שלום, אנחנו זוג בגיל השלישי בגמלאות

[זה מה יש10]

זה נקרא מיאוס....

קודם כל, שאפו על שרידות של 50 שנה!!! (איפה בעלך שיתקן אותי ויגיד, לא. רק 49 ..

)
זה לא מובן מאליו בכלל.

ועכשיו את כבר לא יכולה לראות אותו בעיניים, לא לשמוע אותו... ונראה שלא באמת משנה מה יגיד ומה יעשה, את פשוט במיאוס ממנו.

בתוך השאלה שמת גם את הפתרון... אתם פתאום 24/7 ביחד, וזה יכול להטריף!!
מלא זוגות בגיל השלישי חווים את המשבר הזה (אלו ששרדו עד שם...)
והפתרון הוא בעיני לייצר מצב בו אתם לא 24/7 ביחד. גם אם שניכם בבית... צריך שלכל אחד יהיו עיסוקים ועניינים משל עצמו.
כי גם את תתני לי לשבת עכשיו עם הבן אדם האהוב עלי ביותר ביקום 24/7, תוך שבוע הוא כנראה כבר יהיה אהוב עלי הרבה פחות. שלא לומר שנוא....

בקיצור, האתגר שלכם כרגע הוא פחות זוגי אלא יותר אישי- לגדל לעצמכם, כל אחד לעצמו- חיים.

בהצלחה!

 

[alongrin]

פשוט תתעלמי

הוא מרים לך כל פעם להנחתה, ואת כל פעם מגיבה.
יש גם מצב שהוא נהנה מהויכוח.
ברגע שתתעלמי ותפסיקי להגיב, הוא גם יפסיק להעיר.
(כן זה קשה, דורש הרבה שליטה ואיפוק אבל זה שווה את זה)

 

[dovk]

טיפול. מאוד ממליץ לך לגשת לטיפול. זוגי

גם אם את הולכת לבד, את יכולה לשפר את המצב לעין ערוך מבחינתך, ואולי, אם יש לזה מקום, להיפרד בלי מלחמות.

אני יכול לחשוב שכשמגיעים לגילאים מתקדמים ונמצאים בבית כל היום לכל אחד יש כל מיני מחשבות ודאגות שאינו יכול לשתף את הזולת, יש כעסים, אולי גם מהעבר הרחוק...

מאוד ממליץ

 

[טאשקה]

לאחר גיל 60 יש ירידה ברמת הטסטוסטרון של הגבר וגם אצל האישה.

מחקרים מראים שזה גורם לעצבנות, דכדוך וכו'.
אז הבעיה שלכם היא די נפוצה. יש כמה דברים שאפשר לעשות. קודם כל אפשר לגשת לרופא ולהתייעץ לגבי כדורים או תוספי הורמונים ובכלל פתרונות. בנוסף מודעות של שמיכם לבעיה - תעזור לפחות באופן חלקי. פשוט להיות מודעים שזה המצב ולנסות אפילו לצחוק על זה.
והדבר האחרון, שזה מה שרוב האנשים עושים, כולל אמא שלי - לצאת כמה שיותר. זה מאוד משפר את הבריאות ומשפיע לטובה על היחסים. בבוקר - לצאת להליכה של כשעה (או לחוג ספורט שמתאים לגילך), ללכת לכל מקום ברגל עד כמה שאפשר, למלא את היום בהליכות ופעילות (חוגים, התנדבויות, עזרה למשפחה). בבית- תבשלי,תקראי , תגלשי באינטרנט. וגם הוא שיעסיק את עצמו באותו אופן. כך, גם תבלו פחות זמן ביחד, גם תהיו בריאים יותר וגם הזמן שבו כם תהיו ביחד יהיה מעצבן פחות

 

[otherwise]

הכאב שלך מובן מאד

זה נשמע לי פוגעני, אבל יכולות להיות לזה הרבה סיבות, שגם לא קשורות אליך.
אולי שווה לעשות איתו שיחה רצינית על הנושא כשהדגש הוא לא על זה שאת לא אוהבת תכונה שלו, אלא יותר מהצד שלך, על הרגשות שזה מביא - על זה שאת מרגישה פגועה, לא מוערכת וכו'.
ייתכן שהוא גם פגוע מזה שאת לא מקבלת תכונה שלו ועושה "דווקא", או מנסה לגרום לך להתרגל לתכונה שלו. יכול להיות שהוא במצב רוח רע וזה הופך אותו לפחות נחמד.
ויכול להיות שהוא מנסה לחשוב חיובי, ולכן הוא לא שמח לשמוע הערות שליליות.
שווה לדבר על זה בפתיחות ביניכם....יש לזה סיכוי לעבוד
בהצלחה

 

[lseugy]

הרשו לי להציע דבר אחר בכיוון אחר.

מקריאה שיטחית (אני מודה) של התגובות כאן, כולן מתייחסות לוכחנות, איך להתמודד, לסיבות הפשוטות.
התגובה שלי ממש לא נחמדה ולא חביבה. SORRY.
אכן הדברים יכולים להיות תוצאה מכך שפתאום יש לכם הרבה זמן ביחד (כנראה מרגישים תקועים ביחד). אבל אני רוצה להעלות אפשרות נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת.
השאלה שאני מעלה היא, האם יש ירידה מסויימת ביכולות הקוגנטיביות שלו? מה מצב הזכרון שלו. האם הוא יכול לעשות כל מה שעשה בעבר. אם לא, זה עלול לעצבן אותו ולגרום לו לכפות את עצמו. התפרצויות על כל מיני שטויות (שמשום מה נראות לו מאד חשובות) וכד'.
אני הייתי הולך על בדיקות רפואיות. לנסות ולבדוק האם יש ירידה ביכולות הקוגנטיביות. בדרך כלל, מי שלוקה בכך (דוגמת אלצהיימר - שיכול להופיע גם בגיל 30 ולא רק בגיל השלישי), נוטה להידבק לדברים כפי שהוא מכיר וכפי שהוא זוכר. הם לא מודים בכך שאינם זוכרים או שאינם מסוגלים לדבר זה או אחר כפי שהיו מסוגלים בעבר. הם מנסים לכפות על אחרים להתנהג כפי שהם קובעים, ללכת בדרך שהם רוצים. כך הם מרגישים יותר בטוחים. אני יכול להעיד על אבי ז"ל. היה מצב בו כשאני נהגתי ברכב שלו והוא היה ברכב, הייתי מוכרח לנסוע בדרך שהוא קבע ואותה זכר. אם רציתי לנסוע בדרך אחרת, חדשה, משופרת, קצרה יותר, מהירה יותר וכד' , דרך שאותה לא זכר או לא הכיר - מהומת אלוהים.
לפעמים אנחנו לא רוצים לבדוק כדי לא לראות שאנחנו בבעיה. מתעלמים ומנסים דברים אחרים. למשל, באלצהיימר, בשלבים הראשונים, יכולות לעלות התופעות הללו.
אני מקווה שזה לא המצב אצלכם אבל אל תוציאי את זה מכלל אפשרות.
הרבה בריאות לשניכם.
ממני.

 

[חייבתלהגיב]

רק כשהתגובה שלך לא קשורה בשום צורה למה שהיא כתבה.

היא לא כתבה שהוא נוטה להידבק לדברים כפי שהוא מכיר וזוכר - היא אמרה שבסיטואציות שהיא מגיבה באופן שלילי על משהו, הוא מגיב באופן חיובי ושולל את ה"שליליות שלה", אבל מהתיאור שלה הוא מגיב לעניין ועל הדבר שהתרחש (למשל האירוע שהיה כרגע, המחיר הנוכחי של המוצר, וכו'), ולא דבק באיזה משהו בעבר.
היא גם לא דיברה על "מהומת אלוהים" או משהו, רק על כך שהוא תמיד מגיב לכל דבר שלילי שהיא אומרת, וזה משגע אותה.
יכול להיות שיש לבעלה אלצהיימר, אבל אין לכך שום רמז בהודעה שלה, לפחות לא מכל הבחינות שציינת.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

חשוב שתהיי משוכנעת באמתות שלך ובדברים שאת מאמינה בהם, בדקי היטב במה את רוצה להאמין וכשתהיי בטוחה בדעותיך, לא תצטרכי לסבול מתיקונים של בעלך. בנוסף פעלי באופן עצמאי לשפר את איכות חייך, ואז במקום לכעוס עליו ועל אחרים תוכלי להאמין בעצמך בלי תלות באף אחד.
&nbsp