שיתוף קטנטן.

Maldini Girl

New member
שיתוף קטנטן.

מאז גיל 13 אני שונאת רופאים. כי רופא אחד חסר טאקט היה אחד הטריגרים להפרעות האכילה שהיו לי ומאז נמנעתי מרופאים כמו מאש. אלא שבגלל איזושהי בעיה מצאתי את עצמי היום אצל רופא. הוא הסתכל בתיק שלי במחשב ותוך כדי שאל שאלות: ״בריאה בדר״כ?״ אני:״כן״, מחלות תורשתיות? נוטלת תרופות? ואז שאל ״עושה ספורט?״ וענה בעצמו ״לא.״ אמרתי לו שכן. שיש לי חוג ספינינג כמה פעמים בשבוע. ואולי אני מגזימה אבל זה ממש עיצבן אותי. ויצאתי ממנו ממש מצוברחת.
 
קחי בחשבון

שאשתו בוגדת בו והוא אימפוטנט. ככה אני חושבת על כל מי שמעצבן אותי. ואז מזכירה לעצמי שהוא יותר מסכן.

אגב כשאני מגיעה לרופא חדש שאני לא מכירה אני מראש אומרת לו - דוקטור יקר - אין שום סיבה והעיר לי או להסביר לי על בעיות המשקל שלי, אני יודעת הכל יותר טוב ממך. אז בוא ניגש לבעיה.
בדרך כלל הם לא מעירים לי כלום על זה אחר כך.

מצד שני בדיקות הדם שלי - מעולות, אז לא בטוח שהם צריכים.

אבל אם את צריכה טיפים באיך לענות לרופאים, ובכלל אנשים ברחוב או בסופר - צרי קשר. יש לי רשימות.
 

Maldini Girl

New member
בדר״כ אני ממש לא מתייחסת

לדברים כאלה. פה זה פשוט הרגיז אותי באיך שכ״כ בטבעיות הוא ענה לעצמו.. אם אתה עונה לעצמך אז אל תשאל.
 
לאנשים יש איזו טעות

לחשוב איך נראה מישהו בכושר.
לא שאני לא מזדהה עם האלמנט של שופוני שקיים בכושר, שחלק מזה זה גם להראות ככה.
אבל בסופו של יום אף אחד לא יכול להרגיש את מה שמרגישים בפנים. אם לעשות ספינינג גורם לך להרגיש יותר טוב מכל בחינה שהיא, זה מה שמשנה, לא מה אנשים חושבים.
אחרת בואי נשכב במיטה כל היום ולא נצא ממנה.

חוץ מזה אם יש משהו שחשוב לי, זה לא רק שרירי הרגליים, אלא שלא משנה מה הסביבה אומרת ואמרה עליי, (והיה לה מה להגיד בעבר, תאמיני לי) - זה גם שריר עמוד השידרה . הפרעות אכילה בגלל רופא, סריסלי? בטווח החיים, עוד לא נולד הדפקט שאני אתכופף בגללו ככה.
 

Maldini Girl

New member
לא בגלל הרופא. הוא היה אחד

הטריגרים. ואל תשכחי שהייתי אז בת 13. זה שנים שבהן אתה הכי נתון להשפעה מהסובבים אותך וממה שהם אומרים. מילים הרסניות מובילות ילדים להיות מנודים בחברה, לפגוע בעצמם, לפתח הפרעות אכילה ודברים גרועים מזה. מאז עבר עשור ומאד השתניתי. ולצערי רוב הרופאים קפגשתי מאז לא נתנו לי סיבה טובה לאהוב אותם. פרט לאחת שלצערי עזבה.
 
נראה לך לא עברתי את זה?

עד היום אי אפשר למדוד לי לחץ דם. בכל פעם שמתקרבים אליי אחות או רופא הלחץ דם שלי קופץ לשמיים רק מרוב הטראומה שהייתה כרוכה במפגש איתם. אבל מכאן ועד לעשות משהו במכוון כדי לפגוע את עצמי, סורי, אבל ואט דה פאק?
 

Maldini Girl

New member
אז אני ואת שונות

את מוזמנת לשפוט אותי או להבין שבגיל 13 הייתי בן אדם שונה כמו הרבה בנות בגיל הזה שנקלעות למקומות האלה.
 
כל עוד לא נשארת בהם

יותר קשה להיקלע למקומות האלה- ולצאת מזה, מאשר לדגור שם כל החיים.
 
סליחה עוגיפלצת

אבל אף אחת לא מפתחת הפרעת אכילה או טראומה כי לא היה מה לראות בטלויזיה באותו יום. אף אחת לא מתכוונת לפגוע בעצמה כדי למשוך תשומת לב.
את עצמך בלחץ מרופאים ואחיות עד היום אז מאיפה ההתנשאות שלך מגיעה?
 
זו לא התנשאות

בכל מקרה אין לי כוונה כזו. ברור שאף אחת לא מפתחת הפרעות אכילה כי אין מה לראות בטלוויזיה. וגם כי איזה רופא זרק איזו מילה, זה בערך נמצא על אותה סקאלה לא?
 

PantherettePitz

New member
לא

וגם לי השיפוטיות שעולה מההודעות שלך צורמת.

לא, זה לא על אותה סקאלה. להגדיר משהו שהיווה טריגר עבור מישהי כאותו דבר כמו לפתח הפרעת אכילה משעמום זה לא רק מתנשא אלא גם מאוד פוגע בעיני.
טריגר, כשמו כן הוא. זו רק הלחיצה על ההדק. אם להמשיך עם המטפורה הזו, כדי שהלחיצה הזו תגרום לפגיעה האקדח צריך להיות טעון ומכוון אל מישהו. גם כאן, כדי שלאירוע מסוים תהיה חשיבות והשפעה על האדם הוא צריך להיות בנקודה שבה הוא פגיע להשפעה כזו. זה לא מבטל מחשיבותו של הטריגר, כי גם בלי הלחיצה על ההדק עצמה לא יקרה כלום. ההתייחסות שלך לחוויה כזו של מישהי כאל Basically כלום לגמרי נראית לי מתנשאת.
 
שיפוטיות?

להגיד שפיתחת הפרעת אכילה בגלל מישהו זה להעליב את כל הפרעות האכילה ומופרעי האכילה באשר הם. והבעיה שלי היא שיפוטיות? בעיניך אנשים הם אקדח. בעיני הם יותר מורכבים מזה. ולי יש בעיה?
איזו חוצפה.
 

PantherettePitz

New member
אני חושבת

שהבנת את מה שכתבתי בצורה מאוד שונה ממה שהתכוונתי.

אנשים מפתחים הפרעות אכילה ממגוון סיבות. לפעמים הסיבות האלה הולכות ומצטברות בצורה שקטה לצד הפרעה שהולכת ומתפתחת גם היא בצורה שקטה. לפעמים הגורמים להפרעות האלה נמצאים מתחת לפני השטח ואין להם ביטוי עד לאירוע אחד או כמה אירועים שגורמים להתפרצות חזקה שלהם החוצה.
כן - לא מעט אנשים שסובלים/סבלו מהפרעות אכילה יוכלו לספר לך על אדם אחד או אירוע אחד שמבחינתם היו הגורם לההפרעת האכילה שלהם. זה לא אומר שזה הגורם היחיד לכך אלא שזה משהו שגרם להתפרצות, והרבה פעמים הגורם הזה נחווה כמשהו דרמטי ומשמעותי בהרבה משאר הדברים שכבר פעפעו מתחת לפני השטח. זו הסיבה שהאירוע הזה נחקק בזיכרון. כשאת ממשיכה להתעקש על השוליות וחוסר החשיבות של אירוע שעבור מישהי הוא גורם ההתפרצות הזה, כן, זה עובר כשיפוטיות והתנשאות.

אין לי מושג איך הגעת למסקנה שאני חושבת שאנשים הם אקדח (או מה זה אומר), אבל לא לזה התכוונתי. ניסיתי להסביר את הרעיון של טריגר דרך המטפורה שגרמה להיווצרות המושג הזה, כנראה שלא העברתי את המסר כמו שצריך.
 
את ממשיכה להתנשא

גיל 13 וגיל הבגרות בכלל הם גילאים סופר רגישים. עדיין אין את היכולת לסנן ולדחות את הדברים הפוגעים שנאמרים לך. זה מגיע עם הגיל והביטחון העצמי. אני עדיין זוכרת את המורה שקראה לי טיפשה בגיל 12 בדיוק כמו שאני זוכרת כל רופא שאמר לי את המילה דיאטה. אני עובדת בבית ספר ונתקלת כל יום בבנות שפוצחות במשטרי אכילה של תפוח ביום רק בגלל שמישהו בשכבה גבוה יותר אמר שהן שמנות. מספיקה מילה אחת בלבד לפעמים. לפני כשנה תלמידה התעלפה בבית ספר. בבירור איתה גילינו שהיא הפסיקה לאכול כבר כמה ימים כי מישהו אמר לה שהרגליים שלה נראות שמנות. הנה לך- פיתחה הפרעת אכילה בגלל מילה אחת.
תכבדי מה שבנות מספרות ומשתפות פה מבלי לשפוט ולהתנשא עליהן. בבקשה.
 

kagome10

New member


ההתנשאות לא במקום והיא אכזרית ומאשימה את הקורבן <שהיא נערה שלא נושאת באחראיות על עצמה. אם כבר להאשים מישהו, אז את ההורים>.

קבלי ממני
והערכה על כך שהצלחת לצאת מהמקומות ההם. זה לא קל וראוי להערכה!
 

PantherettePitz

New member
גרמת לי לחשוב על זה

שאף רופא שהייתי אצלו לא שאל אותי אף-פעם שאלות כאלה. שזה חבל, כי אם היה אפשר לקבל מדליות על עצלנות כנראה שהייתי צריכה עוד חדר בבית לשים אותן בו

רופאים שלא יודעים איך לשאול שאלות וגם להקשיב לתשובות של המטופל זה דבר מעצבן נורא. אין שום ערך לשאלות האלה במצב הזה. אני אמנם לא שותפה להלך הרוח פה בפורום שאין מקום לרופא לברר לגבי הנכונות של המטופל להוריד במשקל או לשנות הרגלי אורח חיים (בסיטואציה של קשר אישי עם המטופל ולא ביקור אקראי של מישהו שהוא לא מכיר ורק בא בשביל אישור מחלה). אבל אל"ף-בי"ת של הגישה הזאת זה, נניח, לברר מה בעצם ההרגלים של המטופל... מפריע לי לשמוע כמה רופאים לא מסוגלים לעשות את זה.
 

Maldini Girl

New member
אגב

בהמשך של אותה פגישה, וזה לא ציינתי כאן כי זה לא באמת קשור, הוא פשוט לא הקשיב לי. אני תיארתי לו בעיה X והוא החליט שהטיפול הוא Y, רק שY לא קשור לX בשום צורה שהיא. ובמשך קרוב ל20 דק' ניסיתי להגיד לו שזה לא קשור, ורק לקראת הסוף הוא אמר "אההה, אז למה לא אמרת?"
אמרתי. לא הקשבת.
 

PantherettePitz

New member
אוי

זה כל-כך מרגיז אותי. אני לא יכולה להסביר בכלל.

הייתה לי שיחה מעגלית כזאת עם נוירולוג לפני כמה חודשים (אני: הייתה לי מיגרנה אחת, אבל כל הזמן יש לי כאבי ראש שהם לא מיגרנה שמפריעים לי יותר *תיאור, הנוירולוג מסכים שזו לא מיגרנה*. נוירולוג: קחי משככי כאבים למיגרנה. אני: אבל אין לי מיגרנות בכלל עכשיו. רק כאבי ראש אחרים. נוירולוג: כן. את צריכה לטפל במיגרנה. קחי משככי כאבים למיגרנה. שוחזר בערך 10 פעמים לפני שהתייאשתי). אחרי שווידאתי שלא צמחו לי דברים לא רצויים בראש פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לנוירולוג נוסף כי בתוך כל העומס שיש לי כרגע פשוט אין לי כוח לעוד שיחה כזו. אני לא מבינה איך רופאים כאלה לא תופשים שהם ממש פוגעים בבריאות של המטופל כשהם מתנהגים ככה.

בלימודים, אני צוברת כמויות של ידע תיאורטי שיוצרות פער ידע גדול ביני לבין מי שיכולים להיות המטופלים שלי בעתיד, כבר עכשיו. מאוד קשה לדעתי לזכור שעם כל הידע בעולם, עדיין במהלך טיפול רוב המידע נמצא אצל המטופל והוא חייב להיות שותף מלא לתהליך הזה (אנחנו אמנם לומדים את זה, אבל החוג שמלמד את זה די מעפן ולא נראה לי שאפשר באמת לקלוט את זה משם). למרות שזה קשה, זה משהו שחייב להיות כדי שהטיפול יהיה טוב ורופא שלא מסוגל לזה הוא רופא מאוד לא טוב בעיני.
 
למעלה