שיר לשבת - "אמא אדמה"

[DoronModan]

אולי אתה צודק. מה אומר kabeemulo?

 

[DoronModan]

הבהרה: חשבתי ש-kabeemulo חובב הבחנות לשוניות עדינות

מסוג זה, ולכן הזכרתי דווקא את שמו. כמובן שכל מי שיודע היטב אספרנטו, מקוראי הפורום יכול לענות. אני אישית מרגיש שההרגל שלי כדובר אספרנטו רב-שנים קצת מטשטש את היכולת שלי לענות.

 

[kabeemulo]

אני אומר kun, שכן מדובר בתחושה שמלווה את המבט, ולא באמצעי.

 

[Namiro]

הצעתך השניה בהחלט מתאימה למשקל

הצעתך -
Kiel filon, revenintan de la vojo
מתאימה למשקל בשיר - כמו בבן השב הביתה מן הדרך.
ולכן מתקבלת בזה!
תודה!

 

[Eldad S]

בשמחה!

מיד אחרי שהעליתי את ההודעה, חשבתי שההצעה האחרונה דווקא עשויה לעמוד בתנאי המשקל.
אבל כבר לא ערכתי את ההודעה מחדש, כדי לתקן.

 

[kabeemulo]

לא התעמקתי, אז רק כמה הערות קטנות:

ה־ĵus revenis (בלי kiu) מאד בעייתי, וגם אני, כמו אלדד, חשבתי על revenintan. אבל, להבדיל מאלדד, אני לא מוצא שם שום הצדקה לפסיק.
&nbsp
אני לא בטוח לגבי alvokita. האם לא צריך להיות alvokite?
&nbsp
לי אישית אין בעיה לא עם bono ולא עם boneco, לא עם saĝo ולא עם saĝeco. באופן כללי אני מעדיף לא להשתמש ב־ec אם לא חייבים (ואני לא מבדיל פה בין boneco לבין saĝeco), אבל יודע שכן עושים זאת, תהיינה הסיבות אשר תהיינה. וספציפית בשירה אני מקבל יותר חופש, כך ששום ניסוח פה לא יפריע לי בכלל. (כמובן, אם מצליחים למצוא ניסוח שלא מעורר כאלה סוגיות, אז עוד יותר טוב.)
&nbsp
גם אין לי בעיה עם פועל לפני נושא, גם לא כשזה פעמיים ברצף. אני יודע שזה לא הסדר הכי מקובל, אבל הוא תקני לחלוטין, לא עד כדי כך נדיר, ויש דוברים (אני

) שמשתמשים בו אפילו בדיבור ספונטני מטעמי תחושה, משקל או מצלול.

 

[Namiro]

תודה - ומצורף נוסח מתוקן עם כל הערותיכם

גם לדעתי בשירה יש מקום לגישה מקלה יותר, כל עוד אין המדובר בטעות דקדוקית.
אני מצרף נוסח מתוקן - עם כל ההערות עד כה.
תיקנתי ל-alvokite, אם כי לא ברור לי מדוע alvokita אינו נכון, או אם אחד משניהם נכון יותר. אשמח להבהרות - זו נקודה חשובה.

 

[DoronModan]

גם לי אין ממש בעיה עם פועל לפני נושא

אבל אם רוצים להקל על השומעים להבין את המילים, כדאי להתחשב. אחרת, במקרה הטוב, מאזין יגיד לזמר/ת: "אפשר לקבל את המילים כתובות? הייתי רוצה להבין את השיר".
צריך לזכור שזה מאוד שונה מטקסט כתוב, שבו יש לקורא כל הזמן שהוא זקוק לו כדי להבין. לעומת זאת, למאזינים לשיר יש רק שברירי שניה להבין את מה שמושר, כי השיר ממשיך. את רסיסי הזמן האלה צריך לנצל לשפה ברורה ככל האפשר. כמלחין שירים באספרנטו הייתי מאוד מודע לזה. זה לא שאין שירים מולחנים בשפה שכמעט אי אפשר להבין. דוגמה ידועה זה הפתיח לתכנית זהו זה: "בקיבוץ, בכפר בקֶרֶת". אף אחד לא הצליח להבין מה שרים שם: בכרם? אילו המילה 'קרת' היתה על מוזיקה איטית עוד היה אפשר לקלוט את זה.
שוב, זה לא חטא, והכל מותר, השאלה עד כמה רוצה לעזור לשיר ולמסר שלו.