חלק הפזאל בנפרד כי אז בודאי שלא נראה ליראות את התמונה האמיתית והמלאה. גישתי בענין היא שונה ולא אפרטה שוב כי כבר כתבתי על כך וכמו כן את דעתי על מטפלים שבוחרים להטיח במטופליהם מסקנות נמהרות בענינים שבנפש למרות שאין בידיהם את הידע לעסוק בענינים שבנפש יכול להזיק הרבה יותר מלהועיל. הדרך מורכבת הרבה יותר בכדי לראות מה עומד מאוחרי הדברים ולא ניתן להציגם בצורה פשטנית, ישרה ופוגעת לעיתים. שבוע טוב! איתי

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נראה שיש בינינו איזה קצר תיקשורתי.

תגובתי מתייחסת ספציפית מאוד לדבריך כאן, וגם כאן ולדברי ישראלאחת בנושא הדרך בה מטפלים מבטאים את קשרי הגוף-נפש. אם אנחנו מסכימים שיש קשרים כאלו (גוף-נפש-רוח), זה כבר טוב!! מבחינתי, יש ביננו הסכמה. ובכל זאת, דרך ההתבטאות של אנשים היא שונה, ממש כמו הדרך בה הם מבינים את מה שאומרים להם. כשאני קוראת את תגובותיך לדבריי, אני בפירוש מבינה שהמסר לא עבר אליך בצורה נכונה. מסיבה כלשהיא אתה מבין הפרדה ונוסחאות. אני מניחה שאולי לא התנסחתי בצורה נכונה. העניין הוא, שעם כל המורכבות של האדם, לא ניתן לדבר על הדברים ללא הפיכתם לפשוטים. פעמים רבות, רעיונות מורכבים צריכים להיות מפושטים. זה כמו להסביר מה זאת אהבה או מה זה אלוהים איכשהו, כשמנסים להמחיש את הדברים מאבדים את ההוליסטיות שלהם. זו אחת הבעיות עם דוגמאות

לגבי העובדה שיש אנשים שנפגעים מה"תרגום" מניסיוני, זו בדרך כלל העדות הטובה ביותר לדיוק. אנשים לעולם יגיבו באופן נסער (הערצה או כעס/פגיעה) על מה שנכון. אנשים לעולם יהיו אדישים למה שלא נוגע להם. זהו גם כלי נהדר לאיבחון עצמי. משהו מרגיז אותך? - בדוק בעצמך. משהו מלהיב אותך? - בדוק בעצמך. אתה מתרגז פחות מבעבר? - סימן שמה שאתה עושה הוא נכון... דברים שמעוררים בנו רגשות שליליים = דברים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו אך איננו מודעים לקיומם אצלנו. דברים אלו יכולים להתבטא בהמון צורות ישירות ועקיפות, אבל תמיד יהיו. דברים שמעוררים בנו הערצה = דברים שאנחנו מאוד היינו רוצים שיהיו בנו, ושאיננו מודעים לזה שהם כבר קיימים. שוב, ייתכן שאותן תכונות נערצות אינן מתבטאות ביומיום של האדם, אבל האיכות נמצאת שם. מה שלא נוגע לנו ישאיר אותנו אדישים = נקבל את הדברים ככאלו ללא מטען רגשי. שוב סכימות? כן ולא. הסכימה היא של העיקרון. התכנים הם ששונים. הדרך בה זה בא לידי ביטוי, היא ששונה. ובחזרה לעניין של תחילת הדיון: פיברומיאלגיה היא דרכו של הגוף להעביר לנו מסר. בשל אופיה של המחלה, המסר הכללי הוא: עצור!! אצל כל חולה זה יתבטא אחרת, יקבל משמעויות אחרות ויוביל למקום אחר. התעלמות מצורת ראיה כזאת, פשטנית ככל שתהיה, לוקחת מהאדם אפיק אפשרי של שינוי, צמיחה והקלה בסימפטומים. יש אפיקים אפשריים נוספים, אבל בהיותנו שונים כל כך ומורכבים כל כך, חשוב שיהיו בידינו מירב הכלים להתמודד, ללמוד, לצמוח. אגב, זהו דיון שממש מתאים לפורום רפואה משלימה. לסיום, אשמח לשמוע כיצד באה גישתך לידי ביטוי הלכה למעשה.

 

[איתי ts]

יש הבנה, חוץ מ-

נאוה, ענין הפגיעה של המטופל כאינדיקציה לאמיתות הדברים... אהם. זה קצת צידוק. מטופל לא צריך להיפגע בטיפול. האדם , יש לו חוש צדק מאוד מפותח. כאשר הוא מרגיש שנעשה לו עוול הוא נפגע. ככה, פשוט. חוסר צדק שנעשה עימך , זה מעצבן, מעליב ופוגע גם אם הדברים לא נכונים כלל לגביך. אדישות, היא לא תגובה לחוסר צדק!!! לכן להגיד שאם אדם נפגע זה סימן שזה נכון לגביו... צריך להיזהר מאוד עם קביעה כזו, לי זה נראה שזה נותן הרגשה באמת טובה למטפל אבל לא בהכרח נכון. גם בהנחה שמטפל צודק בדבריו התוצאה שהמטופל נפגע!!! ענין הטיפול הוא לא להיות צודק אלא לעזור למטופל. יש מצב שמטופל שנפגע, לא יחזור להמשך הטיפול?! יש מצב, נכון? יש מצב, שהוא לא יפנים את המסר, יש מצב, נכון? יש מצב שנעשה נזק ששוב הוא יפחד לפנות לעזרה, יש מצב, נכון? אז מה עשינו בזה?!?! איך גישתי באה הלכה למעשה. בקיצור רב, בשלב ראשון, לא אקח את המחלה, סמפטומים ואקבע מה הם מייצגים! אחרי התשאול הראשוני, נוצרת תמונה כללית שממנה ניתן להתחיל לעבוד. ארשום לי בצד נקודות פתוחות שבתשאול לא יכלו לבוא לידי ביטוי שארצה לאמת בהמשך בכל הקשור לתבניות גוף- נפש. תוך כדי טיפול ניתן יהיה לנסות בדרך של אימות הדברים לבדוק אם ועד כמה הם נכונים לגבי האדם שעומד מולי והאם ישנם דברים אחרים. בדרך כלל הם יבואו מתוך שיחה ונסיון להביא לאדם שמולי להגיע לדברים עם הכוונה מסויימת. במקרים רבים אנסה להעלות אותם כנקודות למחשבה ולא כקביעה. בסה"כ הרעיון הוא שהמטופל הוא זה שיבין איך דברים נוגעים בו. אחר כך כבר אפשר לזרום הלאה... בכל מקרה אני חושב שיש ללכת עם המטופל, לפי יכולתו ופתיחותו, בעדינות במטרה ליצור תמונה יותר שלימה. לדעתי, האמת- היא לא תמיד פקטור טיפולי הכרחי כלל, במידה רבה "האמת" היא איך שהמטופל מצייר אותה ותופס אותה, אם המטופל מאמין שיש בעיה שמקורה בטראומה בגיל שבע, גם משם אפשר לצמוח והשאלה של נכונות הדבר לא תמיד רלוונטית.

 

[ניני51]

אני חדשה פה.

מנסיון כחולת פיברו' ונסיון של המוני רופאים ומטפלים. כל מי שאומר לי שהוא יבריא אותי, אני מתייחסת אליו כאל שרלטן, ולא חוזרת לביקור שני.

 

[ששרון]

נאוה, מה שמטריד אותי בגישה שציינת

היא נושא "הזימון"... האם הבנתי מדבריך נכון, וכוונתך היא שאם באדם נכנסה מכונית, והוא עבר בגלל נהג אחר תאונת דרכים, אז הנפגע "זימן" את הנושא, כי הוא צריך לפתור בעיות בחיים שלו? וניסחתי את זה בכוונה בבוטות, כי בגדול, זה הרעיון שהבנתי ממה שרשמת פה ועשיתי ביניהן אחד ועוד אחד? כלומר, אני מבינה את הקשר בין גוף לנפש ואיך התנהגות בעייתית כמו הפנמת מתחים, כעסים, עצב וכו... שלא יבואו על פתרונם, בהחלט יכולים לעורר בעיות פיזיות כי הם מחלישים את המערכת החיסונית וזו בתגובה חשופה יותר למחלות וכו... אבל בין זה לבין לאמר שצרות "חיצוניות" שנופלות על אנשים זה דברים שהם "בקשו"...? (ואם הבנתי נכון זה מה שאת מאמינה בו ?)... קשה לי עם התפיסה הזו. מענין אותי להבין אם באמת זה הרעיון שאת מקדמת, ובטיפולים שלך את עובדת לפי גישה זו. תודה, שרון

 

[בטיה]

שרון שלום

את לא צריכה לקבל את מה שכותבים פה כל כך קשה. חבל על האנרגיות. אנשים רציניים כמוך מקומם לא פה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אסביר.

אדם אינו קם בבוקר ומתכנן לו תאונה או פיגוע . אף אדם לא אומר: OK, החודש אחפש לי מחלה קשה. ובכל זאת, העיתונים מלאים מאמרים עם כותרות בנוסח: "האיידס הציל את חיי" או "הסרטן הציל את חיי" מהיכן באים המשפטים הללו? יש לנו נטייה לחשוב שאנחנו מצליחים לשלוט בחיינו. חלק חושבים שאחרים שולטים בחייהם, ואחרים מטילים את האחריות על המדינה / הדתיים / הפלשתינאים ועוד... המציאות היא, שמי ששולט בחיינו זה התת מודע. מכירה את התחושה הזאת ש... "לא משנה מה אני עושה, זה איכשהו קורה כך וכך"? מכירה את התחושה של: "למה כל הגברים שאני מכירה הם ...?" ועוד כאלו תחושות "מוכרות" במלחמת המפרץ, הייתי המשוגעת היחידה בראשון שהסתובבה ברחובות. לשאלות האנשים שמסביב נהגתי לומר: "אם יש לי מה ללמוד מטיל שייפול על ראשי - לא משנה מה אעשה, הוא יגיע! אם אין לי מה ללמוד - הוא לא יגיע, אז אני לא מוכנה לסגור את עצמי" סיפורי נפגעי הסקאדים חשפו את האמת הזאת. משפחה שטיל פגע ישירות בביתם, החליטה מוקדם יותר באותו היום, לישון בבית חברים - רחובות ספורים מביתם. הם איבדו את רכושם אבל לא היו שם כשהטיל פגע בביתם. משפחה אחרת, שהטילים פגעו בהם פעמיים, החליטו לברוח צפונה ו... טיל פגע באחורי מכוניתם...

האמירה על זימון מתייחסת לרובד הרוחני שלנו. בעולם הפיזי יש טוב ורע. בעולם המטאפיזי - פשוט יש. וכל דבר הוא מה שהוא ללא שיפוט. ואם את מזמנת לעצמך מתנה, זה לא שונה ממחלה = שניהם שם למען התפתחותך. לגבי קידום רעיונות, אני לא מסיונרית של שום רעיון. להפך, יש שנוטים להאשים אותי שאני מייצגת רעיונות שונים שלעיתים מתנגשים. אני מקשיבה ו"מתרגמת". השפה שאני מדברת אותה היא זו של התת מודע. זו שפה, כמו כל שפה אחרת וניתן ללמוד אותה אצלי היא מובנית ולאורך חיי למדתי לבודד אותה מזו הגלויה. אנשים מספרים סיפור אחד במילים, ואחר בשפת התת מודע. אנשים מגיבים אוטומטית לשפת התת מודע של האחר, כי התת מודע שלהם קולט את הדברים. בעבודתי בעיקר, אך גם בחיי בכלל, אני מלמדת לשמוע שפה זו. וכיוון שכל אדם הוא אינדיווידואל ייחודי, אני מלמדת אנשים להקשיב לעצמם ולאחרים ברובד אחר. אין לי תשובות, רק שאלות. כשאני נותנת תשובות, אני רק משקפת דברים שנאמרו כבר, או דברים שאני מכירה אותם כחוקים קוסמיים. למשל: אם הייתי אומרת לך: יש חוק פיזי שאומר, שאם את עוזבת משהו האוויר - הוא בדרך כלל ייפול, ולכן, עזיבת האבן באוויר, יכולה להסתיים בנפילה כואבת על רגלך. את מכירה את החוק הפיזי הזה, ולכן לא תתקוממי נגד האמירה. החוקים עליהם אני מדברת, הם חוקים קוסמיים, ועבורי הם בנאליים באותה מידה. בכל סיטואציה של "מכה", תמצאי בחקירה מעמיקה, מצב נפשי שחשף את האדם לפגיעה הנ"ל, גם אם זו תאונת דרכים. גם אם עמדת לתומך ברמזור ואיזה אידיוט "נכנס" בך מאחור. אילו לא היית חשופה שם, הוא היה נכנס במישהו אחר. בחיי האישיים ראיתי את זה קורה כל הזמן. בעבודתי אני רואה את זה כל הזמן - זהו חוק קוסמי: "איש לא יכול לפגוע בך אם את לא חושפת את עצמך לפגיעה". ולכן, השאלות הן תמיד: * היכן אני לא מוגנת? * מה היה הלך הרוח שלי כשזה קרה? * מה התת מודע מנסה לומר לי? מה אני לא שומעת? * כיצד אני יכולה להשתנות כדי לשחרר דבר זה מחיי? זה נכון למחלות, לאנשים, לסיטואציות ועוד. זה לא תמיד נעים או נוח לראות את הדברים. פעמים רבות דרוש אומץ, אפילו חוצפה מסויימת כדי להכיר בדבר, כדי לשנותו. לא פעם זה אומר ללכת נגד כל החינוך שקיבלת, נגד כל מה שאת מכירה.

מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה. שיהיה לכולנו יום טוב ושמח

 

[ישראלאחת]

מלחמת המפרץ

שיהיה ברור נאוה רוב הודעתיך שקראתי הנני מוצא אותן מענינות ומשכילות יחד עם זה ש דברים שהם בעליל פשוט שטות [סליחה] אני מניח שאינך הולכת בכביש כך סתם וטוענת לגבי פגיעת מכונית בך כפגיעת הטיל אחריות ואשמה היות והשרשור אינו במקומו הרי שקצת קשה להביא כעת ציטוטים אבל.. גם אם נניח שטענת לאחריות שאיננה אשמה [ויש שאחריות היא בפרוש אשמה: היה עליך להוציא את הילדה מהרכב ושכחת אותה ברכב והיא מתה מהחום זו בפרוש אשמה שמקורה באחרות] הרי שגם התכונת לאחרת אם מטופל יבין אותך בצורה כזו שהוא רק ירגיש אשם - הרי שזה העיקר! לא חשוב כלל למה התוונת חשוב מה הבין המטופל! ואם כתוצאה מהבנתו מצבו יתדרדר עוד יותר הרי שהשגת הפוך מאשר התכוונת כאמור אף יפני שנפגע מפצצת אטום איננו אשם בכך , וגם אין לו שום אחריות על כך גם הנהגת שנכנסה לרכבה שחנה פתאום היתה תאונת דרכים לידה והרכב סטה ודרס אותה על רכבה איננה אחראית לפגיעה בה ואני בספק אם היא תוכל ללמוד משהו [היא בעולם אחר] כפי שכנראה אם טיל היה נופל עליך לא היית יכולה ללמוד מזה הרבה

נפש ורוח היודעת את להבדיל בינהם? השאלה שאלה כנה לרבים מאיתנו ברור שאלו שני דברים שונים רבים אינם יודעים להגדיר השוני ועל רופאים חבל לדבר...

 

[ששרון]

כן , זה נכון... נאווה, לפי הגשה של

לא לעשות כלום כדי להתגונן, כי בלאו הכי הגורל ייעד לי את מה שהוא ייעד לי... ובלאו הכי אני מזמנת מראש את כל מה שקורה לי ואין לי אפשרות לשלוט או לכוון או להשפיע... העולם היה נשאר בעידן האבן

חחחח תחשבי על זה- היו מחלות, מגיפות??? ימי הביניים? את אומרת שכשהיו טילים הסתובבת ברחוב בחופשיות בלי לנסות להגן על עצמך, כי מראש מה שתזמני או מה שהגורל מזמן או לא חשוב... יקרה לך ולא יעזור מה תעשי. אז לפי הגישה שלך, אסור היה לרופאים לחפש פיתרון למגיפות שפרצו, ואסור היום לרופאים לחפש רפואה שתעזור לחולי סרטן איידס, וכו. הרי הכל בא מלמעלה, או מתוך הנפש שלך... אז למה בכלל לנסות לשנות דברים? הגישה הזו מזכירה את הדתיים... גישה של לא לעשות או לנסות לעשות לפחות דבר, כי בלאו הכי אין לך שליטה בכלום. לפי הגישה הזו לא היו מומצאות שום המצאות, לא היה לנו חשמל, לא היו לנו תרופות, כל העידן המודרני של הציויליזציה למעשה לא היה קיים. לפי הגישה הזו אין לנו שום צורך לבחור בבחירות, הלא בלאו הכי הנבחרים יקבלו את מה שמועיד להם הגורל..., וזה מייתם את המין האנושי משום יכולת לעצב את גורלו במו ידיו (מה שהוא עשה עד כה דווקא לא רע, ומה שמבדיל אותו מהחי והצומח היתי אומרת...) לפי הגישה הזו, כשהערבים יצאו נגדנו במלחמות מספר, הינו צריכים לשבת בבטלה, ולא להשיב מלחמה ולנסות לטפל בכך בהתמודדות, כי בלאו הכי נקבל את מה שאנו מזמנים... בקיצור, רשמתי פה כל מני דברים, הלכה לי היד, אז אני מסימת. תחשבי על זה

בברכה, שרון

 

[מעפרה]

אני מסכימה עם איתי ושרון

אני מאוד מאמינה בגישה הנטורופתית ושמחה לקרוא את תשובותייך (למשל על האבץ). גם ברור לי מעבר לכל ספק הקשר שבין גוף לנפש. אבל בתור המדענית שבחבורה (כרגע אשתמש בכובע זה) אני ממש לא מסכימה עם הגישה הפטאליסטית הזאת. היהודים באירופה לא "זימנו להם" את השואה, והיפנים בהירושימה לא זימנו פצצת אטום.

 

[ששרון]

הי עפרלה, מה שלומך?

נעלם לי ממזמן המייל שלך, את יכולה לשלוח לי מיל כדי שאוכל להשיב לך? (אני עוד רוצה לענות על המכתב מאז...) היד שלי עדיין על הפנים, אבל יש שיפור קטן, אז אני מרשה לעצמי לחזור לעבוד במחשב, אם כי אני עושה את זה פחות ממקודם, כספי אמר לי לא להגזים בקיצור, שלחי לי מייל שאדע לאן להשב, ואני אכניס את זה לרשימת הקבועים, שלא ילך לאיבוד שוב שרון

 

[מעפרה]

היי שרון

אני בסדר גמור. חזרתי לעבודה. התחלתי ללמד בבית חולים ואני ממש נהנית

באמת קצת נעלבתי שלא ענית לי על המכתב ההוא

בינתיים גם המחשב שלי עבר קצת תהפוכות. הדיסק עלה על גדותיו והחליפו לי אותו בחדש. ככה שגם אני איבדתי הרבה קשרים. אבל כתובת האימייל שלי נשארה אותו דבר. אז אני שולחת לך מסר לתיבה שלך *כאן* בתפוז, עם האימייל האישי שלי. שנה טובה לך ולידך

עפרה