אייל מההרים
New member
שלום גם לכם יקירי היקרים לא פחות מ
דיירי הפורום השכן. רציתי לשואלכם כמה שאלות לגבי אומנויות לחימה סיניות: ראשית, רציתי לשאול לגבי הא"ל (אני אישית אוהב יותר לומר- 'אמל"ח') הפנימיות, כוונתי לטאי צ'י, שינג אי, ופה קווה (אלה הידועות לי, אינני מספיק מבין מהחיים שלי בשביל לדעת על עוד). האם צודקים האומרים (ושמעתי כאלו) שאומניות אלו תופסות מקום מאוד מכובד (אולי אפילו יראת-כבוד) בתוך עולם האומנויות הסיניות, ואם כן אז מדוע? רק משום שהן פנימיות, או גם כי בהסטוריה הן הוכיחו את עצמן באופן מיוחד בלחימה או בהגנה? שאלתי השנייה היא לגבי שינג-אי. האם היא מהווה (כוונתי עבור המתקדמים והמתמידים, יש לי סבלנות.)אומנות לחימה יעילה? אני לא מתכוון ל"מצבי זמן אמת" אימתניים, רובנו לא חיים בסרט פעולה ואין אומנות שתכשיר אותי להילחם בכדור 9 מ"מ. אני מתכוון לביטחון עצמי ולתחושה הפשוטה והטובה שלא כל ערס מצוי יכול לפרק אותי לגורמים ושגם אני יכול לכסחו קמעה. לרווחים הפנימיים של האומנויות הפנימיות אני מודע מאוד, אבל כעת אני שואל על פן אחר. והשאלה השלישית (בעקבות הקודמת): כיום אני לומד טאי-צ'י (עדיין מתחיל) במרכז הישראלי של ניר מלחי וזה עושה לי טוב (ממש טוב), אבל זה לא נותן לי מענה לפן השני שהצגתי, ה"חיצוני". האם כדאי לי כהשלמה (או אפילו ללא כל קשר) להתחיל בלימודים של איזה גונג-פו "תכל'סי" (כוונתי לוו-שו, וינג-צ'ון או וו-ווי גונג-פו) והאם זה יפגע לי בטאי-צ'י, או שמא עדיף לי לשכוח מזה ולשקוע בלימוד במרכז הישראלי וסופו של הביטחון העצמי (ההוא מהשאלה השניה) שיגיע אלי. ולגבי שינג-אי, אם אני הולך על זה, האם עדיף לי לחכות וללמוד את זה במרכז של ניר מלחי או בכלל מומלץ ללמוד את השיטה בביה"ס של אבי מוריה בת"א? אגב, את כל השאלות הללו אני אומנם יכול לשאול את המדריכים הנוכחיים שלי, אבל אני בכל זאת רוצה לשמוע את דעתכם בנושא (גם בגלל שאני עוד חדש שם). תודה מאוד. אייל. עותק: הפורום השכן "אומנויות לחימה".
דיירי הפורום השכן. רציתי לשואלכם כמה שאלות לגבי אומנויות לחימה סיניות: ראשית, רציתי לשאול לגבי הא"ל (אני אישית אוהב יותר לומר- 'אמל"ח') הפנימיות, כוונתי לטאי צ'י, שינג אי, ופה קווה (אלה הידועות לי, אינני מספיק מבין מהחיים שלי בשביל לדעת על עוד). האם צודקים האומרים (ושמעתי כאלו) שאומניות אלו תופסות מקום מאוד מכובד (אולי אפילו יראת-כבוד) בתוך עולם האומנויות הסיניות, ואם כן אז מדוע? רק משום שהן פנימיות, או גם כי בהסטוריה הן הוכיחו את עצמן באופן מיוחד בלחימה או בהגנה? שאלתי השנייה היא לגבי שינג-אי. האם היא מהווה (כוונתי עבור המתקדמים והמתמידים, יש לי סבלנות.)אומנות לחימה יעילה? אני לא מתכוון ל"מצבי זמן אמת" אימתניים, רובנו לא חיים בסרט פעולה ואין אומנות שתכשיר אותי להילחם בכדור 9 מ"מ. אני מתכוון לביטחון עצמי ולתחושה הפשוטה והטובה שלא כל ערס מצוי יכול לפרק אותי לגורמים ושגם אני יכול לכסחו קמעה. לרווחים הפנימיים של האומנויות הפנימיות אני מודע מאוד, אבל כעת אני שואל על פן אחר. והשאלה השלישית (בעקבות הקודמת): כיום אני לומד טאי-צ'י (עדיין מתחיל) במרכז הישראלי של ניר מלחי וזה עושה לי טוב (ממש טוב), אבל זה לא נותן לי מענה לפן השני שהצגתי, ה"חיצוני". האם כדאי לי כהשלמה (או אפילו ללא כל קשר) להתחיל בלימודים של איזה גונג-פו "תכל'סי" (כוונתי לוו-שו, וינג-צ'ון או וו-ווי גונג-פו) והאם זה יפגע לי בטאי-צ'י, או שמא עדיף לי לשכוח מזה ולשקוע בלימוד במרכז הישראלי וסופו של הביטחון העצמי (ההוא מהשאלה השניה) שיגיע אלי. ולגבי שינג-אי, אם אני הולך על זה, האם עדיף לי לחכות וללמוד את זה במרכז של ניר מלחי או בכלל מומלץ ללמוד את השיטה בביה"ס של אבי מוריה בת"א? אגב, את כל השאלות הללו אני אומנם יכול לשאול את המדריכים הנוכחיים שלי, אבל אני בכל זאת רוצה לשמוע את דעתכם בנושא (גם בגלל שאני עוד חדש שם). תודה מאוד. אייל. עותק: הפורום השכן "אומנויות לחימה".
