שלום לכולם אני חדשה כאן

[תיתי האחת]

שלום לכולם אני חדשה כאן

שלום לכולם, במקרה או אולי לא כל כך במקרה ודווקא היום היגעתי לפורום הזה, כי ביוחד היום היה לי וויכוח שמתמשך הרבה מאוד זמן אם הבן שלי בן ה-11 וחצי, ילד אם נשמה גדולה, אבל הפה שלו יותר גדול ולי נורא קשה להתמודד איתו, אין לכם מושג כמה זה גורם לי עוגמת נפש כל הוויכוחים האלה איתו, היום ממש נגמר שאני היום לא מדברת איתו כי אין לי כוח לויכוחים האלה.

 

[עינת]

ברוכה הבאה תיתי

ואללה מה אומר לך מכירה את הגיל הזה מכירה את הויכוחים האלה וחווה אותם כל יום מחדש (כן גם ילדת הדווקא שלי בדיוק בגיל הזה) אז אולי שתפי אותנו קצת ובטח יהיה כאן לח'ברה מה להאיר ? ואולי היום הזה יגמר קצת יותר נעים וקל...

 

[תיתי האחת]

סיפור די ארוך

אני אספר לכם באמת קצת יותר על עצמי, בדרך כלל אני לא מדברת על זה אם אף אחד, הסיפור די ארוך לפני חמש שנים נפטרה לי ילדה בת אחת עשרה ממחלת סרטן, והיא הייתה ילדה מאוד מוצלחת, ואולי אפילו חלק מכם מכירים אותה מכל כך הרבה תוכניות טלויזה שהיא הופיעה, בכל אופן במשך חמש שנים שהיא הייתה חולה לבני היה מאוד קשה כי גם הוא היה צריך להתמודד אם זה שאין הורים בבית וגם אם אחות גדולה שכל תשומת הלב מופנת אליה, זה עשה אותו עוד יותר קשה , בנשמתו הוא רק כמו ספוג ואני לא אומרת את זה כי זה הבן שלי אלה בגלל שהוא ממש כזה, אבל יש לו התפרציות כאילו והוא אומר את זה לפעמים אתם לא אוהבים אותי, וזה בא בקטעים שאני הכי רוצה בטובתו אני כל כך רוצה שהוא יצליח וכל כך רוצה כמו כל ההורים בטוב של הילד, הענין הוא שהוא מתנהג כל כך בכוחוניות נגדנו, ומכל ארבע ילדי המקסימים והחמודים הוא הכי חם והכי נותן ומחבק ומנשק על אף גילו וגובהו שעובר אותי , אני רוצה להגיע אליו יותר אבל כשמתחיל מאבקי הכוח שלו ובמפורש זה מלחמה נגד ההורים נגד האחים מי יותר חזק אצלו זה המנצח זה לא משנה שבסוף זה נעשה כמו שאנחנו רוצים אבל כמה כוחות נפש צריך בשביל זה, דבר פשוט כמו ללכת לישון 9 ושלושים הולכים לישון, דבר ראשון לא!!!!! ואחר כך בצעקות לא רוצה וכן רוצה ועוד לא וכיוצא בזה, בסוף הולך לישון אבל למה כל זה למה אי אפשר להגיע להסכמה שתשע וחצי הולכים לישון. אני יכולה לתת עוד הרבה דוגמאות אבל אז אני אציף את הפורום

 

[עינת]

תודה תיתי

ששיתפת

לא יודעת אם מאבקי הכח קשורים לאחות שנפטרה כיוון שהתאור שלך מאוד תואם את מה שעד לא מכבר היה אצלי בבית עם הקטנה (היום כבר פחות ). בכלאופן מאבקי הכח הללו מתישים ומהמקום בו גם אני חווה אותם (לראשונה בחיי , כיוון שעם הגדולים הם בכלל לא היו קיימים) גם אני הייתי שמחה לשמוע את עצתם של הילדים שבנינו...

 

[ילדת דווקא היחידה]

גם אני ככה

גם אני מדי פעם שאמא שלי צועקת עלי ושאחים שלי רבעים איתי בקיצור כולם עלי אז גם אני מרגישה שלא אוהבים אותי זה מאוד פוגע

 

[רות 2]

משחקת ברוגז עם הילד...

כך הורה נותן/מלמד הילד שימוש בכלי הזה ..באותה מידה כנגדך... דרך נוחה למדי ..להתעלם להיות ברוגז ... יחזור אליך כריקושט באחד הימים..... אם ידע כמה ניכנעת למאבקי כוח המתבטאים בויכוח מילולי..ימשיך כך ותמיד... וכך הורה מאבד משהו בדרך.... -נכון יש לתת לו את הכבוד להתבטא.. ולהביע דעתו, מורת רוחו... אבל הורה צריך לדעת מתי להגיד נחרצות .. "זה לא עניין לויכוח .נקודה." ולא להמשיך בויכוח, ולא בשיחה ,לא לתרץ, ולהסביר וכו' כי אז זה מעגל של ויכוח לא ניגמר.... לא נתת דוגמה לכו התגובה היא שטחית... -כי יש מקרים שאכן הורה צריך לעמוד על שלו ולא לתת מקום לויכוח ... -ויש מקרים שהורה צריך לתת לילד להתנסות בתוצאות מעשיו ועיקשותו....

 

[תיתי האחת]

לא ברוגז

אני מודיע לילד מראש שאם זה ממשיך ככה הצעקות ודיבור שלא נעים לי לשמוע אני מפסיקה לדבר איתו עד שיחזור לסורו, זה גם אני בוחר להתנהג לא יפה ואני מצליח במה שאני רוצה ל"עצבן" או אני בוחר לדבר בנועם ואז ישמעו לי. וכמו שהם רוצים שנשמע ונקשיב להם הם צריכים להבין שזה דבר שעושים בועם ולא בכעס וצעקות ועצבים וכל מה שנלווה לזה, וזה הדרך ללמוד כשאתה צועק לא מקשיבים ושאתה מדבר בשפה יפה ונעימה ורגועה יש סיכוי גדול יותר שיקשיבו לך

 

[faith2]

ממ אפשר לומר שגם אני...

בעלת פה מאוד גדול

אולי שתפי אותנו, ואותי במיוחד....שאני קצת אשמע את הצד השני...

 

[תיתי האחת]

במה בדיוק

במה את רוצה שאני אשתף אותך שלא שיתפתי את כולם

 

[LeeCooper69]

בדיוק היה לי על זה היום מבחן.

לילדים כיום יש המון סוכני חיברות- ז"א, המון גורמין שמחנכים אותם, יחד עם ההורים. היום חינוך ההורים אינו משפיע במידה גדולה על הילד כמו פעם. אם את רוצה שילדך יפסיק לקלל, להתחצף, או מה שהוא לא עושה- תקפידי שסוכני החיברות השונים שלו יחנכו אותו לשפה נאותה וכבוד. דברי עם המורים, תבדקי במה הוא צופה, תבדקי עם מי ומה הוא מדבר באינטרנט וכו'... רק תקפידי על דבר אחד

שלא לחדור לו לפרטיות יותר מדיי, כי אז הרסת הכל. חוצמזה... במקום להתעצבן- תגלי יותר סובלנות כלפי הילד. הוא יפסיק לבד- אל תדאגי.

 

[תיתי האחת]

אני מודה על התשובה

אני מודה על התשובה ששלחת לי זה מאוד קשה לנו בתור הורים לקבל את זה שהילד ככה זה הענין

 

[LeeCooper69]

זה קשה לכולם

וקשה יותר לחשוב שאת זו שהיתה אמורה לחנך אותו ושכאילו נכשלת. וזה הענין, שזה לא נכון. שהחינוך שאת נותנת לו הוא חלק קטן ממכלול הגורמים שמחנכים ילדים היום.

 

[BloodySkunk]

אני לא מסכימה...

לפי דעתי, בסיס החינוך הוא בבית. כמה שהבסיס יהיה חזק, יציב ונכון, כך גם ההשפעה הרעה של הסביבה תגרור את הילד פחות והוא ישאב לעצמו את ההשפעות הטובות למיניהן. בכך שאת אומרת שהחינוך הוא רק חלק קטן ממכלול הגורמים שמחנכים ילדים כיום את בעצם מסירה אחריות מההורים ומאשימה את החברה בהשפעה הרעה של הילד שלך. אז נכון, ילדים חשופים להמון דברים שאין בשליטתם של ההורים, אך כאן שבה מילת המפתח - חינוך - תקשורת בין הורים לילדים זה דבר הכרחי. אם מתקשרים עם הילד, מסבירים לו מה נכון ומה לא, משאירים לו מקום לדעה משל עצמו - רוב הסיכויים שיעשה את שיקול הדעת הנכון. גם אם לא, אפשר לתקן, להעיר או לחילופין לתת לו לטעות ולהבין בעצמו (תלוי במקרה..) לגבי המקרה הספציפי שדובר... בתור ילדה (

) יש משהו כביכול "ממכר" בכסאח שבין הורים לילדים, בפרט בגילאים 11-13. הילד רוצה להראות שיש לו השפעה ושיש לו מה להגיד ולכן חשוב לפעמים לא להתנצח איתו על כל דבר ולהעיר על כל שטות, חשוב גם לתת לו להתבטא אך להראות היכן הגבול. אם יש דברים שאת לא מוכנה לוותר עליהם, כמו שעת השינה, סכמי איתו מראש עליה. "9 וחצי. הגיע זמן לישון" לקרוא, לשים במיטות, לא להתווכח ולא לענות אפילו על הויכוחים נוסח "לא כן לא כן". בסופו של דבר הילד מתרגל. זה קשה בהתחלה.. אך אפשרי בהחלט. ותתעודדי.. זה יילך וישתפר

 

[תיתי האחת]

לא בהכרח

הבן שלי לומד בבית ספר דתי, יוצא בשבע מהבית חוזר בשבע בערב, זאת אומרת שרוב רובו של היום הוא נמצא מחוץ לבית, הוא איתי שעה בבקר פחות אפילו ושעתיים עד שהוא הולך לישון שלא בהכרח ממש איתי, את ארוחת הערב שהיא חמה אנחנו אוכלים כל המשפחה ביחד אז הוא איתנו אחד על אחד עוד שלוש רבעי שעה, אז זה קשה בגיל הזה גם להחזיק אותם על ידך כל הזמן, הכי חשוב לי להבין שהבסיס שלו זה הבית ותמיד יש לו את הבסיס הזה,

 

[BloodySkunk]

זה קצת שונה..

אבל עדיין, גם בכיתה א' ואולי בכיתה א' בפרט, אפשר לראות מי קיבל חינוך כזה או אחר... כך שגם אם הוא לא נמצא הרבה בבית, החינוך שלו כבר "נראה בשטח" וצריך ללוות אותו. מספיק שאת רואה אותו מדי יום, לשעה.. תקפידי כן לדבר איתו, לא רק בארוחת הערב... ועל כל נושא שבעולם. זה עושה המון, באמת.

 

[תיתי האחת]

נכון מאוד

אני מאוד מסכימה אם מה שאת אומרת, אתם צריכים להבין שילדים בגיל כזה הם ממש בפתח של גיל ההתבגרות, על הילד שלי אין מה להגיד בכלל כי הוא מספר לי כל פרט שקורה לו במשך היום, הבן שלי בן האחת עשרה וחצי עדיין מנשק אותי ומחבק אותי ובכלל אין לו בעיה לעשות את זה ליד חברים שלו. ושוב איך שלא יהיה חלק זה אופי חלק זה מהבית וחלק זה החברה שסובבת אותנו אז באמת כמו שאת אומרת רואים מה מקבלים בבית, ובזה הוא מתנהג בחוץ, בבית ספר בבית הכנסת ולאן שהוא הולך תמיד אומרים לי שהילד שלך..... ומפארים וברוך השם על זה, הבעיה שלי זה החוצפה כלפיי הקשיחות כלפיי כלפי הבית יותר נכון לא משהו אישי אליי, כי אנחנו מאוד קרובים. עדיין אני חושבת שזה הקטע של הגיל.

 

[אחותו של שקספיר]

בלי להביא חברים ,שכנים וסבתא

תיתי שלום ראשית צר לי על ספור החיים העצוב שלך, ובוודאי שהחיים בצילה של אחות חולה ,או גוססת משפיעים על ילד קטן (וגדול, ועל כולם) אז לא שכל מה שהוא עשה ,עושה ויעשה בחיים אפשר יהיה להגיד שהכל תולדה של אותן השנים והצער הנלווה ,אבל יש לכך משמעות. משפחה היא כמו חוק כלים שלובים, כאשר אחד חולה, המשפחה כולה "חולה". כל אחד בתפקיד או משבצת אחרת. אבל אני חושבת שחלק מהאחריות שלנו כהורים, הולכת לאיבוד כשאנחנו אומרים זה לא בגללנו, יש "סוכני חיברות" יש חברים,מורים, טלוויזיה וכו- וזה עושה אותנו פחות אחראים. אני רואה חינוך וגידול ילדים אחרת. מקום שההשפעה העיקרית היא של האינטרקציה בין הורה ילד (הורים-ילדים) ואח"כ כל השאר. אם הבסיס של המשפחה יציב וחזק מספיק , הקשרים בה חשובים מספיק -אז כל השאר עומד בתור "אחרי" המשפחה.

 

[עינת]

מסכימה בדבר אחד גדול

"מקום שההשפעה העיקרית היא של האינטרקציה בין הורה ילד (הורים-ילדים) ואח"כ כל השאר. אם הבסיס של המשפחה יציב וחזק מספיק , הקשרים בה חשובים מספיק -אז כל השאר עומד בתור "אחרי" המשפחה. "

 

[תיתי האחת]

../images/Emo25.gifמסכימה בפה מלא

ואנחנו מאוד מאוד משתדלים שהבסיס שלנו בתור משפחה ישאר יציב וחזק,כי באמת מה יש לנו יותר חשוב בחיים.

 

[עינת]

אגב תיתי

שושה הביאה אתמול קישור לכתבה שווה לקרוא