שלומיקו, (זהירות תגובה ארוכה)
"משמעות לחיים" זה המצאה שלנו, בני האדם, ולשום בעל חיים אחר מלבדנו זה לא אומר כלום. כלבים וחתולים וכל השאר אכן חיים בלי "משמעות" ואין להם שום בעיה עם זה. זוהי הדרך של הטבע. זה שאנחנו הפכנו את עצמנו (או האבולוציה הפכה אותנו) ליצורים כאלה מוזרים, שלא מספיק להם לאכול ולישון ולהשתולל, אלא צריכים כל הזמן לרדוף אחרי מושגים מופשטים ובלתי ברורים כמו "משמעות" ו"יעוד"... זאת הבעיה שלנו. חתול לא "צריך" שום יעוד ושום תפקיד. [ונגיד שתטיל עליו תפקיד - לתפוס עכברים - והוא לא ימלא אותו בהצלחה, אז מה תעשה? תפטר אותו?] עכשיו, העלת דווקא נקודה מעניינת לגבי מה שקורה לחיות שיש להם תפקיד, או שתפקידם לא נדרש יותר. אם מדברים על גידול גזעים מעוותים למשל, לדעתי דווקא הקצאת תפקידים לבעלי חיים עלולה להביא למצב כזה. כי אם מחליטים שלבעל חיים יש תפקיד מוגדר, אז זה נותן לחוקרים מוטיבציה "להנדס" אותו גנטית כך שיתאים יותר לתפקיד. תראה מה קורה לכל בעלי החיים שהחלטנו שה"תפקיד" שלהם הוא להיות אוכל: א. הם סובלים התעללויות איומות - בתנאי המחייה, בהאכלה שלהם, וכולי - הכל בשביל שיהוו בסוף אוכל טוב יותר. ב. הם מהונדסים גנטית בדרכים מעוותות - ראה מקרה התרנגולת בלי נוצות שפיתחו במכון ויצמן (אאל"ט) - במטרה להיות "מוצר יעיל יותר". במילים אחרות: ההסתכלות על בעל-חיים כעל יצור שקיים בשביל לשרת אותנו לצורך מסוים - גורמת לחברה להתייחס אליו כאל "מוצר". ולעניין החמור: החמור כמעט נעלם כשתפקידו נעלם - זה משום שהוא כמעט לא קיים יותר בטבע, כי בייתנו אותו "עד הסוף". הסיבה שבייתנו אותו כך, כמו את הפרה, הכבשה והתרנגולת, היא שייעדנו לו תפקיד . כלומר, אילו מראש לא היינו מקצים לו תפקיד, אלא נותנים לו לחיות בשביל עצמו, אז לא היינו מביאים אותו למצב שהוא קיים רק בשבי כחיה מבויתת, ואולי הוא לא היה נעלם. וזה בדיוק עצם העניין. אם לחיה יש תפקיד, אז יש לה "זכות קיום" ואפשרות קיום רק כל עוד אנחנו צריכים אותה לתפקיד, וכל עוד היא מתאימה לתפקיד, וגם אז היא צריכה לחיות בתנאים מסוימים שלעתים בכלל לא מתאימים לה. מצב רע ומסוכן.