אלי כ ה ן
New member
שלום אני חדש פה, רציתי לדעת (לפי פרופ' ליבוביץ) למי מתפללים?
כידוע, המקובלים מתחבטים ביניהם בשאלה, למי מתפללים: יש אומרים שיש להתפלל אל מה שנקרא בקבלה: ה"אינסוף" (כי הוא השורש של הכל), ויש אומרים שמתפללים אל מה שנקרא בקבלה ה"שכינה". הבעייה בתפילה אל האינסוף היא, שלפי הקבלה - לאינסוף אין תארים - והוא טרנסצנדנטי לגמרי ("לית מחשבה תפיסא בך כלל" בלשון הזוהר הקדוש), ככה שלא יתכן שום קשר בין האדם לאינסוף, ולכן גם לא שייך להתפלל אליו. זאת הסיבה שמקובלים אחרים הציעו, שיש להתפלל לשכינה - שאיננה טרנסצנדנטית - אלא מצויה בכל מקום ("לית אתר פנוי מיניה" בלשון הזוהר הקדוש). אבל גם כאן יש בעייה, כי השכינה היא רק נאצלת מהאינסוף - ואיננה השורש של הכל, וממילא לכאורה לא שייך להתפלל אליה - כשם שלא שייך להתפלל למלאכים וכדומה.
בסידור הרש"ש, מצאתי פיתרון מסויים לבעייה, ורציתי לדעת מה חושב על זה פרופ' ליבוביץ. ובכן לדעת הרש"ש, מתפללים אל "האינסוף המתלבש בזו"נ דאצילות" (למי שלא יודע, זו"נ זה בקבלה ראשי תיבות של "זכר ונקבה"). לכאורה זה קצת פותר את הבעייה, כי מצד אחד יש כאן את המימד של האינסוף - שהוא השורש של הכל, ומצד שני יש כאן גם את המימד של השכינה - הנאצלת מהאינסוף, אבל אני לא לגמרי סגור על כך שבאמת זה פיתרון, כי לכאורה זה נראה קצת מלאכותי, כביכול ניסיון לרקוד בשתי חתונות (כמו לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה)...
חשבתי על זה הרבה, שאלתי הרבה אנשים (כולל רבנים ומקובלים), אבל אף אחד לא הניח את דעתי. היום עלה על דעתי לברר את זה בפורום ע"ש פרופ' ליבוביץ והגותו. אין לי מושג ירוק בהגותו של פרופ' ליבוביץ, אבל אני יודע שהוא היה אדם מאד חכם וידען, שגם ערך את האנציקלופדיה העברית, וגם עסק הרבה ביהדות, ככה שנראה לי די סביר שהוא עסק גם בשאלה כיבדת המשקל הזאת.
ואם כבר אתם עונים לי, אז אולי על הדרך תפרטו לי קצת מה היה יחסו של פרופ' של ליבוביץ לקבלה באופן כללי, כי זאת סוגייה קצת עמומה.
אגב, כעת אני נזכר שאני לא לגמרי חדש פה, כי גם לפני תשע שנים בערך, פירסמתי כאן הודעה, גם כן בענייני קבלה.
כידוע, המקובלים מתחבטים ביניהם בשאלה, למי מתפללים: יש אומרים שיש להתפלל אל מה שנקרא בקבלה: ה"אינסוף" (כי הוא השורש של הכל), ויש אומרים שמתפללים אל מה שנקרא בקבלה ה"שכינה". הבעייה בתפילה אל האינסוף היא, שלפי הקבלה - לאינסוף אין תארים - והוא טרנסצנדנטי לגמרי ("לית מחשבה תפיסא בך כלל" בלשון הזוהר הקדוש), ככה שלא יתכן שום קשר בין האדם לאינסוף, ולכן גם לא שייך להתפלל אליו. זאת הסיבה שמקובלים אחרים הציעו, שיש להתפלל לשכינה - שאיננה טרנסצנדנטית - אלא מצויה בכל מקום ("לית אתר פנוי מיניה" בלשון הזוהר הקדוש). אבל גם כאן יש בעייה, כי השכינה היא רק נאצלת מהאינסוף - ואיננה השורש של הכל, וממילא לכאורה לא שייך להתפלל אליה - כשם שלא שייך להתפלל למלאכים וכדומה.
בסידור הרש"ש, מצאתי פיתרון מסויים לבעייה, ורציתי לדעת מה חושב על זה פרופ' ליבוביץ. ובכן לדעת הרש"ש, מתפללים אל "האינסוף המתלבש בזו"נ דאצילות" (למי שלא יודע, זו"נ זה בקבלה ראשי תיבות של "זכר ונקבה"). לכאורה זה קצת פותר את הבעייה, כי מצד אחד יש כאן את המימד של האינסוף - שהוא השורש של הכל, ומצד שני יש כאן גם את המימד של השכינה - הנאצלת מהאינסוף, אבל אני לא לגמרי סגור על כך שבאמת זה פיתרון, כי לכאורה זה נראה קצת מלאכותי, כביכול ניסיון לרקוד בשתי חתונות (כמו לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה)...
חשבתי על זה הרבה, שאלתי הרבה אנשים (כולל רבנים ומקובלים), אבל אף אחד לא הניח את דעתי. היום עלה על דעתי לברר את זה בפורום ע"ש פרופ' ליבוביץ והגותו. אין לי מושג ירוק בהגותו של פרופ' ליבוביץ, אבל אני יודע שהוא היה אדם מאד חכם וידען, שגם ערך את האנציקלופדיה העברית, וגם עסק הרבה ביהדות, ככה שנראה לי די סביר שהוא עסק גם בשאלה כיבדת המשקל הזאת.
ואם כבר אתם עונים לי, אז אולי על הדרך תפרטו לי קצת מה היה יחסו של פרופ' של ליבוביץ לקבלה באופן כללי, כי זאת סוגייה קצת עמומה.
אגב, כעת אני נזכר שאני לא לגמרי חדש פה, כי גם לפני תשע שנים בערך, פירסמתי כאן הודעה, גם כן בענייני קבלה.
