שלום לכולם (מתרגשים)

[מאתגר אנשים]

שלום לכולם (מתרגשים)

ניסינו הכל והגענו להחלטה ,לאמץ ילד ולהעניק לו את כל הטוב שיש לנו
מעניין אותנו דבר קטן ...הבנו שהדתיים כופים על התנהלות חיים כשירה דתית עד חרדית של ההורים, הילד וסביבתו בכדי לאפשר לגיירו ולהפכו לחלק מהעם היהודי, בעבר לא היה כך וניתן היה להעביר בטקס מהיר גיור ע"י רב יהודי או לפחות לרשום אותו כיהודי לאחר ביצוע ברית מילה.
משמעות הדבר (כיוון שאין בדעתי לההיפך לעבדי השם ולטפח בורות בילד) האם ידרש שהילד יגדל כגר ובבגרותו לא יוכל לעבור בר מצווה כחבריו ורק בשלב מאוחר כשיעמוד על דעתו יוכל לעבור תהליך ארוך ,מייגע ומיותר של גיור ?

חכו,חכו יש לנו בטח עוד מיליון שאלות בהמשך (כבר קבענו פגישה )

 

[דניאלהI11111]

אכן הנושא בעייתי מאד

הרבנות האורתודוקסית דורשת אורך חיים דתי על מנת לגייר את הילד.
אך אפשר לגייר את הילד גם גיור רפורמי, אם תסכים לתנאים שלהם, ואז תוכל לחוג לו בר מצווה, לפחות בבתי כנסת רפורמיים.
גיור רפורמי זה לא יהיה תקף לשם חתונה אורתודקסית בבוא היום, אך כבגיר הילד שלך כבר יוכל להתגייר גיור אורתודוקסי בעצמו אם ירצה בכך.
אנחנו בחרנו לפי שעה לא לגייר את בנינו כי לא רצינו לשקר ולהתחזות ולעשות את עצמנו מה שאנחנו לא.

 

[שרון1818]

אבל האם לא מכריחים כאן לגייר את הילד ?

אני שמעתי שמכריחים לגייר את הילד כאן בכדי שהאימוץ יכנס לתוקף ? עד כמה ששמעתי אי אפשר לאמץ אלא ילד מאותו דת ולכן בעצם מחייבים לגייר בכדי שאפשר יהיה לאמץ. אז איך נותנים לאמץ בלי לגייר ?

 

[מאתגר אנשים]

אשמח לעוד תגובות מנסיונכם,תודה

 

[אורית פלד]

ברוכים הבאים בהצלחה. מסכימה עם דניאלה ומוסיפה

ברוכים הבאים ואני מאחלת לכם המון הצלחה בהליך.
מקווה שילך לכם חלק ומהר, כי שמענו לאחרונה דיווחים על כך שהאימוץ מרוסיה אינו פשוט עוד כבעבר. ודאי יסבירו לכם הכל בעמותה.

אני מאד מסכימה עם דניאלה.
גם לנו לא התאים לרמות, להתחפש ולשקר בהליך הגיור, ועל כן לא גיירנו את ביתנו.
גם לא התאימה לנו הכפייה שבכך והתחושה שבמדינת הלכה האח הגדול מודיע לך כיצד עליך לחיות את חייך, במה להאמין, לאיזה מוסדות חינוך לשלוח את ילדיך ומה כן או לא לעשות בשבת, על מנת לקבל את הילד שלך לעם ולמדינה שבה נולדנו, גדלנו, שרתנו בצבא ותרמנו בדרכים רבות אחרות.
בני משפחתי היו מספיק יהודים כדי להירצח בשואה, והמעטים ששרדו גם כדי לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות כשהסתיימה המלחמה, והנה עתה קובע עבורי מאן דהו חרדי שאינני מספיק יהודייה עבורו כדי לגייר את ביתי, משום שבני הולך לבית ספר חילוני ופני שאינני מוכנה לשקר בעניין אורך חיי.

אני מוסיפה על דבריה של דניאלה ומזכירה שעבור חלק מאיתנו (לא כולם מסיבה מסתורית כלשהי) הותנה האיזרוח של הילדים במשרד הפנים בגיורם. זאת על פי חוק האימוץ הקובע כי מאמוץ יהיה בן דתו של המאמץ.
חלקנו נזקק לעורך דין ולמסע ארוך ומתיש מול הרשויות על מנת לאזרח את הילדים כיוון שלא גוירו או לא גוירו עדיין.

דניאלה גם צודקת בעניין הגיור הרפורמי. הרפורמים יהיו ודאי מוכנים לגייר את בנכם ולדרוש מכם דרישות פחות מחמירות לשם כך.
גיור זה לא יהיה תקף כשירצה בנכם להתחתן חתונה יהודית ברבנות ובעוד נסיבות.

אך לעומת האושר שתזכו לו עם האימוץ וצירוף ילדכם למשפחה, כל זה מתגמד.
בהצלחה

 

[מאתגר אנשים]

אורית תודה ו...

בשביל זה העליתי את הנושא,כי העלית סוגיה מאוד קריטית (אזרוח ילד בן דת ההורים) שאנחנו חייבים לשים לב, להתכונן ולהכין עצמנו להפתעות (בשביל זה עוררתי את הנושא.
מלבד זאת לא כתבתי שאנחנו הולכים על רוסיה , ייתכן ונעבוד סופית עם טף והם גם בעלי רשיון אימוץ באל סלבדור ,אמנם רוסיה יותר קרובה אבל נדרשות בערך 3 נסיעות ובאל סלבדור התהליך מעט שונה ואפשר להסתפק בנסיעה אחת וזהו יותר יקרה אבל לוגיסטית ונפשית יש לכך ייתרון.

 

[דניאלהI11111]

לגבי איזרוח ואל סלוודור

לגבי איזרוח אורית צודקת, לעיתים פקיד מסויים במשרד הפנים עושה בעיות למי שלא גייר את ילדו ולא מוכן לאזרחו.
אך בסופו של דבר אם מתעקשים ולפעמים כשאין ברירה כפי שכתבה אורית, אם פועלים בעזרת עורך דין, אני חושבת שבכל או ברוב המקרים מצליחים לאזרח. יש דרכים ויש פרצות בחוק האימוץ בעזרתן אפשר לאזרח ילד גם אם לא גוייר למי שמתעקש.
אצלנו זה היה מסע מפרך וארוך במיוחד אך הצלחנו בסוף.
אם תרצו פרטים אסביר לכם בשמחה באופן פרטי.

לגבי אל סלוודור, וגם רוסיה, הייתי ממליצה לכם לברר בעמותה כמה ילדים אומצו מכל אחד מהמקומות האלו בשנה החולפת, ואם אומצו ילדים בכלל. אם אומצו: הייתי גם מבררת כמה זמן זה לקח. כי ידוע שמחוזות חדשים הם בעייתיים ולעיתים לוקחים זמן רב בהליך קשה ומורט עצבים.
בהצלחה!

 

[חייכנית2]

נקודה למחשבה

דניאלה יקרה,אורית אהובתי
אני מבינה את "לא רוצה לעשות שקר בנפשי". ואת תחושת הכפייה.
השאלה אם בתוך כל זה לוקחים בחשבון עד הסוף גם איך שהילד מרגיש.שייכות היא עניין מרכזי בחיי מאומצים.issue שלם.
די "תיקים" מופלים עליהם גם כך. הם משתייכים אלינו ולכאן לתמיד. האם גם בנושא יהדות הילדים צריכים להרגיש שונים מאחרים?
אני למשל חושבת על סיטואציה דרמטית. נניח לא הייתי מגיירת את הבן שלי,והוא היה בעתיד מתאהב בעלמה מסורתית ומת להתחתן איתה ולהקים איתה בית.
אבל הוריה של העלמה ,כשהיו שומעים שאיננו מגוייר ,היו מטילים וטו חד משמעי. הרי זה טראגי.למה שלא יהיו פתוחות בפניו כל הדלתות,כפוטנציאל?

ובכל אופן תחושותי אחרות כי כפי שפעם סיפרתי אפילו פה היו הרבה מרכיבים בחיים שלי ואחר כך בהליך האימוץ כולל האנטישמיות שפגשתי שקירבו אותי ליהדות.

 

[חייכנית2]

ולשואל- לגבי אל- סלוודור

אני מציעה לבדוק הטב היטב. לא עקבתי בזמן האחרון באופן רצוף אחר חדשות הפורום,אבך זמן רב מאוד היה רשום שמאל -סלוודור הגיעה בינתיים לארץ רק ילדה אחת,ולפחות במשך שנה וחצי היה ידוע שזהו האימוץ היחיד לישראל משם עד כה.מספר הילדים שהגיעו לישראל ממדינה מסויימת חשוב לא פחות מאשר תהליך שמתואר על הנייר ונראה פוטוגני ומושך להתקשרות. אז היו מאד זהירים ובידקו. בהבטחות כולם אלופים.

 

[חייכנית2]

שגיאת מהירות הטב=היטב אבך=אבל . סליחה!

 

[דניאלהI11111]

לכן מלנו אותו. אך דת אינה כתובה על המצח

ירצה יספר, לא ירצה לא יספר.

חייכנית, בגן שבני הולך אליו יש עוד 5 ילדים (מתוך כולה 13) לא יהודים: שני ישראלים ממוצא רוסי ושלושה ערבים. אין כל סיבה שבני יחוש יוצא דופן.

אני מזכירה לך יקירה, שאנו חיים במדינה שנכון לסוף שנת 2013 יש בה 1,617,000 אזרחים מוסלמים ונוצרים השייכים למגזר הערבי ו-340,000 אזרחים (תת הערכה של משרד הפנים, כנראה הרבה יותר) נוצרים השייכים למגזר "היהודי" כלומר: רוסים ויוצאי חבר העמים לשעבר שמשרד הפנים לא הכיר בהם כיהודים ובחרו שלא להתגייר.

דתו של בני אינה כתובה לו על המצח ואני מאמינה שהוא יהיה בבוא היום גאה במה שהוא: אדם ואזרח שווה זכויות בלי קשר למה רשום לו באיזו תעודת גיור קיימת או נעדרת הקבורה במגרה שאיש לא מסתכל בה.

כשיעמוד על דעתו בכל גיל שזה לא יהיה (8, 16, 18 וכולי) ויביע (או שממש לא) רצון להתגייר: אעזור לו בכל בחירה שיבחר.

 

[חייכנית2]

דניאלה

אכן דת לא רשומה על המצח,אך השאלה איך ירגיש עם עצמו בהשוואה לחבריו ,גם כאשר משפחתכם נפלאה ונהדרת.
ואני לא מדברת על גיל הגן,אלא על גילאים מתקדמים יותר . למשל של הבן שלי. הוא בן 11 וחצי,בכתה ו.כל כך ברור שהמשאלה שלו היא "להיות כמו כולם" . לכן למשל מתקשה כרגע עד מאד לכתוב את עבודת השורשים שלו. קשה לו אפילו לכתוב את עצם העובדה שאומץ,וזאת אחרי שהנושא אצלנו פתוח מההתחלה.והוא ילד שביסודו פתוח,לא סגור.בהתלהבות של ההתחלה לא כל ההורים לוקחים בחשבון שיכולים להיות כל מיני עניינים להתמודד איתם ,השלכות פוסט אימוץ של קשיי למידה,קשיים בהתנהגות,הפרעת קשב ,קשיי התחברות אינן נדירות- גם את יודעת את זה מעבודתך..אצלי יש גם חד הוריות. יש המון עם מה להתמודד. לפחות שירגיש שייך באמת לעמו ולארצו,נטוע במקום נכון.כך להרגשתי.צריך להבין שהמשפחה והחינוך שלנו הוא בכל זאת לא הכל. אנחנו חיים בתוך סביבה. יש זמנים שהילדים בגדילתם מחפשים בהם את ה"מנוח לכף הרגל" במשותף ולא ביוצא הדופן.

 

[fatfat]

חייכנית אולי בעיני ההלכה הגיור הוא רק אם עברת

גיור אורתודוקסי. בעיני לא. בנותי יהודיות מתוקף היותן בנותי שגדלות בבית יהודי חילוני. מעולם לא נשאלתי בסביבה (חוץ מפעם אחת כשניסיתי לרשום את הקטנה לגן ממ"ד) האם בנותי גויירו ואם כן באיזה גיור. וגם הן מעולם לא העלו תהיות בנושא.

כל הורה מחליט החלטות הרות גורל עבור ילדיו וכך גם לגבי הגיור. ברגע שהורה מחליט למשל לשלוח את ילדו לבית ספר בעל צביון מסוים (למשל תגבור לימודי יהדות, דמוקרטי, לאומנויות, למדעים וכו') זה מוסיף פרמטרים לגיבוש הזהות שעשויים להשפיע על הילד והרגשתו. גם ההחלטה לאמץ ילד כהה במשפחה בהירה גם לה השלכות על הזהות וההרגשה. אבל אני לא חושבת שהאט של הגיור האורתודוקסי הוא זה שיקבע האם הילד באמת ירגיש שייך לעמו ולארצו. אני מכירה המון כאלה שלא גויירו או שגויירו בגיור רפורמי ומרגישים לא פחות שייכות לעם ולמדינה מאשר כאלה שגויירו בגיור אורתודוקסי.

 

[יסמין@]

חייכנית

קודם כל, מסכימה עם דברייך.

ושנית, עבודת השורשים היא משהו אישי, אינדיבידואלי, גמיש. יש כמה נושאים כלליים שיש להתייחס אליהם, אבל אפשר לבחור מה ואיך: מה להדגיש ולהרחיב, מה לקצר ולטשטש, ולמה לא להתייחס בכלל. יצא לי לקרוא כמה עבודות, וכל אחת הייתה שונה ומיוחדת לעומת האחרות. בדרך כלל ההנחיות מאוד כלליות, ואילו התוכן המדויק והפרטים (ואיך להציג אותם: בקצרה או בהרחבה) היא בחירה אישית של התלמידות/ים.

בנך ממש אבל ממש לא חייב (אם הוא לא רוצה) לכתוב על האימוץ בעבודת השורשים. יש שם כל כך הרבה נושאים שהוא יכול להדגיש ולהרחיב. לדוגמה: משמעות שמו, תחומי העניין שלו, מאכלים אהובים, כיצד אתם נוהגים לחגוג חגים, אירועים משפחתיים, העבר המשפחתי, חפצים שעוברים במשפחה, הזיקה שלו ושל המשפחה לישראל ועוד ועוד.

 

[חייכנית2]

את מאד צודקת

המורה ,אחרי שהסברתי לה את המצב היא כל כך בעדו,שהיא אפילו מוכנה שאם קשה לו באופן בלתי סביר -שלא יגיש את העבודה
וסבתא שלו עוזרת לו בכל השאר,באמת בייחוד בפרופורציות של מה כן ומה לא וההיסטוריה של המשפחה שלה.אני אהיה ממונה על העריכה הסופית....בכוחות משותפים יהיה בסוף בסדר,יכול להיות רק שהעבודה תוגש ביום של חלוקת התעודות...

ודווקא משמעות השם שלו מאד קשורה באימוץ.ההסבר למה זה השם שניתן מביא ישירות לאימוץ.
הסיפור של דת נוטה תמיד ליצור אנטגוניזם בתגובות כמו שרואים בשירשור הזה. די קשה לראות ולקבל באמת צד שני. אז בתוך זה כיף לקרוא את תשובתך ,מחוייכת ומועילה.

 

[יסמין@]

תודה

 

[גילעד 63]

אם הוא היה כל כך מתאהב

אז הוא היה מתגייר כאדם בוגר ומתוך בחירה ואהבה. לדעתי, אחלה מקום להתגייר ממנו.

 

[חייכנית2]

אני לא בטוחה שזה היה מתקבל בקלות בצד השני

ולא מסוגלת לשאת את המחשבה של מידת הכאב ,אורך ההחלמה ממנו, והמטלות הארכניות בדרך ליהדות שמביאה הרבנות למי שכבר איננו פעוט. זה לא כזה פשוט גלעד.לא אחלה ולא סבבה.

 

[שרון1818]

יש עוד צד למטבע

דווקא הגיור האורתודוקסי הוא דבר מקסים ונפלא ויכול להעשיר המון את חייו וערכיו של הילד, ערכי מוסר ודת נפלאים שילוו אותו כל חייו, יש המון חילוניים ששולחים את ילדיהם לבית ספר דתי ומאוד מרוצים. היום הדת נעשתה גמישה ויותר חופשית מפעם ורבנים מאוד רוצים לקרב חילוניים. זה לא סותר אחד את השני גיור אורתודוקסי ובית חילוני. כיום יש המון פתיחות של הרבנים שבאים המון לקראת החילוניים במטרה לקרבם לדת לאט לאט ובדרכי נועם.

 

[סביון1]

שרון אני מצטערת אבל את פשוט טועה. גיור

גיור אורתודוקסי ובית חילוני סותרים זה את זה ועוד איך. והדרך היחידה לישב את הסתירה ולצאת כששני הדברים בידייך, היא לרמות. זאת עובדה, שכל חילוני שעמד לגייר את בנו בגיור אורתודוקסי מודע לה. כל אחד בחר בדרכו. חלק בוחרים לרמות, חלק בוחרים "להתחזק" בדת לפי דרישות הרבנות, חלק פונים לגיור רפורמי וחלק לא מגיירים כלל.

ולגבי החינוך הדתי: יש לא מעט בתי ספר דתיים שלא יתנו לאף חילוני וגם לא לחצי חילוני לבוא אל פיתחם. הם חוששים שהילדים הצדיקים שלהם "יתפקרו" בהשפעת החילונים.