אז ככה:
הטיסה לאתונה הייתה בסדר גמור (ונזכרתי, אחרי שנים רבות שלא טסתי, שמה שאני שונאת זה את תחושת ההאצה בהמראה...). הטיסה לסינגפור הייתה קשה: המון כיסי אוויר רציניים בחצי השני שלה. לא פחדנו, אבל היה נורא לא נעים להיטלטל מצד לצד ומעלה מטה. הבן שלי ואני יצאנו סחוטים. שתי הבנות כל הזמן אכלו וישנו, אז הן ירדו מהמטוס במצב צבירה מוצלח יותר.... סינגפור יפהפיה. חבל שהיינו בה רק 15 שעות (מתוכן כמה שעות שינה במלון). הטיסה מסינגפור לניו זילנד הייתה חלקה, אבל הבעל שלי, שבא לקחת אותנו משדה התעופה, אמר שבכל זאת נראיתי נורא: אפורה עם עיניים אדומות.... עד עכשיו אני מתפעלת מעצמי, איך פרובינציאלית כמוני הצליחה להגיע עם שלושה ילדים לחצי השני של כדור הארץ, בלי ללכת לאיבוד בדרך... הג´ט לג כמעט עבר. ניו זילנד יפה נורא. אנחנו גרים בפוקיקואי, וכולם שם רגועים וחייכנים. היום נהגתי מאוקלנד לפוקיקואי!!!! בצד שמאל של הכביש!!!! (אחרי שבבוקר התאמנתי בנסיעה אל בית הספר של בתי הקטנה). בתי הספר עושים רושם מצויין: דשאים, בריכה, מבנים של קומה אחת. בעוד ימים ספורים מתחילה שנת הלימודים, ואני מקווה שיהיה בסדר. אני אפילו מתחילה להבין מה אומרים לי כאן - המבטא של הניו זילנדים מוזר מאוד, אבל אחרי שתופסים חלק מהפרנציפ (הם מבטאים כל E בחיריק) זה נהייה קל יותר. זהו, עד כאן הדיווח הראשוני