קרא שוב בבקשה את מה שכתבת:
"עמים שונים בעלי מוצא משותף" כל העמים, בכל זמן הסטורי נתון, הם עמים שונים בעלי מוצא משותף. בהסטוריה, מאז שאפשר לדבר על "עמים" - הם בעלי מוצא משותף. (אישית, אני לא מכיר עמים של חוצנים). על האוברנוביצ'ים והקרגאורגביצ'ים קשה לכתוב בקצרה, אבל אשתדל. אם במקרה תיפול טעות, אשמח אם מישהו יעיר לי: ב-1804 החליטו הסרבים למרוד בעוסמנים. בראש המרד עמדו שני ראשי חמולות כפריות: קאראגיאורגיו =(גיאורגו השחור, בתורכית) ואוברנוביץ'. המרד נכשל. ב-1814-15 החליט אוברנוביץ' להתחיל מרד חדש, שלא היה הצלחה גדולה, ולכן ביולי 1817 שולח אותו מילוש אוברנוביץ' לוחמים שירצחו את שותפו למרד, האדון קאראגאורגיו. הוא נרצח, ראשו נערף ונשלח כמתנה לסולטן העוסמני, ובתמורה קיבלה בוסניה אוטונומיה שלטונית. הבעיה היתה שמילוש אוברנוביץ' התחיל להתנהג כעריץ, ולכן ב-1839 היה נגדו מרד והוא נמלט לרומניה. במקומו עלה בנו, מיכאילו אוברנוביץ', אבל גם הוא נאלץ לברוח ב-1842. האוברנוביצ'ים ברחו, ולשלטון עלה אלכסנדר קאראגיאורגביץ', בנו של ההוא שראשו נסע לבלות באיסטנבול. לא לעולם חוסן, והאלכסנדר הקאראגיאורגביצ'י נאלץ לברוח ב-1858. נו, ומי עולה לשלטון אם לא מילוש אוברנוביץ' שחוזר מרומניה בגיל 79, כשהוא חולה בעגבת עד כדי כך שחצי פרצופו רקוב, ובישיבות שנערכו בארמון השרים ישבו עם מטפחות ספוגות בושם על אפיהם. הוא החזיק שנתיים עד מותו, ואז (1860) עולה לשלטון - נכון, אין כאן טעות - בנו מיכאילו שכבר היה פעם בשלטון. מיכאילו יוצא ב-1868 לטיול ונורה בגבו ובעורפו, ככל הנראה ע"י הקאראגאורגביצ'ים, ולשלטון עולה מילן אוברנוביץ' שהיה אפס צבאי מוחלט. ב-1876 הוא מרד בעוסמנים והפסיד. לכן הוא מרד ב-1885 בבולגרים, והפסיד. הוא מתפטר, ממנה את בנו אלכסנדר אוברנוביץ' למלך (הילד רק בן 13, אבל אצל מלכים הכל אפשרי), ונוסע מבוסניה. כעת מתחיל להבשיל תהליך שיוליך את אירופה בשמחה אל מלחמת העולם הראשונה: האוברנוביצ'ים הם פרו-אוסטרים, והקאראגיאורגביצ'ים הם פרו-רוסים. הרוסים מחליטים להתערב ולחסל את האוברנוביצ'ים: ב-1903 יש מרד של 40 קצינים שפלשו אל ארמון המלך, פוצצו אותו בלילה, והמלך והמלכה התגלו רק בבוקר בארון בגדים סודי. הם נרצחו (כשהם נרצחו, דווח על כך השגריר הרוסי שכמובן היה בסוד העניינים). לא חוסמים שור בדישו, ולכן באותו בוקר נרצחו כל האוברנוביצ'ים שהיו בשלטון, כולל ראש הממשלה. לשלטון עולה פטר קאראגיאורגביץ'. אעצור כאן, כי מכאן ואילך כולנו מכירים ההיסטוריה של ערב מלחמת העולם הראשונה. רק אזכיר שבין הקצינים שמרדו ורצחו את המלך והמלכה היה אחד בשם דִימִיטרִיֶביץ', ובעוד כמה שנים הוא יתפרסם ככקצין שסיפק נשק לגבריאל פְּרִינְקִיפּ, הסטודנט שירה ביורש העצר האוסטרי פרדיננד (ובזכותו קיבלנו גם את מלחמת העולם הראשונה, וגם את היצירה הנהדרת של ירוסלב האשק). לאחר המלחמה הוקם הקונגלומרט הידוע לכולנו בשם יגוסלביה (=הסלבים הדרומיים) שבשנות קיומו המשיכו הרציחות בקצב מואט יותר, אח"כ מלחמת העולם השניה והאפיזודה של טיטו, וחגיגות הרצח חידשו ימיהן עם התמוטטות יגוסלביה. קרואטים, סרבים, מונטנגרים - מדברים באותה שפה (סרבו-קרואטית) בדיאלקטים קרובים. המקדונים מדברים גם הם באותה שפה, מתובלת בבולגרית. לא רוצה להתנבא, אבל לדעתי ההפוגה בפסטיבלי הרצח של הסרבו-קרואטים עלולה להתחדש.