לפני כל דבר אחר - חייבת להלל ולשבח את סבלנותך.
בנוגע לכל הגינונים מול הורי הכלה, המתנות וכל השאר – הדבר הנכון לעשות הוא לשחרר.
נראה לי שאת פועלת נכון בלהיות נוכחת שקטה. כמובן שנוכחת, כי כאן יש לזה משמעות מבחינת מעמדך כבת זוגו.
אין לזה קשר ללהיות רעה או טובה, האיש שלך מגיע ממשפחה שמספקת לו גב יציב ותמיכה, והמשפחה הזו צריך להיות לה מקום נכבד בפגישת היכרות עם חלק מהמשפחה העתידית.
ראשי המשפחה שלכם הם את והוא, ולכן שניכם מגיעים יחדיו. אין כאן שום שאלות, לדעתי.
באשר לשאר:
נראה לי שכדאי לפשט את הדברים ככל האפשר על מנת לסמן גבולות, מה שייך ומה לא.
כלומר:
הבן שלו מתחתן, זה שלו.
העובדה שגדל גם בביתך וקיים קשר ביניכם, עדיין לא משנה את זה.
הכסף שהאיש שלך נותן לבן נלקח מהמקור היחידי שעומד לרשותו – החסכונות שלכם, של שניכם.
העובדה שאת בפועל ביצעת את פעולת החיסכון בכך ששמת בצד את קצבאות הילדים שלכם עדיין לא משנה את זה.
מאחר שהכסף הוא כסף משותף, האיש שלך חייב להתייעץ איתך ולקבל את הסכמתך לפני שהוא לוקח את החסכונות שלכם ומייעד אותם למטרה שהינה, בפועל, מטרה ששייכת לענייניו שלו ולא למטרות משותפות של שניכם.
בדיוק כפי שאת תתייעצי איתו על מנת לקבל את הסכמתו לקחת חסכונות שלכם וליעד אותם לעזרה לילדייך מנישואייך הראשונים.
האיש אכן התייעץ איתך, ואף הגעתם למסקנות: החיסכון שאתם נותנים לבן שלו יכוסה על ידי קרן ההשתלמות.
כלומר החור בעצם ייסתם בקרוב, כך שלמרות הסיכון בלתת את כל חסכונותיכם, יש פתרון בעתיד הנראה לעין.
אם יש לך הסתייגויות באשר לגובה סכומי הכסף, המקום להביע אותם הוא אך ורק מול האיש שלך, מאחר והוא השותף שלך והוא זה שבפועל קובע כמה כסף הוא נותן, והוא זה שבפועל זקוק להסכמתך.
אם הוא נתון להשפעת גרושתו או מרגיש חייב כי הוריו נתנו לו יותר, או כל סיבה אחרת – שיתמודד בינו לבין עצמו, ככל אדם בוגר אחראי, ובשיקולים שלו הוא חייב להתחשב בך.
בכל מקרה : אי אפשר לבוא בתלונות לגרושתו שהיא דורשת כל מיני דברים ברגע שהאיש שלך מקבל את הדרישות הללו.
בעניין התמיכה בזוג הצעיר בהמשך הדרך, זה נושא רציני לדיונים לקביעת דרככם - הבן הזה, אם הבנתי נכון, הוא הסנונית הראשונה, והוא בעצם יקבע לגבי הילדים האחרים. בהחלט מצריך מחשבה.
