אני לא מבין מה הרעש על ההחלטה
של האוני' העברית להעניק משקל של 75 אחוזים לראיונות. תנסו לראות את זה ככה- ישנם 400 מועמדים בעלי סכמים מאוד קרובים זה לזה, כאשר ההבדל בין מועמד למועמד הוא הבדל של השלמה או לא השלמה ביחידות חוברה, או שאלה פחות או שאלה יותר בפסיכומטרי. באמת נשמע לך הגיוני שעל סמך ההבדלים המטומטמים הללו ימיינו את 400 המועמדים הללו כמו שעשו בשנים קודמות?, נו באמת. לכן הומצאה השיטה החדשה, דומה לזו של באר שבע אגב, כאשר כל מי שמזומן לראיון מתמודד פחות או יותר שווה בשווה נגד שאר המועמדים, והמיון הוא על סמך נתונים אחרים-נתוני אישיות, אין ספק בנוגע לחשיבותם, וברור ששום בגרות ושום פסיכומטרי לא יכולים לבדוק אותם. בסך הכל אין כאן אמת מוחלטת(כמו כמעט בכל דבר בחיים, אגב), ניתן יהיה לשלול בנחרצות שיטות מיון על פי נתונים קיצוניים ארוכי טווח, אבל במצב הנוכחי שהשיטות 'עדיין בחיתולים', וגם אם יעבור עשור או אפילו יותר, סביר שהדיון על שיטות הקבלה יהיה דיון שיעסוק בתחום אפור, ברובו מורכב מנתונים בלתי מדידים, דיון שאין בו כל כך הרבה מקום לנחרצות/היגיון בריא וכו'.