אוקיי
פרק שני. ------------------- המלך השחור פרק 2 פגישה עם החבורה אֶרֵן קם בבוקר ממיטתו והלך למטבח. על השולחן היה פתק מוויל: "אֶרֵן, יצאתי לנפחייה מוקדם היום. תיקח לך יום חופש ותישאר בבית. וויל." "בסדר, אשאר בבית." אמר אֶרֵן והוציא פרוסת לחם וקופסת חמאה מהארון. לפתע נשמעה דפיקה בדלת. אֶרֵן פתח את הדלת ובפתח עמד איש זקן בעל זקן לבן. האיש היה עטוף באדרת אפורה ובלויה ואחז במטה ארוך שבקצהו אבן לבנה. "שלום לך, בחור צעיר." אמר הזקן. "אני מחפש את וויל גֶמג'וֹן." "הוא יצא לנפחיה." אמר אֶרֵן. "תודה לך." אמר הזקן והלך. אֶרֵן הלך לחדר השינה שלו, לקח חרב קצרה שהייתה תלויה על הקיר ויצא לחורשה להתאמן בסיף. הייתה זו עונת האביב ביבשת אָריוֹן. העצים הוריקו, הפרחים פרחו והציפורים זימרו. אֶרֵן התאמן במשך שעתיים והוא היה מותש. הוא התיישב על סלע וניגב זיעה ממצחו. לפתע נשמע קול. זה היה קול של צעדים. אֶרֵן הסתכל לכל הכיוונים, אבל לא ראה כלום. הוא קם מהסלע והיה מוכן עם חרבו. לפתע נשמעו עוד כמה צעדים. אֶרֵן הביט לכיוון שממנו בא הרעש, אך לא ראה שום דבר. "מי שם?" קרא אֶרֵן. לפתע מישהו זינק על אֶרֵן מאחורה, נתן לו מכה חזקה בראש והוא התעלף. אֶרֵן פקח את עיניו ומצא את עצמו נגרר על הרצפה. הוא הביט למעלה וראה דמות גבוהה אוחזת בו בבגדיו וגוררת אותו. החוטף היה עם גבו לאֶרֵן, כך שהוא לא ראה מי החוטף. "טיפש מטופש, מנוול מלוכלך!" קילל החוטף. "כשאגיע למערה אני אשסף את גרונו! אני שונא אותו, ילד מלוכלך! ילד מנוול!" לפתע עוד דמות זינקה, אבל הפעם החוטף הוא זה שקיבל מכה חזקה בראש, אבל הוא לא התעלף. החוטף נפל ועזב את אֶרֵן. אֶרֵן קם וראה שהחוטף היה מלוכלך, בגדיו היו בלויים וקרועים ועל ראשו היו מעט שערות שחורות כשמי הלילה. היו לו עיניים גדול וירוקות ובפיו חסרו שיניים, עורו היה מלוכלך והוא היה כפוף. האיש שהציל את אֶרֵן היה בן-אדם. שיערו היה שחור כהה והגיע עד לכתפיו. בידו הימנית הוא אחז חרב ארוכה. "עזוב אותי!" צעק החוטף. "מנוול!" אֶרֵן הביט בחוטף וראה אוזניים מחודדות. זה היה עֶלף. "אבל מה יש לעֶלף לעשות כאן?" חשב אֶרֵן. הלוחם כיוון דקירה כואבת לליבו של העֶלף, אבל זה התחמק. הלוחם ניסה שוב, אבל הפעם במכת חיתוך עליונה, שגם ממנה התחמק העֶלף החמקמק. הלוחם בעט ברגלו של העֶלף וזה מצא את עצמו על האדמה עם חוד של חרב מכוון לגרונו. "הסתלק מפה, עֶלף נתעב, שלא נראה אותך יותר!" אמר הלוחם בקול מאיים. "ארור תהיה, אָרגוֹן!" צעק העֶלף. "ארור תהיה לנצח נצחים!" העֶלף קם וברח. "תודה לך, אדוני." אמר אֶרֵן וקם על רגליו. "אין צורך בתודות. בוא, אנחנו צריכים ללכת." אמר הלוחם. אֶרֵן הביט בלוחם וזיהה את פניו. היה זה אותו איש שבא לבדוק אם החרבות שלו מוכנות. אֶרֵן חייך. כעבור כמה זמן אֶרֵן והלוחם הגיעו לביתו של אֶרֵן בכפר לֶמנוֹר. בחדר המטבח ישבו סביב השולחן טוֹד הזוּטוֹן, שני לוחמים, עֶלף, גמד והאיש הזקן שדפק בדלת בבוקר. "שלום, אֶרֵן." אמר הזקן וחייך. "מי אתה איך אתה יודע את שמי?" שאל אֶרֵן. "ואיך נכנסתם לפה?" הוסיף אֶרֵן במבט חשדני לעברו של טוֹד, שהיה מומחה בפריצת דלתות. "שמי הוא טוֹלוָויִז המכשף." אמר הזקן. "שמי הוא גוֹרָאן." אמר אחד הלוחמים. "וזהו אחי, בּוֹרֶן." הוסיף והצביע על הלוחם השני. "שמי הוא אָרַבוֹר." אמר העֶלף. "נעים לפגוש אותך, אֶרֵן. "ואני הוא קוֹרוֹן." אמר הגמד וניגב מים מזקנו החום. "ואת אָרגוֹן כבר פגשת." אמר טוֹלוָויִז והביט בלוחם שמאחורי אֶרֵן. אֶרֵן הסתובב והביט באָרגוֹן. "ואמרו לי," אמר אֶרֵן. "איך נכנסתם לביתי?" "ידידך טוֹד עזר, הוא יהיה שימושי מאוד בשבילנו." אמר טוֹלוָויִז וחייך. "הם ביקשו כל כך יפה." אמר טוֹד וחייך. "רגע אחד. שימושי בשביל מה?" שאל אֶרֵן. "בשביל השליחות שלנו." אמר אָרַבוֹר. "איזו שליחות?" שאל אֶרֵן. "הצלקת על זרועך הימנית העליונה כואבת בזמן האחרון, נכון?" שאל טוֹלוָויִז וקם. "איך אתה יודע שיש לי צלקת? איך אתה יודע שהיא כואבת?" שאל אֶרֵן בחשש קל. "אין זמן להסברים. אנחנו חייבים לצאת." אמר טוֹלוָויִז ותפס את המטה הארוך שלו, שהיה מושען על השולחן. "אני לא עוזב את המקום הזה עד שאקבל הסבר!" התעקש אֶרֵן. "אני מצטער מאוד על מה שאני חייב לעשות, אֶרֵן." אמר טוֹלוָויִז, לחש כמה מילים, נשף על אֶרֵן והרדים אותו. אֶרֵן התעורר ומצא את עצמו שוכב בעגלה שרתומה לסוס. הוא קם ולידו ישבו כל בני החבורה, חוץ מאָרגוֹן, שישב ליד טוֹלוָויִז, שהחזיק במושכות. "בוקר טוב, אֶרֵן, איך ישנת?" שאל טוֹד. אֶרֵן הביט סביבו וראה עצים ושיחים וארנבות וציפורים. "איפה אני?" הוא שאל. "אנחנו ביער." אמר טוֹד. "תשמע, אֶרֵן, אני מצטער על מה שקרה, אבל יש לזה סיבה מוצדקת. טוֹלוָויִז יסביר לך הכול כשנעצור." "בוקר טוב לך, בחור צעיר! יש לנו בשר חזיר מצוין! רוצה קצת?" שאל קוֹרוֹן והושיט לאֶרֵן חתיכה של בשר חזיר. אֶרֵן לקח את בשר החזיר ונגס בו.
