שלום, אני חדש

[RainBird]

בסינית יש 22 אותיות. ואלפי סימנים "לניקוד" ולסימון מילים. זו שפה קליגרפית שהיא יותר ציור מאשר גרמטיות לפי מה שאני יודע.

 

[עומר בריגר]

אתה פשוט מכיר אותי נורא טוב ../images/Emo13.gif

נראה לי שיש איזה מלאן. אני דווקא לא מפחדת מספקולציות. אולי בגלל שאני בת. לנו יש אמות מידה שונות

 

[Heathen Dawn]

בסינית יש אלפי אידיאוגרמות...

...שכל אחת מסמנת מילה בפני עצמה. עשרות אלפי אידיאוגרמות, אבל הסיני הממוצע יודע בערך 4000 סימנים. ביפנית יש את כל אלפי האידיאגרמות מהסינית, פלוס כ-70 סימנים משני כתבי ההברות שלהם (הירגאנה וקטקאנה).

 

[Heathen Dawn]

שתי תשובות

1. האם רונות זה דבר הנוגד את הדת? כלומר אל תעשה לך פסל אל תחשש ותאונן וכל אילה? נוגד אולי את האיסור על עיסוק במאגיה בתנ"ך. אבל המקובלים כבר התעלמו מזה מזמן.

2. ברוב השפות כותבים אותיות מימין לשמאל אולם יש שפות כמו סינית אשר בהן כותבים מלמעלה למטה, האם זה קשור לתפיסה שהתפתחה בעבר בשל הרונות? או שזה פשוט תוצאה של התרגלות חסרת תכלית? הכתבים העתיקים ביותר נכתבו בשורות מתחלפות מימין לשמאל ומשמאל לימין (כלומר: שורה אחת לכיוון אחד, שורה הבאה לכיוון השני וחוזר חלילה). שיטת כתיבה זו נקראת בּוֹסְטְרוֹפֶדוֹן, ביוונית "כמו שהשור חורש". אנו מוצאים את הרונות כתובות ככה גם כן. אבל היום נוהגים לכתוב אותן משמאל לימין בלבד, כמו אנגלית, בגלל המחשבים.

 

[הסערה שאחריי השקט]

רק היום נפתח הפורום וכבר מכור?!

לא הבנתי למה הכוונה שלך ב"מזמן התעלמו מזה" ובקשר לתשובה השנייה שלך, זה ממש מעניין כל הקטע הזה של כתיבה דו כיוונית, היא אפילו הייתה נורא הגיונית אילולא זה הייתה מתעוררת הבעיה שבהינתן לך קטע מתוך סיפור לא היית מבין מאיפה להתחיל לקרוא...

 

[Heathen Dawn]

אתה לא רואה כמה הודעות יש לי פה?

התנ"ך הוא אנטי-מיסטיקה, אנטי-מאגיה. אילו הלכו לפיו בדיוק, הקבלה לא הייתה באה לעולם (במאה ה-13). והאמת היא שההתקפות הראשונות על הקבלה מצד הרבנים השמרנים היו על בסיס זה בדיוק. אבל הן חדלו, ויש היתר שבשתיקה לעסוק במאגיה ביהדות. אולם, אני לא בטוח מה הרבנים יגידו לגבי עיסוק ברונות, מכיוון שמקורותיהן בכל זאת פגאניים... "זה ממש מעניין כל הקטע הזה של כתיבה דו כיוונית, היא אפילו הייתה נורא הגיונית אילולא זה הייתה מתעוררת הבעיה שבהינתן לך קטע מתוך סיפור לא היית מבין מאיפה להתחיל לקרוא..." זאתי הדרך הכי נוחה לכתוב כשהעט שלך היא פטיש והנייר שלך סלע.

 

[הסערה שאחריי השקט]

יותר נוחה? לא יודע...

נכון שכאשר מדובר על פטיש וסלע באמת אי אפשר לעשות "ציטטות" שלא יודעים מאיזה כיוון לקרוא... אבל עדיין אם יש לך מספיק כוח כדיי לחרוט בפטיש ואיזמל, אז יש לך מספיק כוח כדיי לסחוב אותו בחזרה לצד השני של הסלע...

 

[Heathen Dawn]

איזה סלע?

ראית פעם את הסלעים שהרונות נחרטו עליהם? זה קצת מרחק מהקצה של סלע אחד כזה לקצה השני... ושוב, אנו מוצאים את הכתיבה הזאת (בוסטרופדון) בכל התרבויות העתיקות, מכל זמן שאנשים חרטו אותיות על סלעים. זה לא יכול להיות מקרה.

 

[עומר בריגר]

כתיבה בשיטת השור החורש

תחשבו כמה זה הגיוני כשכותבים בדיו - אף פעם לא נמרח לך על היד... ההגיון הזה עובד בשפות מימין לשמאל עבור שמאליים, עבור ימניים משמאל לימין - אבל בשיטת השור החורש - זה נכון לכל כותב.. ממש יפה. תודה.

 

[Heathen Dawn]

כבר שכחתי מה זה לכתוב בעט

לא, סתם, אני עדיין משתמש בעט באוניברסיטה (אין לי רצון לסחוב איתי מחשב נייד). אבל בשביל עבודות רציניות אני משתמש במחשב, במעבד תמלילים. אפשר להציג טקסט בשיטת השור החורש על-ידי צילום תמונה והפיכת כל שתי שורות. יש אמנם ב-HTML תג להפיכת סדר האותיות*, אבל בכתב בוסטרופדון לא רק הסדר הפוך אלא גם הצורה עצמה, כמו במראה, ואת זה אי אפשר לעשות ב-HTML. * תג bdo, למשל <bdo dir="rtl"> כדי להפוך את הסדר של טקסט באנגלית.

 

[הסערה שאחריי השקט]

טוב ועכשיו לשאלה שלי:

בעיקרון יש לי הרבה בעיות בחיים מאהבה ועד רפואה שלמה, אולם אני איני מחפש להם פיתרון מהיר, אני למדתי כבר בדרך הקשה שאלהים אינו נותן לך את מה שאתה רוצה, אלא את מה שאתה צריך. האם יש איזשהי רונה, או שאולי צירוף של רונות אשר יכול לתת ללובש אותה איזשהי הנחייה בבחירת הדרך? איזשהי הדרכה, מציאת השובל הנכון? אולי רונה של הבנה או תבונה? שנית יש לי בעיה קצת יותר אישית של גמגום קשה, הייתי רוצה לדעת האם יש רונה הנוגעת לכך ויכולה לעזור באיזשהי צורה... ניסיתי לטפל בגמגום בשיטות מקובלות וגם בשיטה אלטרנטיבית אחת אבל אף פעם לא מזיק לנסות... ושלישית הייתי מעונין לשאול האם יש מישהו שמוכן להקדש מזמנו ולפתוח לי ברונות כדיי לחזות את העתיד?

 

[עומר בריגר]

אוקיי

הנחייה בבחירת הדרך - לא. הבנה או תבונה - כן. הרבה יותר מאחד. תהיה ספציפי יותר. גמגום - אני לא חושבת שזו עבודה שמתאימה לרונים. הייתי רוצה לשאול אותך - מה מקור הגמגום? האם הוא רצוף? האם יש דברים שמחזקים אותו? שמחלישים אותו? האם נולדת ככה? מתי זה התחיל? בסמיכות לאיזה אירוע או תקופה בחיים? איך הגמגום משפיע על החיים שלך? במה הוא עוזר לך? איפה הוא שם לך רגליים? יהיו עוד שאלות, אבל קודם תענה על אלה ומשם נראה איך ממשיכים. נראה לי שהגמגום בעיה שמצריכה הילינג ולא רונים. נראה על מה אנחנו יכולים לעלות כאן ביחד. כמה שתסכים לתת לחשוף - אני כאן, מאחוריך.

 

[הסערה שאחריי השקט]

פירוט

בקשר לרונה של הבנה או תבונה... ובכן, הייתי מנסה להיות יותר ספציפי אם הייתי מבין מה בדיוק ספציפית את רוצה שאני אהיה ספציפי לגביו, בעיקרון הכוונה היא יותר לתובנה פנימית, להבין מה חסר לי באמת, מה אני צריך, מה אני יכול לעשות כדיי לתרום להתפתחות עצמית, כדיי לעזור לאחרים. אולי אם תגידי לי בקצרה על כל רונות התבונה שיש (או שלחילופין תפני אותי למאמר (אני יודע אנגלית טוב מאד זה בסדר...) אני אוכל לענות לשאלה שלך יותר מדויק. מקור הגמגום לא ידוע, אנחנו מנסים כבר כמה שנים לגלות ויש הרבה השערות, הייתה השערה שזה נבע מטראומה שאני מדחיק, נאמר שאולי השתמשתי בזה בתור מגן, משהו ששמתי לב אליו והפך להרגל וההשארה הנוכחית היא שזה משהו במוח (לא בעיה מוחית אלא יותר עודף של חומר מסוים במוח). הגמגום אינו רצוף, יש ימים שבו הדיבור שלי יחסית בסדר ויש ימיםשאי בקושי מצליח לדבר. יש דברים שמחזקים אותו, מה שמטריד זה שאותם דברים לפעמים מחלישים אותו, מדובר על מתח, פחד ורגשות עזים. לא, לא נולדתי ככה, זה התחיל מתישהו בסביבות הגן חובה אם אני זוכר נכון. הגמגום משפיע על החיים שלי בעיקר באי ביטוי עצמי, מחסום לאופי האמיתי שלי, ומן הסתם גם התחברות עם המין השני. הוא שם לי רגליים בכל הדברים שאמרתי הנ"ל ועוזר לי? המממ... אולי רק בעובדה שאנשים מתייחסים אליי לפעמים יותר בסבלנות, למרות שזה לא ממש משהו שאני רוצה ורוב הזמנים זה דיי מעצבן אותי. ניסיתי אגב ריפוי אלטרנטיבי בהיפנוזה אולם לא עזר. רציתי ללמוד רייקי בתור חוג בטכניון ממאסטר אל (אני זוכר רק את קיצור השם שלה, אבל השם הוא ארוך יותר משהו כמו אליסאורה או אליאורה) אולם ביטלו אותו בסוף בשל חוסר רצון של קהילת הסטודנטים. ואין לי בעיה לחשוף כל פרט בקשר לאישיותי, לא בפומבי ולא בפרטי, אם אני חושב שזה חיוני ויכול לעזור במשהו

 

[עומר בריגר]

לגבי רונים של תובנה

אתה יודע מה... קשה לי עם השאלה הזאת כי כל רון מתאר תובנה. ואני מרגישה שמה שעומד בפניך לא יכול להיות מתואר, ובטח לא להיפתר על ידי רונים. זה יכול להיות כלי בדרך, אבל בטח לא עיקר העבודה. אני מסכימה איתך בעיניין שגמגום יכול להיות דרך יעילה למשוך תשומת לב, אם ילד בגם חובה צריך לפנות לכאלה מקורות. אולי בדיוק נולדו לך אח או אחות? בכל אופן, נראה לי שבאמת לפי מה ששמעתי עד עכשיו, להיום זה כבר לא מתאים עבורך. שאלה: אתה אומר שבמצבים של מתח זה לפעמים מוגבר ולפעמים מוחלש. אני רוצה לנסות להבחין בין שני מצבים של מתח ותגיד לי אם זאת החלוקה גם מבחינת ההשפעה על הגמגום. יש מתח פרה-סימפטטי - מתח שבו אנחנו הופכים לעבוד כמו רובוטים. לדוגמה - אם אנחנו מתעוררים באמצע הלילה והבית שלנו בוער. אם הלכנו ביער ונתקלנו בחית טרף. אם החברה שלנו תפסה אותנו בשקר ענקי. אם אנחנו מכינים שוקו על האש, שוטפים כלים ופתאום החלב מתחיל לגלוש. התודעה יוצאת לנוח ואנחנו עובדים ממקום בסיסי, בלי חשיבה, פשוט פעולה. הייתי מצפה שהגמגום במצב כזה ייפסק. מתח מסוג שני - מתח סימפטטי - מתח שבו התודעה ערה וקובעת. מתח לפני מבחן, מתח מפגישה ראשונה, וכו'. אז, הייתי מצפה שהגמגום יחמיר. תגיד לי מה דעתך. בנוגע לרונים שיוכלו להתאים - בעניין הזה אני בוחרת למשוך את ידיי, נראה לי שהדיע הזמן שאתה תחליט אם לגמגם או לא, בלי קשר לסמלים, או שום דבר אחר. אם זה בשליטתך וזה לא מתאים לך יותר - אז הגיע הזמן לרדת לשורש העניין ולמגר את זה. אני מוכנה להמשיך לעשות איתך עבודה פה בפורום, אם זה מתאים לך. לגבי אליסולריה אל, לא פגשתי אותה אבל אני שומעת עליה בכל מקום, היא מאוד מפורסמת. אני לא יודעת מה זה אומרת על האיכויות שלה, לא מכירה אותה אישית. לגבי היפנוזה - התחושה שלי אומרת שהאני הפנימי שלך הוא זה שנותן את הטון ובגלל זה היפנוזה לא עזרה. אתה צריך להגיע לאיזו שהיא תובנה או להבין מה היה התפקיד של הגמגום בחיים שלך עד עכשיו ולרצות ולפעול כדי להפטר ממנו. תהליך כזה של מודעות. אני מתארת לעצמי שטופלת גם ע"י רפואה קונבנציונאלית - תרגילי דיבור וכו'? אם אתה מדבר לאט ואם אתה מדבר מהר - יש הבדל?

 

[הסערה שאחריי השקט]

לא נראה לי שהבנת...

אני לא מתקשה בהחלטה האם להפסיק לגמגם... בעבר היו לי שיקולים קטנים לשניי הצדדים, יתרונות וחסרונות, הדברים שהיוו בעבר יתרונות כיום הם רק חסרונות ויוצא שהגמגום מזיק לי ב-100% ואני אכן החלטתי להפסיק. את כנראה חשבת שאני מחפש תובנה האם להפסיק לגמגם, אבל לא, אני מחפש תובנה איך לבחור את הדרך הנכונה להפסיק לגמגם, סליחה שהטעיתי אותך. מצבי המתח שתיארת הם אכן מצבי מתח שונים ואכן במצב התח הראשון הדיבור שלי טוב יותר, הוא תמיד טוב יותר כאשר אני לא חושב על מה שאני הולך לאמר, זה מכיוון שיש לגמגום אפקט הנובע מחרדה, אולם... לא אז זה דיברתי (אני פשוט לוקח את זה כמובן מאליו כבר) אני דיברתי על כך שבמצב המתח השני שדיברת עליו, מתח סימפטטי, לפעמים זה עוזר ולפעמים זה מחמיר. אני כבר הפסקתי לדבר מהר, אם אני מדבר מהר זה רק כשאני לא מודע, אי כרגע מדבר לאט ובהברות, זה כרגע הדבר שהכי עוזר לי לבטא את עצמי

 

[עומר בריגר]

עד פה הבנתי

לא חשבתי שאתה מתקשה בהחלטה, אלא שהתחושה שלי היתה שזה משהו שהחלטת כבר בינך לבין עצמך שאין לו יותר תפקיד בחיים שלך ואתה מתקשה ביישום ההחלטה. הבנתי לא נכון? בכל אופן, בוא נעזוב את זה, הבה ונחשוב מה קורה עכשיו. תן לי לזרום עם האסוציאציות: יש לך בעיה בדיבור. הבעיה בדיבור גורמת לך לבטא את עצמך כלפי חוץ פחות ברור. שאלה ראשונה: איך אתה מרגיש עם עצמך, כלומר, האם נוח לך להיות לבדך? האם אתה מרגיש נבוך בחברה? האם אתה מחשיב את עצמך אדם פתוח יחסית? מה אתה חושב על עצמך? האם אתה חושב שיש לך דברים חכמים להגיד? האם הגמגום מתחזק כאשר נדמה לך שאין לך דברים חכמים להגיד? האם יכול להיות שהגמגום נובע מחוסר ביטחון? איך אתה מקשיב? האם אתה מקשיב טוב? ועצה: רכות והצבע הכחול. נסה את זה, מה אכפת לך. אני מקבלת דימוי של נוקשות בגרון שלך. למה? לא יודעת, אולי התחושה שלי היא מה שאתה משדר לגרון כשאתה לא מצליח להתבטא בשטף. מין נו כבר כזה? יכול להיות? אם לא - תשכח מהרכות. אם כן - נסה לקבל את זה. נסה להסתובב בקירבת אנשים שאין להם בעיה עם זה. נסה לאמר לעצמך - "אני בדרך, ודרך לוקחת זמן. זה בסדר שכרגע קשה לי להתבטא. אני לא כועס - לא על עצמי, לא על המגבלות, לא על כלום. אני מקבל את הגמגום, כל זמן שהוא פה, וחושב שהגיע הזמן שלו לעזוב אותי". תחשוב על זה. לא ממקום של מלחמה, אלא ממקום של שיחרור, של כבוד לתהליך. לקבל את זה. לא להלחם בזה. זה אחד. שתיים - כחול. כחול זה הצבע של הביטוי, והצבע של הגרון. תשתמש בכחול כשאתה יכול, במיוחד ליד הגרון - חולצה, צעיף, וכו'. הגימגום הוא לא רק בעיה טכנית, כמו שנראה לי שאתה כבר מבין. הוא בעיה של המקום שלך בתוך חברותא. הגמגום הופך אותך פחות למדבר ויותר למקשיב - למה? מה בך חושב שככה זה צריך להיות? אולי אתה פשוט צריך ללכת עם זה - יותר להקשיב? או ההיפך - אם אתה שם את הצרכים של אנשים אחרים לפני שלך - אולי הגיע הזמן שתתקע את כפך באדמה ותחזור לדרוש את מה ששלך? עד כאן - מה קורה?

 

[Master Boo]

little piece of information

קודם כל את רוב השפות כותבים משמאל לימין, אם אני לא טועה

השערה ללמה שפות תיכוניות נכתבות מימין לשמאל, שמעתי ממקור די אמין, שטוען כי זה בגלל שהן כל כך עתיקות עד שהן נחרטו בהתחלה על אבן. ומכייון שאז לא היו שמאליים (או שהיו פשוט זה לא היה משהו מקובל), השתמשו ביד ימין. ואם תנסו לגלף משהו משמאל לימין, תראו שזה לא הכי נוח

התנועה הטבעית הא להכות עם הפטיש עם יד ימין בצד ימין.

 

[hagakora]

ללא נושא