שיר הישרדות

שיר הישרדות

אני לא מתיימרת להיות משוררת אבל אתמול בלילה והיום בבוקר ישבתי ושמעתי שירים של מארק קנופלר. וברוח זו רשמתי את הדבר הבא .. ורציתי לעלות אותו פה לפניכם .. הישרדות / נטע מימי האי הנידח הזה באמצע שום מקום הוא מה שאני קוראת לו בית עכשיו. למרות שהבית האמיתי רחוק מאוד ממני, זהו מקומי והזרים האלה הם עכשיו משפחתי. מנצחים את האלמנטים, ומתמודדים מול כוחות הטבע. ראיתי בעיניך, שלנצח ולהתחבר עם האנשים פה זה קשה פי שבע. כולנו פה סובלים, בעוד שהימים מתארכים והזמן לו עובר, למרות הכל יצרנו קשר, כי נוכחתי לדעת דבר אחד, שלא נטשת אותי, חבר. עברו להם שלושה ימים, והשתנו להם הרבה דברים. הרשה לי לומר לך משהו וזה עלול לכאוב, הזמן של האי אזל והגיע זמנך לעזוב. אף אחד מאיתנו לא יודע מה חובא לנו העתיד, אבל התחרות היא מי יגבור על כולם, וישאר איתן ועמיד, התחרות היא קשה מנשוא ומי אכן יהיה השורד היחיד?
 
למעלה