עקרב צהוב 20
New member
טוב.....זה מדהים...
רואים שאכפת לך הנושא של התאונות... רק חבל שלא לכולם... ואני חושב שאם היו משמיעים יותר שירים שנותנים מסר חיובי של הירגעות בכביש אז באמת יהיה סיכוי נחגוג את ה 120 שלנו ולא שהורים שלנו ישאלו "איך נקטף הילד בגיל 23" אני מתייצב מאחורי השיר ותומך במסר באופן מלא....
רואים שאכפת לך הנושא של התאונות... רק חבל שלא לכולם... ואני חושב שאם היו משמיעים יותר שירים שנותנים מסר חיובי של הירגעות בכביש אז באמת יהיה סיכוי נחגוג את ה 120 שלנו ולא שהורים שלנו ישאלו "איך נקטף הילד בגיל 23" אני מתייצב מאחורי השיר ותומך במסר באופן מלא....
אלב עכשיו אני קורא ספר, שבגלל הקטע הבא החלטתי לקרוא אותו: "פעם, על נייר צהוב עם שורות ירוקות, הוא כתב שיר והוא קרא לו "צ'ופס" כי זה היה שמו של הכלב שלו וזה היה הנושא של השיר והמורה שלו נתן לו מצויין וגם כוכב זהב ואמא שלו תלתה את השיר על דלת המטבח וקראה אותו לדודות שלו זו הייתה השנה שבה האב טרייסי לקח את כל הילדים לגן החיות והוא הירשה להם לשיר באוטובוס ואחותו הקטנה נולדה עם ציפורניים זעירות בכפות הרגליים ובלי שיער ואמא ואבא שלו התנשקו הרבה והילדה שגרה בקצה הרחוב שלחה לו כרטיס ברכה ביום האהבה עם שורה של איקסים למטה והוא היה צריך לשאול את אבא שלו מה אומרים האיקסים ואבא שלו תמיד השכיב אותו לישון בלילה ותמיד היה בבית בשביל לעשות את זה פעם על דף נייר לבן עם שורות כחולות הוא כתב שיר והוא קרא לו "סתיו" כי זה היה שם העונה וזה היה הנושא של השיר והמורה שלו נתן לו מצויין ואמר לו לכתוב בצורה יותר ברורה ואמא שלא לא תלתה את השיר על דלת המטבח כי צבעו אותה לא מזמן והילדים סיפרו לו שהאב טרייסי מעשן סיגרים ומשאיר את הבדלים על הספסלים בכנסייה ולפעמים הם נשרפים ועושים חורים זו הייתה השנה שבה אחותו התחילה להרכיב משקפיים עם עדשות שחורות ומסגרת שחורה והילדה שגרה בקצה הרחוב צחקה כשהוא הציע לה לבוא איתו לראות את סנטה קלאוס והילדים סיפרו לו למה אבא ואמא שלו התנשקו הרבה ואבא שלו אף פעם לא השכיב אותו לישון בלילה ואבא שלו התרגז כשהוא בכה וקרא לו לעשות את זה פעם על נייר שקרע מהמחברת שלו הוא כתב שיר והוא קרא לו "תמימות:שאלה" כי זו היתה שאלה לגבי החברה שלו וזה היה הנושא של השיר והמרצה שלו נתן לו מצויין וגם מבט יציב ומשונה ואמא שלו לא תלתה את השיר על דלת המטבח כי הוא מעולם לא הראה לה אותו זו הייתה השנה שבה האב טרייסי מת והוא שכח איך הולך הסוף של עיקרי הנצרות והוא תפס את אחותו מתמזמזת במרפסת האחורית ואמא ואבא שלו אף פעם לא התנשקו או אפילו דיברו והבחורה מקצה הרחוב הייתה יותר מידי מאופרת וזה גרם לו להשתעל כשנישק אותה אבל הוא בכל זאת נישק אותה כי זה מה שצריך היה לעשות ובשלוש לפנות בוקר הוא השכיב את עצמו לישון ואבא שלו נחר בקולי קולות ובגלל זה על חום של שקית נייר הוא ניסה לכתוב שיר אחר והוא קרא לו "שום דבר בכלל" כי זה באמת היה הנושא של השיר והוא נתן לעצמו מצויין וגם חתך כל אחד מפרקי הידיים הארורים והוא תלה את השיר על דלת האמבטיה כי הפעם הוא לא חשב שהוא יצליח להגיע למטבח. " "ואני לא רציתי להבין את הסוף". מתוך "כמה טוב להיות פרח קיר", של סטיבן צ'יבוסקי. מומלץ מומלץ מומלץ!!! ואולי במקום לפתוח שרשורי שירים, תפתחו איזה דיון על ספרים, תרחיבו אופקים. תחשבו על זה
