e-male כמה מלים על ה ../images/Emo46.gif שלך מלטה..
בהתחלה כשקראתי את מה שכתבת התגובות הראשונות שלי באמת היו של זעם וכעס גדול, אבל תוך כדי שכתבתי את התגובה שלי (שיצאה קצת ארוכה.... ) הספקתי גם להצטנן.... אז קודם
על זה שגם אותי הצלחת להוציא משלוותי ולהביא אותי למצב שמשהו נראה לי חשוב ושאני לא יכול שלא להגיד כלום בנידון... זה בסדר להיות בארון. אין עם זה שום בעיה. אפשר גם להיות מחוץ לארון בלי לספר לכל העולם. אפשר גם להיות בארון וללכת למצעדי גאווה. אפשר להיות מחוץ לארון וללכת למצעדי גאווה. אפשר להיות הרבה דברים. בדבריך הבאת קשר בין יציאה מהארון או הישארות בו לבין חוזק נפשי. "ואולי יש בזה משהו שאומר שהאדם הרבה יותר חזק פנים וחוץ, יותר מאשר מישהו שנשבר ומחליט לספר לכל העולם ולשאת בתוצאות יהיו אשר יהיו, מה דעתך?" אז בוא ואומר לך מה דעתי האישית. קודם כל כמו שפתחתי ואמרתי, אין לי בעיה. כל אחד חי את בחירותיו וכל אחד הוא שמתמודד עם הבחירות שלו. גם לי יש את הבחירות שלי, ודי לי להתמודד איתן, ממילא יש לא מעט, מאשר להתמודד גם עם בחירותיו של האחר (כמובן כל עוד אינן נוגעות לחופש שלי). אני לא חושב שהקשר שעשית הוא ממש רלוונטי. יכול להיות, ודווקא בגלל שאני לא מכיר אותך אישית אני מרשה לעצמי לירות לכל הכיוונים האפשריים, ואני אומר שוב, יכול להיות, שזה מה שאתה רואה, שזה מה שאתה עושה, שאתה מרגיש שאתה בסוף, להגדרתך, תישבר ולכן תספר לכל העולם, וכדי שזה לא יקרה אתה מחזיק בכוח בשביל לא להישבר. עכשיו, יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שלא, זה לא משנה כעת. אני לא חושב, שאם אתה מגיע להכרה שאתה גיי, שזה מה שאתה רוצה, שאתה מתאהב בבנים, אוהב אותם, מפנטז עליהם, שוכב איתם, מאונן עליהם וכו´ וכו´, אז אתה יכול להגיד לעצמך - ´הנה אני חזק מבפנים ובמחוץ, אני אשמור על חלק מהדברים אצלי ובחוץ לא יראו הכל´. זה לא בריא, זה מאכל את הנשמה מבפנים, זה עוצר, זה מגביל, זה מפחיד, זה מונע, זה מעכב. זה יוצר לחץ בפנים, משהו שיושב בפנים. עם זאת, כמובן שזה גם מלמד המון, למי שרוצה ללמוד את עצמו בדרך זו. אבל יותר מזה, זה אפילו שקר פנימי, עולם אפל, כמו אחד שפיו וליבו אינם שווים בעצם. זוהי סתירה פנימית, חוסר אמון פנימי - דברים מאוד עמוקים, שאצלי לפחות, יוצרים המון קונפליקטים שוב ושוב ברמה כזו של - איך אני יכול לחיות ככה עם עצמי. איך אני יכול לבקש אמת, לטעון לאמת, לרצות אמת, לחיות אמת, לדעת, וזאת אם אני לא אמיתי לגמרי לגבי כל מה שיש בי. לדעתי, היותי גיי הוא דבר משמעותי מספיק בחיי. בטח יותר משמעותי מהעובדה שלאחד הארונות במטבח אני קורא ארון סאדו כי תלויים בו הפותחן של היין, הקולפנים ועוד אי אילו דברים שאין לי מושג מה לעשות איתם, ואת זה למשל, לא כולם יודעים...
קראתי קצת מההודעות שלך כאן וגם חלק מהשירים המדהימים שאתה כותב. יש בך הרבה כאב עמוק, ואתה מבטא אותו בשירים שלך, בדברים שאתה כותב, בהתקפה שלך על האנשים שלא בארון את דרך חייך וכו´. ידידי, אין פה מה לתקוף. אתה תוקף פה את אי פגיעותך בלבד ותו לא. אם תשאל אותי, אני חושב שחוזק פנימי באמת, הוא להביא את הפנים שלך החוצה כמו שהוא, לא בגלל שנשבר לך, אלא בגלל שזה אתה, ואתה מודע למי שאתה ומה שאתה, וחלק מזה הוא היותך גיי. ודבר אחר. אתה טוען ש"אם נהיה ריאליסטיים, אז זה לא הולך להשתנות. אז אפשר להשלות את עצמנו שהכל משתנה ונפלא אבל זה לא ככה. גם אם בידיעות אחרונות יש מדי שבוע איזו כתבת 7 ימים פתאום על מישהו שיצא מהארון, שינה זהות מינית וכד´.. תהיה בטוחה שרוב הקוראים יסיימו את המאמר ב"איכס, זוועה, מה הם נותנים במה לסטיות כאלו". ומה לעשות, זו זכותם הלגיטימית לומר ולחשוב את זה, גם אם לך הדעות שלהם נראות כמו סטייה לא פחות גדולה." בעניין הזה אני לגמרי לא מסכים איתך. כי ככה כן עושים שינויים. תחשוב על זה שלפני כמה שנים בכלל לא היית יכול לראות כתבות כאלו בעיתונים, ויותר מזה, מישהו ידע מה זה טרנסג´נדר? זאת היתה מעין קללה או סתם מילה שאף אחד לא הבין (ואגב, יש אפילו קורס באונ´ על טרנסג´נדרים). פעם לא היו כמעט מועדוני גייז, הזמן הורוד היה משהו איזוטרי שנשמע היה כמו איזה קללה. יכול להיות שיש קוראים שיסיימו את המאמר בדרך שאתה מתאר, ויכול להיות שיהיו כאלה שלא. בכל מקרה, לדעתי אותם אלו שתארת הם נמצאים בקצה של הסקלה והם בטח שלא הרוב. לכל סקלה יש שני קצוות, ויש עוד הרבה מקומות בדרך. אפשר להכיר את הסקלה ולנוע עליה בדינמיות עד שמרגישים הכי בנוח. מתי שלא נוח, אפשר גם לזוז. לדעתי, הלך הרוח היום בעניין הקהילה הרבה יותר פתוח מבחינת החברה באופן כללי, ולכן יש הרבה מאוד גייז ודייקיות שיותר נוח להם ויותר קל להם לצאת מהארון, אבל ברור שזה לא מחייב אף אחד, כמו שזה שרואים יותר גייז ודייקיות זה לא כי זה "מאוד אין להיות בקטע" לדבריך, אלא כי באמת הפתיחות בחברה גדלה ויש כאלו שכך קל להם יותר לצאת. לטעון על זה ש"להיות בקטע" זו אופנה בשבילך? זו שטות גמורה, ותסלח לי, אני בדרך כלל לא אוהב לדבר ככה, אבל זה נשמע לי שטותי לגמרי להגיד דבר כזה. פשוט מופרך בעליל וחסר כל שחר וביסוס. האם להיות גיי או דייקית זה אופנה? להיות טרנסג´נדר זה אופנה? היום אתה הומו, מחר תהייה סטרייט, אח"כ האופנה תעבור, אז תוכל להיות טרנסג´דר, להיות כלוא בגוף של גבר, לעשות ניתוח לשינוי מין, כי זה נורא אופנתי, כולם עושים. ואז, לגלות שנהיית בחורה לסבית בכלל שסטרייטים רוצים אותה כל הזמן. אז מה זה אומר עליהם בעצם? נו באמת. spare me. ההתייחסות הזאת לעניין יחס החברה שיכול להתהפך עוד כמה שנים היא פתטית לגמרי לטעמי. ואתה יודע מה, ראיתי היום את הסרט "חתונה מאוחרת", שללא כל קשר לכאן הוא מומלץ בחום (ואגב, אתה יכול גם לקרוא כתבה על הסרט הזה באותו עיתון שראית בו כתבות על חיילות טרנסג´נדרים שרוצים לשנות את מינם...) ולעשות את האנלוגיה הפשוטה מאוד - האמת הפרטית או רצון החברה? מה גובר בסוף? זה כמובן תלוי בבחירות של כל אדם ועל זה כבר דיברתי. תראה, לדעתי, אף אחד לא מדבר פה על "טוב" להיות מחוץ לארון ו"רע" להיות בו. זוהי החלוקה שאתה רואה. אין פה שאלה של טוב ורע אלא, לדעתי, מה מרגיש לך נכון או לא נכון, איפה מרגיש לך נוח להיות. מהזווית האישית שלי, אני יכול לאמר שהרבה יותר נוח לי וקל לי עם עצמי היום מאשר לפני שנה וחצי, שאז הייתי לגמרי בארון. ולא, אני לא מתעלם משום קשיים, זה בהחלט לא קל כמו שאתה מנסה לתאר את "אלו שיצאו". ההורים שלי, למשל, עוד לא יודעים וכמו שכתבתי קודם, הקונפליקט בקשר לאמת מתנגן לו שם חזק מאוד. כל פעם מחדש שאני מספר לאנשים זה לא תמיד הכי קל, ולפעמים אחרות זה נורא טבעי. אני אספר לך סיפור אישי. לפני חודש סיפרתי לגיסי שאני גיי. הוא הקפיץ אותי הביתה ודיבר איתי על האוניברסיטה שמתחילה בקרוב (זה היה לפני חודש...) ועל זה שיהיו שם הרבה בנות ובטח אני אמצא שם מישהי וכו´ וכו´. ונורא הציק לי, כי מיד צץ לי הקונפליקט, וכן, הלב שלי דפק, ולא, לא ידעתי אם לספר לו או לא, והתלבטתי אם זה הזמן או לא. למה בכלל? לא יודע. אז אמרתי לו משהו דיפלומטי בסגנון של "אני לא ממש מחפש את זה", והוא בכלל חשב שאני התכוונתי שאני בא בשביל ללמוד ולא בשביל לתפוס בחורות (ואני, בטח שבאתי ללמוד, אבל בטח שגם להכיר בחורים חמודים
) ואז כבר לא יכולתי עם עצמי יותר וסיפרתי לו, ואחרי שסיפרתי לו הבנתי כמה כל הבלאגן הזה היה רק אצלי בראש, כי ברגע שאמרתי לו זה היה כבר כל כך בסדר מבחינתי כך שכל הלחץ הפנימי הזה שנוצר נעלם לגמרי. אז גם לי קשה עדיין, אבל ברור לי, מההתנסות שלי, שהרבה יותר טוב לי היום. ואני דווקא חושב שזה נובע כן מהחוזק הפנימי שלי ולא כי נשבר לי או משהו. אז מה? אולי זה נכון רק לי. יכול להיות. אז אני מספר לך על עצמי, ואתה - תעשה מה שאתה רוצה, ברור שאתה הוא זה שבוחר את הבחירות שלו בחיים וברור שאתה הוא זה שחי את אותם בחירות. מי אני שאתערב בהן? קטונתי.
מאור.
