שלום לכולם

[פיה טובה אחת]

שלום לכולם../images/Emo13.gif

שמי שרית. ויש לי חלומות שאני שואפת להגשימם. אני מאוד אוהבת מוסיקה קלאסית ותלודות האמנות ושואפת לעסוק בזאת בהמשך בצורה קצת יותר רצינית. אני כיום סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה ומשלבת עבודה והתפתחות אישית בצורה די טובה. אני גם עוסקת בבלט בזמני החופשי,זאת אהבת חיי שבגללה ,בין היתר,עזבתי את הדת. אני כיום חילונית שלא מאמינה בתורה(עלו בי שאלות כה חזקות ונוקבות עליה עד שאני כבר איננני מאמינה בה כלל וכלל) יש לי משפחה מאוד חמה.יחסי עם הוריי מעולה. כך שאין לכם מה לדאוג בנידון. בכל אופן,התחלתי הכל מחדש,שזה אומר גם לימודים. למדתי לימודי תעודה מעולים ואני כיום לומדת גם באוניברסיטה הפתוחה ועומדת בפני סיום התואר. אני מאוד אוהבת מוסיקה קלאסית ואמנות. אך לא היה לי פנאי לעסוק בזה. החלום שלי לעסוק בזה בצורה יותר טובה.וזה ע"י לקיחת קורסים בנושא וכו'. אני מחכה שאסיים את לימודיי כדי שיהיה לי את הפנאי לעסוק במוסיקה קלאסית ותולדות האמנות. אז ככה.השנה אני אמורה לסיים את התואר,שנה הבאה מתוכננים לימודי תעודה של שנה. ואח"כ יהיה לי את כל הזמן שבעולם להגשים את חלומותיי. הלכתי לייעוץ תעסוקתי מעולה כדי למצוא לי את ההתפתחות המקצועית המתאימה כדי שאוכל לעסוק בחלומותיי. אז זהו.עתה מחכה רק לזמן שאסיים ללמוד. ומה מטרותיי השנה-לסיים את התואר! (כאשר שנה הבאה ישאר לי רק קורס אחד ממנו,ורק סמסטר אחד) היות ובפתוחה זה די נתון לבחירת היחיד מתי לסיים. אני בחרתי שהשנה אני מקדישה לסיום התואר. סיום התואר משמע שאני בדרך להגשמת חלומי לעסוק במוסיקה קלאסית ותולדות האמנות בצורה קצת יותר מעמיקה. לחיי חלומותינו!!!!!!!

 

[ניאו30]

בהצלחה בהגשמת החלומות ../images/Emo39.gif

בקשר לאמונה(ואני חילוני גמור)-זו שאלה מעניינת,האם אמונה היא בספר,בדת,במצוות וכדומה...או שאמונה היא קשורה בראש ובראשונה לדבר לא גשמי,למשהו נפשי-רוחני? אני לפחות רואה זאת ככה שאמונה לא קשורה למימד הפיסי...הדברים מקודם זה מין נסיון לתרגם או לפרש או להביא את העולם הזה אל המימד שאליו יתחברו בני האדם בתקופתנו,כולמר משהו חומרי,משהו שניתן לחוש בו,לראותו...אבל האם זה באמת ככה? טוב,סתם מחשבות...פשוט חושב שהדת של ימינו שמה דגש רב מדיי על הדברים האלו בכל הקשור לאמונה...וזה מרחיק ממנה אנשים,למרות שהנטייה דתית היא בטבענו הכי בסיסי(קיומי אפילו).מה שחשוב בעיניי הרבה יותר מאמונה בתורה היא אמונה במעגלי החיים-אמונה בעצמי,אמונה בבני האדם,אמונה בדברים מוסריים,בטוב שקיים בעולם ובחיים...התורה היא רק אחת הדרכים להגיע לשם,היא בוודאי לא היחידה,ובטוח שגם תלוי כיצג מסתכלים עליה,כיצד מפרשים אותה...טוב,זה נושא עמוק ומורכב...וזה אולי לא המקום לכך...זה פשוט נושא שתמיד עניין אותי,מנקודת מבטי החילונית. אה,וגם הריקודים כמובן...אמנם לא רוקד בלט,אבל לרקוד זה לרקוד...ולאחרונה כתבתי משהו קצר על משהו שראיתי במקומות שאני הולך לרקוד...על מישהי שהיתה שם ורקדה בצורה חופשית אמנם,אבל ראו עליה שהיא באה מתחום הבלט...וזה די היפנט אותי, ואחר כך חשבתי למה זה קרה...ועלו לי שם כמה רעיונות לגביי זה...אני תמיד נוטה לחפש משמעויות של דברים ואיך דברים שקורים לנו במימד הפיסי,המציאותי,הם בעצם סמלים וכיוונים לדברים מתחומים אחרים,שיותר קשורים למימד הנפשי,למשל של התפתחות האדם,מבחינה פנימית.ככה התנועות הפיסיות של הריקוד הם בעצם תנועות של הנפש שלנו,ומבטאות את הכוחות הפנימיים שלנו. ובנימה...(שכל אחד ימלא מה שמתאים...חחח) נסיים באיחולים שסיימת גם את-לחיי חלומותינו!

 

[פיה טובה אחת]

../images/Emo51.gif

בקשר לאמונה-אני מאמינה שיש אלוהים ושברא את תחילת היקום. אך איך עשה זאת אינני יודעת. בתורה בכל אופן ממש אינני מאמינה. עלו בי שאלות כה חזקות ונוקבות עליה (כמו למשל הסתירה שבין שני סיפורי הבריאה שבבראשית ועוד) שאלות שלא העזתי פעם לשאול ואם כן אז התשובות היו לפי הדרך הרבנית. אבל תשובות לזה אנשים כתבו אנשים ולא אלוהים!!! היכולת הזו להעיז לשאול שאלות כה חזקות ונוקבות באה לי בעקבות ההתנגדות שקיבלתי לריקוד,להתפתחותי האישית ולמי ולמה שאני אצל קיצוניים שבדת. ובקשר לסיפורי הבריאה לדעתי,זה כמו לקחת שתי גרסאות שונות לסיפור עם מסויים ולומר שהם בעצם סיפור אחד וליישב את הסתירות. במקום לומר שכל סיפור בעצם נכתב בהשפעת סביבה מסויימת. וזה לדעתי מה שקרה עם סיפורי הבריאה. בכל אופן אז התחלתי להתעניין בביקורת המקרא. וזה באמת נתן לי את התשובות המדעיות לדברים. בכל אופן אני מכבדת כל אדם באשר הוא. ומכבדת כל אמונה של כל אדם. אצלי זה עיקרון חשוב מאוד לכבד כל אדם באשר הוא. כולנו שווים.גם מי שלא חושב או מאמין כמוני. כולנו בני אדם וכולנו שווים. בקשר לריקוד-בוודאי שזה מביע והרבה. זה תחום נוסף להבעה. בדיוק עתה אני צופה בריקוד מסויים,ואני רואה הבעה גדולה אצל הרקדנית ששם. באמת אמרה הרבה דרך הריקוד. טוב,אז תודה,ולחיי חלומותינו.

 

[תמר היחידה 2]

נראה לי כיף לרקוד

אני מסתכלת על זוגות שרוקדים ואני מהופנטת . הייתי רוצה לדעת משום מה נראה לי שמאוחר מדי להתחיל ללמוד. חשבתי לנסות ריקודי בטן , ניסיתי והתייאשתי. רחוק מהבלט וכל שאר הריקודים שכיף לי לראות אבל המוסיקה של סגנון ריקודי הבטן מעלה את מצב הרוח ומכניסה אותי לאווירה שמחה שכיף לי להיות בה. סתם התחשק לי לספר בהקשר של הריקודים. אם יש לך הצעות להתחלה אשמח לשמוע. ושוב לחיי חלומותינו

 

[ניאו30]

אף פעם לא מאוחר

ואם ניקח אותי בתור דוגמא-אני התחלתי בגיל 32...אז אולי כדאי להפריד בין ללמוד ריקוד...נגיד לצורך משהו יותר רציני,כמו עבודה בתחום...לבין לרקוד בשביל עצמך,להנות,להפתח,להשתחרר...ההמלצה שלי היא להיות במסיבות ריקוד חופשי,כלומר אלו ששמים את הדגש על הריקוד ולא על כל מה שעומד ברקע...תלבושת למשל או כל דבר שקשור לפוזה שבדרך כלל מקושר לריקודים. אבל אם נושא ריקודי הבטן מושך אותך...לכי על זה! יש סדנאות...יש מקומות ללמוד...מי יודע לאן זה יוביל אותך. ממה שאני למדתי לגביי הנסיון שלי...אני לא באמת באתי "ללמוד" לרקוד,אבל תוך כדי ועם הזמן אני למדתי לרקוד,והבנתי שזה בכלל לא קשור לצעדים מסויימים או תנועות מסויימות(למרות שלפעמים יש גם בהם צורך) אלא בדברים הרבה יותר פנימיים כמו הקשבה לגוף,למוזיקה,חיבור בין השניים,ועיצוב של המרכז הפנימי,ה"אני" בצורה כזו שהוא לא מושפע מאנשים אחרים אלא רק מעצמך.זה נשמע לא שייך אולי,אבל בעיניי זה מאוד שייך.

 

[פיה טובה אחת]

נכון,אף פעם לא מאוחר להתחיל לרקוד!

ריקוד זה פשוט כיף. וזאת גם הזדמנות טובה עבורך להביע את עצמך בצורה נוספת. בהצלחה ובהנאה!

 

[תמר היחידה 2]

מאוד מעניין

אבל,איך מוצאים את האיזון בין כל מטלות היום ומשקיעים בזה. אני מוצאת את עצמי לפעמים בשש בערב סחוטה מעייפות ולא מסוגלת לצאת . או שאני בעבודה. כמה פעמים בשבוע כדאי להשקיע כדי להיות מסופק?

 

[ניאו30]

זה תלוי

זה תלוי בעיקר בסדר העדיפויות שלך בחיים...אני,למשל,כשהתחלתי לרקוד הייתי הולך כל שבוע,לפחות...לאיזו מסיבה,לא ללמידה... הייתי ממש ב"אטרף" כי אני כמו השלמתי את החסר שהפסדתי כל השנים,ועכשיו זה כבר פחות.נקודת האיזון שלי כרגע היא אחת לחודש, לפחות.אני גם עובד בסופי שבוע עכשיו,אז זה גם נכנס כאן למשוואה,אבל פעם בחודש זה ממש מינימום בשבילי.אולי אני מתפשר בקטע הזה,והנקודת איזון שלי היא פעם בשבועיים. אם את מדברת על ריקודים להנאתך אז הזמן הטוב ביותר שלא יפריע למטלות היום וכדומה הוא בסופשבוע,שישי נגיד...או חמישי,אם אין משהו מיוחד בשישי בבוקר.אם את מדברת על ללמוד ריקודים אז לרוב זה בערב,והרבה פעמים גם באמת עייפים בשעות האלו,אז אולי פעם בשבוע בערב...אבל הכל תלוי בהרגשה שלך...אולי תנסי כל מיני תדירויות ותנסי לשים לב מתי זה גורם לך לעייפות ומתי להתרעננות,ואולי ככה תמצאי את הכמות שגורמת לך לאיזון.

 

[תמר היחידה 2]

אני חושבת שאתה צודק

ובאמת אני צריכה להתחיל לפחות לנסות, אבל, אני לא רואה את עצמי באמת נותת לזה עדיפות בסדר עדיפויות שלי.

 

[פיה טובה אחת]

אז ככה

אצלי כל התחום התרבותי-אמנותי מאוד חזק. אז מראש כשהלכתי למצוא מקצוע לחיים הלכתי לעבר מקצוע כזה שיהיה לי בו את הפנאי לעסוק בחלומותיי. ונעזרתי אף בייעוץ תעסוקתי מעולה לכך. בכל אופן,כמו שנאמר,הכל שאלה של סדר עדיפויות. האם כשאת חוזרת מהעבודה את נשכבת מול הטלויזיה וזהו. או שאת עושה דברים אחרים ואח"כ טלויזיה. את מטלות הבית ניתן לעשות בזמנים שאת יותר פנויה. למשל אם יום שישי פנויי לך מעבודה. את יכולה לרקוד ואח"כ לעשות את עבודות הבית השונות. למשל אצלי השבתות מנוצלות לסידורי הבית השונים. פשוט שבת זה יום שפנויי לי לגמרי. אז בו אני מכניסה את חובות הבית השונים. ואז בימים אחרים עמוסים יש לי יותר פנאי. וכן,אני גם מוצאת פנאי לנוח. אז הכל זה סדר עדיפויות ותיכנון נכון.

 

[ניאו30]

לשאול שאלות זה (כמעט) תמיד טוב ../images/Emo45.gif

אבל האמת שהצלחת להפתיע אותי...ואני אשמח להחכים-שתי סיפורי בריאה?

למה הכוונה?אני מכיר רק אחד...כלומר זה מספר בראשית(כשיש גם לעמים אחרים סיפורי בריאה שונים,שמזכירים קצת אף אם שונים,מזה המתואר שם,למשל בתרבות ההודית, הפרסית,היוונית,המצרית וכדומה). שוב,השורה התחתונה שלך-האדם באמונתו יחיה וכיבודו של אדם באשר הוא אדם- נראה לי הדבר החשוב באמת! השאר הם רק דרכים שונות להגיע לזה,לדעתי.

 

[פיה טובה אחת]

אז ככה

קודם כל אני מכבדת את אמונתו של כל אדם. זכותו של כל אדם להאמין במה שרוצה. אצלי זה עקרון מאוד חשוב לכבד כל אדם באשר הוא. עתה לשני סיפורי הבריאה: כשעזבתי את הדת פשוט פתחתי ספר תורה והתחלתי לקרוא וזה מה שראיתי: פרק א בבראשית שונה מהותית מפרק ב'. כל תיאור בריאה שם שונה.בפסוק כ"ז כתוב:"זכר ונקבה ברא אותם" ואח"כ מתייחס אליהם כאל רבים. ובפרק ב כתוב:"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" ואז נוצרו החיות אך לא נמצא עזר לו. ואז מסופר שאלוהים הרדים את האדם ולקח צלע ממנו וכך ברא את האישה. כשהייתי דתית יישבתי קושי זה לפי הפירושים השונים. אך בעצם את הפירושים הללו אנשים כתבו,אנשים ולא אלוהים! כלומר,יש פה סתירה מהותית! או שברא זכר ונקבה או שברא קודם את האדם. זה כמו לקחת סיפור עם עם סתירות וליישב זאת. במקום לומר שכל סיפור צמח בסביבה שונה. ואגב,זה ממשיך גם בפרקים הבאים. מדובר על תולדותצ אדם ושברא את קין והבל(פרק ד) אך פרק אחריו בתולדות האדם סיפור זה לא מוזכר כלל וכלל! אני לוקחת את התורה כספר ספרותי. ספר ספרותי עם סיפורים יפים. נחמד לקרוא סיפורים כאלו. אך להאמין שכל זה קרה במציאות אני ממש לא מאמינה.

 

[פיה טובה אחת]

היכולת הזאת

להעיז לשאול שאלות כה חזקות ונוקבות על התורה. באה לי בעקבות ההתנגדות העזה שקיבלתי לריקוד מצד הקיצוניים שבדת. ועוד. וכן בעקבות ניסיונות "החינוך" שלהם כדי שאעזוב את הריקוד. עשו עצמם תומכים,אך בפועל ניסו "לחנך" אותי לעזוב זאת. וכן בעקבות ניסיונות "החינוך" שלהם בדברים הנוגדים את דרכיי ואמונותיי. פשוט התחלתי לשאול את עצמי אם כל הדת נכונה. ופתחתי ספר תורה והתחלתי לקרוא. וזה מה שמצאתי.

 

[תמר היחידה 2]

מה עם תושב"ע

אני לא דתייה ואני לא בקיאה כלל וכלל בתורה אך אני מאמינה . יש לי שאלה אליך , הרי חלק מהתורה עברה בעל פה, אולי היו סתירות בסיפורים? תמיד בתור ילדה שאלתי מי כתב על אדם וחוה וכל מה שהיה לפניהם? מי יודע איך היתה הבריאה? התשובה השטחית ביותר שקיבלתי היא " אצבע אלוהים". איך את מסבירה שאחרים לא שואלים דברים כמו שאת שואלת? הם לא רציונאלים? תמי

 

[פיה טובה אחת]

אז זהו

לדעתי,גם התורה שבעל פה נכתבה ע"י אנשים. אז זהו.אחרים לא שואלים שאלות כי הם לא היו צריכים להילחם בדת כמו שאני נלחמתי. פשוט בגלל שכל הזמן בדת הייתי צריכה להילחם על זכותי לרקוד ולהיות מי שאני ומה שאני. אז העזתי לשאול שאלות כה חזקות ונוקבות אלו על התורה,עד שכיום אני לא מאמינה בה כלל וכלל. אז זה לא שאחרים שלא שואלים כאלו שאלות לא רציונליים או משהו כזה. הם פשוט לא שואלים בגלל שהם לא נתקלו בהתנגדות שאני נתקלתי לריקוד ולדברים נוספים. אני העזתי לשאול שאלות כה חזקות ונוקבות אלו בגלל כל ההתנגדות שהייתה בדת לגבי הדברים שאוהבת. פשוט,אם בגלל התורה(והאנשים שהתנגדו לדברים היו אנשים שעשו זאת בגלל הדת) היתה ההתנגדות לאהבותיי אז האם בכלל התורה הזאת נכונה. כי אלוהים שאמור לרצות לטובתו של האדם.(הרי לפי האמונה הדתית הוא ברא את האדם,והוא לא יברא את האדם כדי לעשות לא רע,כי אלוהים אמור להיות טוב) גורם לאדם לרע בגלל הדת,אז האם הדת בכלל נכונה? ואז פשוט פתחתי ספר תורה,התחלתי לקרוא וראיתי את הסתירות השונות הקיימות בה. ואז הבנתי שהדת בעצם זאת המצאה של אנשים. אבל מי שלא נתקל בהתנגדות שבה אני נתקלתי,לא שואל שאלות אלו עליה.

 

[תמר היחידה 2]

אולי.......

איזה סוג ריקוד את רוקדת?. אני יודעת על נשים דתיות אפילו חרדיות שרוקדות אבל פשוט רוקדות בחברת נשים. אם את רוקדת עם בזוג אז אולי זה חלק ממה שמשך אותך? אולי החשיפה ולא הצניעות המתמדת?

 

[פיה טובה אחת]

תראי

אני רוקדת בלט. והיו אנשים בדת שזה לא נעם להם.לא רק זה שאני רוקדת עם בנים. אלא אף זה שאני בכלל רוקדת.כי לדעתם,יש דברים יותר חשובים לעשות ועוד. וכן,בהחלט משך אותי כל הנושא של הריקוד עם בנים. אמנם למדתי בבתי"ס פתוחים יחסית.אך עדיין זה היה כיתות נפרדות לבנים וכיתות נפרדות לבנות. ופתאום בבלט רקדתי עם בנים.זה היה פשוט כיף אחד גדול!!! אמנם לא בגלל זה אני רוקדת.אני רוקדת כי זה מה שאני אוהבת ונהנת. וכן זה תחום נוסף ונהדר להבעה עצמית.ואני גם מאוד אוהבת מוסיקה קלאסית. אז זה שילוב נפלא,להביע את עצמי לצלילי המוסיקה הקלאסית. אבל בהחלט גם הנושא של לרקוד עם בנים,בזמן שבדת היו את דיני הצניעות. בהחלט זה תרם.זה בהחלט היה מאוד כיף כשהייתי דתית ושמרתי על דיני צניעות להיות במקום שבו יכולה לתת דרור לדברים. אז אמנם הייתי הולכת עם חצאיות ושרוולים. אך בבלט ממש לא שמרתי על אותה צניעות.וזה היה ממש כיף! ובזכות זה כיום ,בתור חילונית, הולך לי די טוב בנושא הזוגי. אז נכון,כיום אני רוקדת רק בגלל נושא ההבעה,ההנאה האסטטית ועוד. כי בתחום המגע יש לי כבר קשר די טוב,ואני לא צריכה את הבלט בשביל זה. אך בזמנו כשהייתי דתית זה בהחלט היה כיף להרגיש גם את כל נושא הבנים. ותרם לי רבות.

 

[תמר היחידה 2]

טוב שאת מודעת לדברים

כנראה עשית חושבים עם עצמך. ואם זאת המסקנה שהגעת אליה, אז כנראה שזה נכון לך. מקווה שלא עושים לך טרור במשפחה ואולי מנסים לקבל את מי שאת ומה שאת רוצה לעשות ולהיות. בהצלחה תמי

 

[פיה טובה אחת]

משפחה

משפחתי נפלאה ומקסימה ותומכים בי בהמון אהבה וחום בכל דרך שבוחרת. וחוץ מזה,אימי חילונית.אמנם שמרה על המצוות בגללינו.אך כיום ,לאחר שחזרתי בשאלה,כבר לא. אבי הדתי מקבל אותי כפי שאני.רק חשוב לו שאצום בכיפור ושלידו לא אוכל בשר וחלב. אז זהו.אני בהחלט מכבדת אותו וצמה בכיפור(למרות שממש לא מאמינה בזה) ולא אוכלת מול פניו בשר וחלב. אני כאמור עושה זאת לא מפני שמאמינה בדברים,כי אני כבר אינני מאמינה כלל בתורה. אלא מפני שאני מכבדת את אבי.והוא יודע את זה. אז זהו.

 

[תמר היחידה 2]

נראה שטוב לך

שיהיה רק טוב