אל דאגה ואל חשש
כל מגידי העתיד למינהם הם בבחינת מגידי שקר. חישובי הקץ וידיעת העתיד ניתנה רק לנבאים. ומאז שחרב בית המקדש לא נתנה נבואה אלא לשוטים. כלומר חכמים בקשו להרחיק בני אדם מעניינים אלו ולכן קבעו שמי שיבקש לחזות עתיד הרי הוא בבחינת שוטה שאין להתייחס לדבריו. לפיכך אל לך להיכנס לחששות ולפחדים. השקר שבדבר הינו גלוי, הואיל ואם היה באמת צפיית העתיד אפשרית, אזי זה היה מהווה סתירה ברורה ומפורשת לעיקרון הבחירה של האדם, וליסוד הגדול שהאדם יכול לשנות את מעשיו. לפיכך לא נראה סביר לא מבחינה הגיונית ולא מבחינה דתית כי חיזוי וידיעת העתיד מצויה אצל מאן דהוא.גם רבן של כל נבאים משה רבנו אשר לא יקום עוד כמוהו, לא נבא דבר לעתיד בלשון ודאית אלא על תנאי. אם תשמעו ואם לא תשמעו. ואם כן הדברים בבחינת קל וחומר: אם התורה בעצמה נקטה בלשון זהירה לגבי תרחישים עתידיים, אם כן כיצד יתכן שבדורנו אנו ימצאו אנשים עם ודאות מוחלטת לגבהי מה שצופן בחובו העתיד?
