שכתוב וקצת המשך

[ויימס]

טרה לה לה לה לה.

 

[phoenix2000]

המשך

אז נמשיך.
קודם כל, אני לא מצליח להבין אם אריק באמת חולה או סתם עושה את עצמו. מההתנהגות שלו הוא באמת חולה אבל מבעד לעיניים של רפאל הוא עושה את עצמו. עכשיו בגדול זה טוב רק שחסר לנו מידע נוסף. אם היינו יודעים למשל שאריק נוהג לעשות את עצמו חולה כל שני וחמישי אז זה היה מחזק את כל הסיטואציה הזאת.
דבר נוסף שהפריע לי זה שרפאל מפסיק להתעניין מהר מאוד באסתר המתה-חיה ופתאום מתחיל לחשוב על זה שהמחשב התפנה. באמת? יושבת מולו מישהי שעד לפני רגע שימשה כמזון לתולעים וכל מה שהוא יכול לחשוב עליו עכשיו זה מחשב?
ואז סיקרה באה ומספרת לנו על כשפשרעף (בסדנה הבאה אני מתכוון להכריח אותך להקריא את המילה הזאת עשרה פעמים ברצף

) ואז רפאל בורח איתה החוצה. מה? למה? יושבת אישה מתה בסלון ואת חושבת שכשפשרעף יותר מעניין אותי כרגע? לא עושים דברים כאלה. פשוט לא.
ופה בעצם הנפילה הגדולה שלך מראש הפירמידה. החלק הקודם היה טוב. יצרת בו מתח טוב. גרמת לקורא לשבת על קצה הכיסא בעודו ממתין לתשובות ואז... כלום. פוף. נעלם. לקחת משם את רפאל והוצאת אותו החוצה בשביל משהו שאין לנו מושג מה זה (חוץ מזה שמדובר בספורט מחתרתי כלשהו. אבל זה ממש לא מספיק בכדי להתחרות באישה מתה ששותה אצלו תה בסלון). נפילת המתח פה כל כך גדולה שזה פשוט הופך את הסיפור למשעמם. לא מעניין אותי מי זה בן וסיקרה. לא מעניין אותי מה הם אומרים. לא מעניין אותי מי זה עמנואל ואיך נראית השכונה ו/או איזור הבילויים. כל הזמן הזה אני רק חושב על מה לכל הרוחות הסיפור של אסתר ולמה לקחת אותנו משם. אני מבין שהסיפור של אסתר הוא לא בדיוק התוכנית שלך לשלב הזה של הסיפור אבל את לא יכולה פשוט להשאיר אותה תלויה ככה באוויר בתקווה שנשכח אותה. לפחות תני לנו תשובות חלקיות לגבי מי ומה קרה שם, משהו שישביע ולו במעט את הסקרנות שלנו.

ולגבי דברים ספציפים שהצלחתי לדוג מהטקסט:

הוא לא היה יכול להפסיק לחשוב על מה שקרה לפני כן בבית. הוא לא אמר כלום לסבים שלו, פשוט הסתלק משם כשאריק היה הכי צריך את התה שלו -אני יודע. לפני רגע היינו שם.

"מה איתך, אדי? הכל טוב? הרגל עדיין כואבת?" היא דיברה כמו שמדברים אנשים שלא התראו שנים, וזה היה מוזר, אם להתחשב בעובדה שרק לפני יומיים היא צרחה על רפאל שיזהר כשהוא והחברים שלו עוברים ליד ערוגות העגבניות שהיא גידלה בגינה הציבורית של הבית. -לא חושב שזה כזה מוזר. יומיים זה הרבה זמן כדי לשכוח ולסלוח. חוץ מזה שפה היא מדברת אל אדי ולא אל רפאל. אדי לא *כמעט* דרך לה על שום ערוגת עגבניות.

"את – את – את – " משקפיו של סבא החליקו במורד אפו והוא לא טרח להרים אותם.-עוד תגובה מוקצנת (הקודמת הייתה זו שרפאל עוצם את עיניו למספר שניות). גמגומים מהסוג הזה מזכירים לי את הגרסה הראשונה-ראשונה של סיפור בת הים שלי, כשהגיבור פוגש את בת הים לראשונה: "את... את... את... בת ים". הגירסה ההיא הייתה גרועה. ולדעתי גם דיאלוגים מגומגמים מהצורה הזאת.

ככל שעברו הדקות ואסתר המשיכה לקשקש, כך רפאל השתכנע שהיא לא הולכת להרוג אותם בעזרת כישוף שחור והתחיל להרגיש נינוח יותר. -אני לא אוהב את ההתרחקות הזאת מההתרחשות. זה גורם לה להיראות שגרתית פתאום. קורה פה אירוע נדיר של מישהי מתה שחזרה לחיים ומבלי שנקבל שום תשובות או רמזים על איך ולמה עשית zoom out והפכת את זה לסוג של שיחה רגילה.

"אז לך תשכב במיטה, חמוד. תשכב במיטה. זה יעבור. זה בטח הקיבה שלך. היא לא רגילה לאכול – " סבתא הישירה מבט אל אסתר. " – הוא לא אכל כמעט כלום כל השבוע –" וחזרה אל אריק. "אז הבטן שלך לא רגילה לכזה עומס, זה ברור. לך, לך תשכב." - שימי לה שמה שהיא אומרת בהתחלה ומה שהיא אומרת בסוף זה אותו הדבר בדיוק רק בניסוח שונה.

בדלת עמדה ילדה רזה בעלת שיער שחור קלוע בצמה עבה, מכנסיים רחבים עם הרבה כיסים בצדדים וחולצה רחבה בצבע כתום. חברתו לספסל הלימודים שגם הייתה השכנה מהקומה הראשונה.-זה מוזר שאת קודם מתארת איך היא נראית ורק אחר כך מציינת שהוא מכיר אותה ושהיא בעצם חברה שלו.

כעבור רבע שעה של הליכה אל אוזניו של רפאל הגיעו הרעש וההמולה המייגעים שאפיינו את איזור הבילויים של אגם מליבר-לרגע חשבתי שהם הלכו *אל* אוזניו של רפאל.


To be continue...

 

[snoofcin]

מסכים מאד עם פניקס

הבעיה הגדולה פה היא נפילת המתח אחרי הפגישה עם אסתר.
אין לי עכשיו זמן להגיב תגובה מפורטת, אבל בגדול הבעיה העיקרית שלך בכתיבה (ונדמה לי שכבר אמרתי לך את זה פעם או פעמיים ) היא המבנה של הסיפור. אני אגיד את זה שוב: המבנה של הסיפור הוא אולי החלק הכי קריטי בו. את חייבת לתכנן טוב יותר את סדר האירועים, איך אירוע אחד מוביל לאחר ובונה את הדמויות, שבתורן משפיעות על העלילה, שמגיעה לשיא בתזמון מושלם וכו'.

תיצמדי למבנה בסיסי ונכון של סיפור. אחרי אקספוזיציה צריך להיות "מאורע מחולל" - אירוע שמצית את כל ההתרחשויות ובעקבותיו הגיבור "יוצא למסע".
איך את מציגה את הדמות שלך? מה המאורע המחולל שלך? מתי הגיבור יוצא למסע בעקבות המאורע המחולל? (אני שואל באמת).
אני יודע שזה נשמע מאד נוסחאתי ואולי נוקשה מדי, אבל זה ~קריטי~ להצלחה של הסיפור. הדיאלוגים, התיאורים, הניסוחים, העניין - הכל יהיה הרבה יותר קל וטוב אם המבנה של הסיפור יהיה נכון. כשיש לך חלק משעמם - הוא כמעט תמיד נובע ממבנה לא נכון.

 

[וולדמורט לשלטון]

זה לא נוקשה ולא נוסחתי

אני פשוט לא מצליחה לחשוב על פתיחה שתשתבץ בנוסחה שאמרת.
:-\

אבל אני מצפה להערות יותר רציניות ממך, מיסטר סנופקין, שתי פסקאות זה לא מספיק!

 

[snoofcin]

אז בואי נעשה את זה ביחד

אם את רוצה. בתור תרגיל אפילו.

אני מרגיש שלהעיר על ניסוחים ודיאלוגים ותיאורים יהיה קצת מיותר (וגם אחרים עשו את זה כבר). את כותבת טוב, וברגע שתפצחי את עניין המבנה הכל יילך יותר בקלות.

 

[וולדמורט לשלטון]

קדימה! אני מוכנה

 

[snoofcin]

יאללה!

בשביל זה תצטרכי לחשוף את העלילה פחות או יותר (אפשר לעשות את זה גם במסרים אם את רוצה, למרות שיכול להיות מגניב לעשות את זה פה).

אז מה הסיפור? מה קורה בהתחלה? מה האמצע? מה הסוף? (בדגש על ההתחלה).

 

[וולדמורט לשלטון]

אוקיי, בסדר. אבל אתה לא חושב שזה יהיה משעמם

אם במשך 4 העמודים הבאים כל מה שתקרא יהיה על אסתר? ספר זה לא חיים אמיתיים. אם בחיים האמיתיים אתה מקבל 30 במבחן חשוב, אתה דופק את הראש בקיר שבוע ובוכה על כך לכל מי שיש לו אוזניים. בספר זה לא ככה. בספר רעיון כלשהו מתחיל לשעמם אחרי כמה זמן. בגלל זה אני שואלת אותך מה אתה היית מצפה לקרוא? היית מצפה למריחה על אסתר?
"OMG היא בחיים! אני לא מאמין. איך זה קורה? בואו נחשוב. בואו נחפש בגוגל. תוצאה ראשונה. מתים קמים לתחייה. בואו נתקשר לחבר שלנו לספר לו על זה. רגע. תוצאה שנייה של גוגל. שום דבר מעניין. בואו נדקור אותה על סכין, נראה אולי היא תמות שוב."
הממ... נראה לי שלא.

 

[phoenix2000]

לא, אבל...

החזרה לחיים של אסתר היא המאורע המחולל בסיפור שלך. או לפחות הצגת אותו ככה כי זה משהו מאוד לא שגרתי שמתרחש ביום שגרתי יחסית. אבל המאורע הזה לא קשור לשום דבר שקורה בהמשך הסיפור. אם אסתר או בלי אסתר סקירה הייתה באה ולוקחת את רפאל לכשפשרעף ומקסימום הדיאלוג שלהם עם בן היה נראה אחרת. אבל מה חוץ מזה היה משתנה? איך הביקור של אסתר משנה משהו ממה שקורה שם?
את אולי לא חייבת לתת לנו את כל התשובות של מי, מה ולמה, אבל את לא יכולה להשאיר אותה תלויה ככה באוויר ולהתקדם עם הסיפור כאילו מדובר באיזו מכה קטנה בכנף ותו לא.
אני אתן לך דוגמה מסיפור בת הים שלי: אלון הולך לשיעור ספורט -> אלון חוסם לרועי את הכדור -> רועי כועס וגונב לאלון את מחברת הציורים -> אלון חותך את רועי עם האולר.
ברגע שאת מוציאה חוליה אחת מהשרשרת הזאת אז הכל מתפרק. אם אלון לא היה הולך לשיעור ספורט הוא לא היה חוסם לרועי את הכדור, ואם אלון לא היה חוסם לרועי את הכדור אז רועי לא היה גונב לו את מחברת הציורים, ואם רועי לא היה גונב לו את מחברת הציורים אז אלון לא היה חותך אותו עם האולר (וואו, כשאני מציג את זה ככה אלון יוצא כמו ערס

)
אצלך אין את זה: רפאל ומשפחתו אכלים ארוחת ערב -> אסתר המתה באה לבקר -> אלון הולך עם סקירה ובן לכשפשרעף.
אז לא, אני לא מצפה לקרוא 4 עמודים על אסתר, אבל אני כן מצפה שזה יתחבר להמשך הסיפור ולא בקטע של 'נשים רגע את אסתר בצד ונלך לשיעור מחתרתי של כשפשרעף' כי זה פשוט יוצא מוזר ככה ומרגיש כמו אוסף של סצינות לא קשורות שנתפרו יחד בגסות.

 

[snoofcin]

תגובה מעולה!

מסכים עם כל מילה.

 

[ויימס]

אני קראתי את זה! לא להלעיז.

 

[ויימס]

אוקיי, איכשהו פספסתי את העובדה

שהכלים מנגנים בכוחות עצמם. זה נחמד. אני ככל הנראה סתומה, ולכן את רשאית להתעלם משני דברים שליליים שאמרתי לך בביקורת. אני מקווה שאנחנו בסדר עכשיו.

 

[godright]

הערות

אז מצאתי לי מעט זמן...
דבר ראשון אני לא זוכר את כל הערות שקיבלת.
אבל אני בהחלט זוכר את הסיפור... והשיפור הוא עצום.
יש לך בעיה עם ניקוד. אני לא יודע איך לפתור אותה כי גם לי יש. (אולי כמה מזקני הפורום, שמנקדים תוך כדי שינה וכירבול עם חתול יעזרו לנו)

 

[וולדמורט לשלטון]

תודה על ההערות, אתה צודק ובאמת יש לי בעיית

פיסוק ואני כנראה גם לא מנסחת נכון את המשפטים שלי. אני אנסה לחפש באינטרנט איך מנסחים+מפסקים נכון.
אבל השאלה שלי היא לגבי הערות בסגנון: "
פם פם פאאאאאם....
עכשיו יקרה משהו מעניין. "

אני מבינה מהערה כזאת שאתה ציני וזה כלל לא מעניין אותך. אוקיי, מקובל. אם כך, יש לך משהו להציע? כי זה לא שלפני כן הערת לי על דברים בסגנון הזה, ואני, כזאת סתומה, לא לומדת. אז בואו נהיה ציניים ונשתלח בה, בשביל הכיף, אולי היא תבין! אז מה אתה מנסה ללמד אותי בהערות כאלה?


"ואז הגיעה סיקרה...
עד עכשיו כל השמות ישראלים למדי:
רפאל, אריק, בן, סבא, סבתא, (;
מאיפה צצה הסיקרה?"
השאלה היא האם זה מפריע לך או שסתם מסקרן אותך לדעת מאיפה הגעתי לשם הזה?

 

[godright]

את האמת

לא התכוונתי להיות ציני.
יכול להיות שברח לי קצת...
אבל אני פשוט עובד בצורה ספונטנית (מעביק לוורד ותוך כדי קריאה מעיר)
&nbsp
לכן שהגיע הקטע הזה, באמת חשבתי שמשהו עומד לקרות.
אני חושב שהקטע טוב, גם כשהוא לא מוביל לנקודה סופית. אלא משאיר אותנו תלויים באוויר.
אבל מה שבאמת הפריע זו הקלות שבה תחיית המתים לא הפריעה לו (לפחות כמו זה שהוא הבריז).
&nbsp
בנוגע לסיקרה:
&nbsp
דבר ראשון השאלה שלי היא על העולם... האם הם אמורים להיות בארץ? או במקבילה לארץ? אם לא אז למה דווקא שמות עבריים ורק סקירה שונה. אם יש בה משהו מיוחד ספרי לנו (היא זרה, היא חייזרה) אפשר גם לא להסביר, רק שאותי זה קצת בילבל.

 

[phoenix2000]

בהחלט שיפור גדול

כבר אמרתי לך בסדנה שזה שזה טוב אבל אני אגיד את זה שוב כי זה בטח כיף לשמוע: זה טוב P:
היו פה לא מעט רגעים שבאמת הצלחת ללכוד את התחושות והרגשות של אריק ולהעביר אותן לקורא וזה נהדר. מצד שני, זה כאילו את מנסה לאזן את עצמך על הקצה המחודד של פירמידה עם רגל אחת ומידי פעם את נופלת. אני לא אומר שאת צריכה להוריד את הרמה שלך, רק שאת צריכה לעבוד על זה עוד כדי שתצליחי להישאר למעלה בלי ליפול.
אז ההתחלה באופן כללי הייתה מעולה. אפשר כמובן לשפר עוד (ראי הערות בהמשך) אבל באופן כללי זה עובד ולא שיעמם.
המעידה התחילה מבחינתי בארוחת הערב. משהו שם לא עבר לי באופן טבעי. ההתנהגות של רפאל הרגישה ילדותית כזאת. אני חושב שאולי זה בגלל שהשתמשת שם במילים 'מגיע לי'. אני לא יודע בן כמה הוא בגרסה הזאת אבל זה לא מרגיש כמו אותו הילד שניקה את החדר של אחיו כמה שורות קודם.
ההופעה של אסתר הרגישה אמינה יחסית בהשוואה לגירסאות הקודמות, או לפחות בינתיים כי עדיין לא קראתי את ההמשך. אבל נקרא בקרוב ונגיב לך גם שם. בינתיים הנה כמה הערות שהצלחתי לדוג מתוך הטקסט:

החופש הגדול הוא זמן לבילויים.
או שלא. חשב רפאל בזמן ששפשף את הכתם האפור והדביק מהרצפה. -לא אוהב את משפט הפתיחה הזה. זה כאילו שרפאל מנהל איזשהו דיאלוג עם המספר. המספר אומר שהחופש הגדול הוא זמן טוב לבילויים ורפאל חושב 'או שלא'. יש בזה משהו מאוד צורם עבורי. חוץ מזה שאני לא מבין למה את מתעקשת לפתוח את הספר/סיפור הזה בשני משפטים מנוגדים. אם כבר אז אפשר להעביר את זה דרך החלון שבחדר של אריק. הוא מביט מבעד לחלון ורואה את הילדים בשכונה משחקים כדורגל בזמן שהוא עצמו תקוע בבית מבצע מטלות ניקיון של אחיו. אני חושב שמשהו בסגנון הזה יעביר את התחושה שלו בצורה הרבה יותר אפקטיבית.

היו רק עוד שני כתמים גדולים – אחד על הקיר מעל המיטה והשני ליד החלון. רפאל רכן למטה ורחרח את הכתם. - איזה כתם הוא רחרח? ציינת שיש שניים ולפי המיקומים שלהם לא נראה שהוא צריך לרכון מטה כדי להריח אותם.

לא היה לו ריח. מצד שני, לחדר עצמו הייתה ארומה חמוצה שסתמה לו היכולת להריח כל דבר אחר. למרות שהחלון היה פתוח לרווחה, הרוח החמימה מבחוץ כאילו לא רצתה להכנס פנימה כדי לאוורר קצת את החדר. - אחלה. אהבתי

הוא קם ולמרות הכאב שחש בברכיים שהיו מקופלות תחתיו כשעבד, הכריח את רגליו להתיישר.-המילה 'למרות' לא מרגישה לי מתאימה. אני מבין שהברכיים שלו כואבות אבל זה *בגלל* שהן היו מקופלות אז היישור שלהן צריך להיות סוג של הקלה (גם אם מלווה במעט בכאב בהתחלה).

הדפיקות הגיעו במקבצים: עשר דפיקות מהירות, הפסקה ואז עשר איטיות. וחוזר חלילה.-אני מבין שהדפיקות למעלה זה כתוצאה משיפוצים אבל מהתיאור שלך זה נשמע יותר כאילו מישהו מנגן שם על תופים. עשר דפיקות מהירות. הפסקה. עשר דפיקות איטיות וכו'. ככה לא נשמעים שיפוצים. שיפוצים זה דפיקות וגרירות ולפעמים זכוכיות שנשברות, ואם הם יותר מאדם אחד אז גם לא מעט צעקות.

הוא עבר אל הכתם שליד החלון.
רפאל הזיז הצידה חולצת בית ספר ששכבה על הרצפה... -במשפט העליון כתבת 'הוא' ובמשפט התחתון ציינת שמדובר ברפאל כאילו לא ידענו זאת מקודם. זה מאוד צורם.

אריק, אריק, אריק... איזה מין ילד מטונף אתה?! - זה נשמע יותר כמו מחשבות של אמא מאשר של נער שצריך לנקות אחר אחיו.

הוא לא סבל לשבת על המיטה הדביקה והמסריחה של אחיו התאום והרגיש שככל שהוא יושב שם יותר, כך הוא הופך להיות מטונף יותר בעצמו.-עוד שורה נהדרת. קבלי עליה פיצה

שם הוא פתח באיטיות את אחת ממגירות השולחן שבה שמר את בקבוקוני הכשף.-מיותר לציין כי אנחנו יודעים שעכשיו הוא נמצא בחדר שלו. מצד שני אם תמחקי את זה אז יהיו לך שני משפטים רצופים שמתחילים ב'הוא' אבל ניתן לך להתמודד עם זה כמו שאני התמודדתי

אגב, במשפט שבא אחר כך את שוב מציינת שמדובר ברפאל ואז יש שוב הוא. אני מניח שהיו לך המון משפטים שהתחילו ב'הוא' אז החלטת לשנות כמה מהם ל'רפאל'. אז פויה! תהיי יצירתית יותר

רפאל מיהר לחזור אל החדר של אריק.-כן, כן, הבנו. אנחנו מדברים על רפאל (אני פשוט נהנה להציק לך

)

הוא עצם את עיניו במשך כמה שניות ואז פקח אותן.-קרטוני מידי עבורי. הוא באמת עצם את עיניו למספר שניות בזמן שאסתר עומדת ומביטה בו?

הוא הרגיש שרגליו כבדות כעופרת- כבדות כעופרת? למה דווקא עופרת? זה בערך הדבר האחרון שהייתי חושב עליו

To be contiue...

 

[חתול השיממון]

OMG is that הספר השני?

אני חייבת לקרוא ולבקר! מחר. עייפה מדי עכשיו.

 

[וולדמורט לשלטון]

זה מה שאת קראת! פשוט התחלתי לשנות כל מיני

דברים עד שלא זיהית אותו. LOL. או אולי בעצם

 

[חתול השיממון]

חתול הבטיח וחתול יקיים

ביקורת! יאיאיאו!
סתמה לו היכולת להריח כל דבר אחר. אני לא חושבת שזה פוליטיקלי קורקט להגיד "סתמה לו את היכולת". היכולת לא סתומה, פשוט קשה לה בכיתה

סתם נו. זה פשוט לא ניסוח תקין. מנעה ממנו להריח.
בעודו מפרק את הסלמון שלו לגזרים ולא אוכל אף חתיכה. איזה בזבוז נוראי!
ככל שעברו הדקות ואסתר המשיכה לקשקש, כך רפאל השתכנע שהיא לא הולכת להרוג אותם בעזרת כישוף שחור והתחיל להרגיש נינוח יותר. נראה שגם סבא וסבתא הפכו להיות חופשיים יותר בשאלות שלהם. אוקיי, לא. אני לא מאמינה שיש דבר בעולם שיכול לגרום לך להרגיש נינוח בחברת השכנה שלך שחזרה מהמתים. clearly שבעולם שלהם זה לא נפוץ בדיוק כמו בעולם שלנו. והם פשוט שותים איתה תה? הם צריכים להתקשר למשטרה! למד"א! פשוט להעמיד פנים שהם ממש עסוקים ולהעיף אותה מהבית ולחשוב מה לעשות!
הספורט הכי מחתרתי שקיים בארטימוניה. את מתכוונת, מתוך כל ענפי הספורט המחתרתיים הרבים? מה נחשב בכלל לספורט מחתרתי? רולטה רוסית?
וזה אמור להיות מחתרתי. שוב? אני לא חושבת שאת משתמשת במילה הזו נכון. "מחתרתי" מכיל את השורש ח.ת.ר, ואצלי לפחות מגיע באסוציאציה של לחתור תחת מישהו, במובן של לזמום במרתף בירה ולהפוך להיטלר וכאלה. זה לא מסתדר לי עם ילדים שעושים ספורט.
הטיילת: את מתארת את כולה בפסקה + משפט, כאשר פסקה שלמה מוקדשת לדוכן הגלידה ומשפט לכל השאר. למה? הוא לא עד כדי כך מעניין (אלא אם כן זה הדוכן שמנוהל על-ידי ההוא שהציל את רפאל ואריק בפרולוג? אבל גם במקרה כזה, פשוט תגידי לנו שזה הוא. למה לחפור?
"גם אני." אמר רפאל. למה הוא היה בטוח שהוא לא יבוא? סיקרה באה והזמינה אותו והוא זרם. בשום שלב לא נשמע כאילו יש לו ספקות בנדון.
אפשר לשאול למה כל העניין של כשפשרעף לא חוקי? אם אף אחד מהמשתתפים לא יכול להיפגע באמת וזה לא מסוכן, למה לא? נשמעת לי כמו דרך מבוקרת להוציא אגרסיות של ילדים, בד בבד (תראו אותי, מתנסחת בפיוטיות) עם שיפור יכולות הכשף שלהם? אני הייתי שולחת את הילד שלי לחוג כזה!
רפאל הקשיב בחצי אוזן, אולי בגלל שכמעט כל יום אדם הציג להם איזה פריט מיסטי חדש וכבר מזמן התגובות שלו לתכשיטים האלה הפסיקו להיות "ואו!" והפכו להיות "אה". מיותר ומובן מאליו. אדם נשמע כמו לונה לאבגוד (בקטע טוב, כן?) אז אפשר להניח שברור לקוראים למה רפאל לא מתלהב מהסיפור שלו במיוחד.
התאכזבתי קצת לראות גם שהייחודיות והאותנטיות-הסבאסבתאית בדמויות של סבא וסבתא לא באה כאן לידי ביטוי כמו בגרסה הקודמת. בין השאר כי את מספרת במקום להראות: סבתא ריכלה על הבת של אסתר, סבתא שאלה את אסתר שאלות...למה שלא תשדרי לנו את זה בלייב במקום לדווח ביובש?
מה עוד? כן. משהו בעימות בין טייל לסיקרה צורם לי. בעיקר בדיאלוגים. אני עייפה כמו הגיהנום (שבהתחשב בזה שהוא קיים טריליון זמן ופתוח 24/7, הוא בטח*ממש* עייף) אז קשה לי לשים על זה את האצבע. אבל השירלי הזאת, למשל, פשוט לא מרגישה אמיתית. ו...*נרדמת על המקלדת* מצטערת. אני צריכה ללכת להזריק קצת קפאין

דברים שהשתפרו מהגרסה הקודמת:
1. התיאור של אופן השימוש בכשף. לא זכור לי שהוא הופיע קודם, והוא מאוד תורם כאן. במיוחד אהבתי את "הרגשה של כוח מחודש, של יקיצה טבעית, של ריח הרעננות בבוקר אחרי שכל הלילה ירד גשם."
2. החברים של אדם. ניכר שלקחת לתשומת ליבך את ההערה שלי על זה שהם היו קצת שטוחים וקרטוניים בגרסה הקודמת (כי ברור לי שאני הייתי היחידה שאמרה את זה. וגם אם אחרים אמרו את זה דעתי היא זו שהכי נחשבת בעינייך, אז אני לוקחת לעצמי את הקרדיט ואם מישהו רוצה לקחת אותו ממני בואו תנסו). אז כן. עשית את זה מושלם. בדיוק כמו שהתכוונתי שתעשי את זה: כל דמות שונה מהשניה ובנויה במלואה, ולכל אחת יש אינטראקציה שונה עם האחרות. אף אחד לא שם יותר סתם בשביל למלא מקום. והאם סיקרה הסופר-מגניבה מחליפה את למה הסופר-מעצבנת? אם כן, כיפק-היי (או איך שהם לא היו אומרים את זה בסבנטיז).
3. "אנחנו לא מקשיבים, אדם. זה משעמם." אמר בן. המשפט הזה הצחיק אותי^^.
4. בגלל שהמכנסיים היו הדוקים מדיי באיזור המותניים, הם מחצו לה את הבטן, ופיצלו אותה לבטן עליונה ובטן תחתונה. פאק, איזה תיאור מדויק!

you go girl! יאללה, תסיימי עם זה ותוציאי את זה לאור, שאני אוכל לספר לאנשים שהכרתי אותך P:

 

[וולדמורט לשלטון]

תודה, חתול!

אני מקבלת את הביקורת ובשכתוב הבא אתייחס לנקודות שציינת.
סיקרה לא ממש מחליפה את למה, למה תצטרף מאוחר יותר כי היא חשובה לעלילה. אבל בחיי, אם להוציא את הספר אז רק בשבילך. את בערך הבנאדם היחיד שחושב שזה מעניין. ^^