רוייקו, אז ככה:
מדובר בבת 31 ששקלה 124 קילו ועברה ב- 95´ VBG כדי שתוכל להרות. היא מספרת שבמשך שנה וחצי הקיאה כל הזמן, והרופאים אמרו לה שזה בגלל שהיא לא לועסת טוב. היא ירדה במשקל במקביל, כך שלמראית עין זה נראה טוב. שנתיים לאחר הניתוח היא נכנסה לניתוח. במהלך הניתוח הקיאה הרבה והרופאים אמרו שזה בגלל שהתינוק לוחץ לה על הקיבה. את 6 השבועות האחרונים של הניתוח עברה בשמירת הריון. התינוק נולד בריא למעט חוסר בציפוי אמאייל על השיניים שלו בשל חוסר אצלה בכימיקל שיוצר את זה בשל ההקאות המרובות. הילד היום בן 4 ומטופל בשיניו. חודשיים אחרי הלידה היא התעלפה. אבחנו אותה כאנורקסית, מה שהיה שגוי לטענתה. רצו להרחיב לה את המעבר והקיבה בגסטרוסקופיה, אך לא הצליחו. הציעו לה GBP כיון שמרבית הקיבה שלה כבר ממילא לא תפקדה. הרופא לא השאיר לה הרבה ברירה באומרו שיש לה רק שבועיים לחיות לאור מצב הקיבה. היא עברה GBP בהצלחה, והיום היא בסדר, אך סובלת מבעיות בריאות רבות: שלשול כשגרה, לא יכולה לעכל מוצרי חלב, עייפה הרבה, חייבת לקחת כדורי ברזל וזריקות B12, לטענתה היא כלל לא יודעה על כל הדברים הללו טרום הניתוח. לסיכום היא אומרת, כי היא יודעת שעודף משקל הורג, אך היא לא היתה עושה את הניתוח לו היא היתה יודעת מה תצטרך לעבור בשארית חייה בגללו. היא מבקשת לשמוע מעוד אנשים שסבלו כך מהניתוחים הללו. לטענתה יש מעין קשר שתיקה של אנשי המקצוע שמציגים את הניתוח כמאוד זוהר, ובתכל´ס לא מגלים לנו מספיק כמה סובלים ממנו.