שלום לכולם

[שרונקאם]

שלום לכולם

שמי שרון ואני מנהלו החדש של פורום טרנסקסואליות. אשמח להכיר אותכם/אתכן אחד אחד, אחת אחת. אני בן 19 מראשון לציון, אני לפני גיוס, ומשלים בגרויות. חוצמזה אשמח לשמוע פרטים עליכם גם ממכם, שנה טובה, שרון.

 

[Michelle B]

קודם כל מזל טוב!

ועכשיו, אם אני לא טועה אתה הבהרת לי לא פעם ולא פעמיים שאתה שייך לחוג האנשים המאמינים שאפשר לצאת מטרנסקסואליות, ואפילו נתת את עצמך כהוכחה לכך, וזה שכרגע אתה מנהל את הפורום הזה לא מעט סוטר את העמדה הנחרצת הזאת? מיכל

 

[שרונקאם]

מיכלי

נכון, אני אכן שייך לחוג האנשים שיצאו מזה. ברור לי שלא כולם יסכימו איתי ועם האידיאולוגיה שלי לגבי טראנסקסואליות אך אני מנהל את הפורום כמקום חברתי לטראנסקסואליות באינטרנט. זהו לא פורום אידיאולוגי, בפורום זה דנים בטראנסקסואליות (בין היתר) על כל הייבטיה השונים, ממגוון זוויות. לכן, זה שאני טראנסקסואל לשעבר, לא סותר את העובדה שאני יכול לנהל בצורה היעילה ביותר את פורום טראנסקסואליות, ובצורה האובייקטיבית ביותר. יחסי לטראנסקסואליות אינו מהווה כאן שיקול, אני דואג לפורום, כדי שיהיה זה מקום נחמד ושקט, מעניין ומרתק, ועוד ועוד... אני לא שופט אף אחד, אך לא את עצמי, ומנהל את הפורום מתוך אמונה שלמה ורצון לעזור או לתרום לפחות. הקרבה שלי לטרנסקסואליות היא טבעית, כטרנסקסואל לשעבר, לכן, בחרתי לתרום לקהילה דווקא בצורה זו. אני מקווה שלא יתפתח דיון סביבי אם אני ראוי או לא ראוי או מתאים לנהל פורום טראנסקסואליות עקב דוגמת חייו האישית. אני רואה בניהול הפורום דבר לגיטימי גם מההיבט האישי שלי. מבחינתי וממש ממש סליחה על ההשוואה המזוויעה, לנהל את פורום טראנסקסואליות כטראנסקסואל לשעבר, הוא לגיטימי כמו לנהל את פורום "לוקימיה" כאדם שהבריא. זה פשוט לא קשור. מקווה שהבהרתי את עצמי טיפה... תהנו בסוכות... שרון.

 

[א ו ר1]

טראנסקסואל לשעבר??? יש חיה כזאת?

ולאן נעלמה האישה שכלואה בתוך הגוף שלך? משום מה יש לי הרגשה שזה ממש קשה לצאת ממצב של טראנסקסואל למצב של הכרה במיניות שלך. האם טראנסקסואליות היא כמו "לוקמיה" , כלומר מחלה שכבר לא חשוכת מרפא? אשמח עם תוכל לשתף אותנו במצבך כיום ובדרך הקשה שעברת עד היום. אני חושבת שדווקא אתה כן מתאים להיות מנהל , אז בהצלחה!!

 

[טרנסית]

יש חיה כזאת

יצא לי להכיר שתיים שהיום הם שניים. האחד נשוי עם ילד. השני מתחתן בקרוב. אני לא חושבת שהאשה הכלואה בתוך הגוף, נעלמת. אני חושבת שיש לאנשים סדרי עדיפויות בחיים. מדובר באנשים היודעים להסתיר היטב . shoovik

 

[שרונקאם]

לאור וטרנסית... התשובה ממקור ראשון

אכן, יש מצב שבו יוצאים מזה. את צודקת טרנסית, האישה לא מתה. האישה בפנים מתנוונת, בעזרת טיפול מתאים והמון כח רצון, פשוט לא נותנים לה ביטוי... עד שהיא פשוט סתם דבר ללא משמעות וחוסר יכולת או השפעה, אבל זה דורש כוחות שרק השד יודע מאיפה אני הצלחתי להביא אותם. וזה קשה, אבל זה נכון, לאט לאט אותה אישה כלואה שלא מקבלת מקום להתבטות בחיינו מתנוונת עד שהיא פשוט נראית כאילו היא חדלה מלהתקיים. אבל שלא יהיו טעויות. ה"סוד" לצאת מטראנסקסואליות, הוא לא להתחפש למשהו שאתה לא. הוא פשוט לדעת להיות מישהו שאתה רוצה להיות. ולפעול להיות אדם "טוב יותר" כהשקפת העולם שלך... אני הבנתי שלא יהיו לי חיים כטראנסקסואל והחיים שיהיו לי יהיו חיי כלב. (סליחה אם פגעתי פה שמישהו באימרה הזו) אבל שוב זו ההרגשה האישית שלי. האמנתי, האמנתי שמגיע לי יותר. שאני שווה יותר. שאני לא צריך "לאבד מערכי" בעייני החברה. שזה לא נורא לוותר ולהשבר לנורמות החברתיות... כי בסך הכל... אם יהיה לי טוב בתור גבר... אז זה לא כזה משנה... נכון שאני לא יהיה מושלם מבחינת עצמי כי מבחינתי להיות מושלם זה להיות בעצם מושלמת. אבל אתה לומד שלא הכל אפשר לקבל ומציב לעצמך עובדות. פשוט ככה. אני לומד להיות משהו שאתה לא, ג-ב-ר. ואני למדתי את זה. כמו שטראנסקסואליות, לאט לאט בתהליך השינוי גדלות לנשים וזה אפילו בא טבעי עם השינוי, אז אותו הדבר כשזה הפוך. אתה נוגע במקומות שאף פעם לא נגעת בהם בעצמך, אתה חוקר. אתה מתחיל לחיות כגבר, למרות שזה לפעמים מפחיד... ובסופו של דבר, אתה ממשיך באופן טבעי, ואפילו אוהב את עצמך... כי... הצלחת לגדול בדרך שאתה בחרת... בעוד שאתה מסתכל על החברים שלך ורואים שאצלם הזמן עשה את שלו במקרה שלהם... ואתה יודע. יודע. שבמקרה שלך אתה עשית את שלך, ואתה כאן מי שאתה בזכותך בדיוק כמו שהאמנת שמגיע לך. השינוי בה מרצון להיות שווה, ולא להיות "לא טראנסקסאל יותר". לכן, חשוב שהרצון לקבל טיפול יהיה מצידך, אחרת אין טעם להתחיל עם זה אפילו. היום אני מרגיש הכי הכי הכי שלם בעיניי. וזו ההרגשה הכי מדהימה שיש בעולם. אני מאושר, ההורים שלי מאושרים... המשפחה, חברים, פשוט הכל... אני קם בבוקר וחושב לעצמי שאין יותר גאה ממני. וככה חושבים עלי גם אחרים... להבדיל מהפאזה הקודמת שלי... אז? לא שווה? שווה, שווה עוגיה. אוהב את כולכם... שרון.

 

[טרנסית]

שרונקאם

"לפעול להיות אדם "טוב יותר" כהשקפת העולם שלך... אני הבנתי שלא יהיו לי חיים כטראנסקסואל והחיים שיהיו לי יהיו חיי כלב." "נכון שאני לא יהיה מושלם מבחינת עצמי כי מבחינתי להיות מושלם זה להיות בעצם מושלמת" אלו הדברים שאתה כותב. זאת לא סתירה? איך חיי כלב מסתדרים בדיוק עם שלמות? שלמות היא אושר עצום ולא חיי כלב. shoovik

 

[שרונקאם]

התשובה

כשאמרתי "להיות מושלם מבחינתי זה להיות מושלמת" הכוונה לשלמות טוטאלית. זאת אומרת להיות הטראנסקסואלית הכי אישה שאפשר... שרוב הטראנסקסואליות שואפות להיות. טראנסקסואלית שלא קולטים עליה, ואי אפשר לדעת עליה, תסתדר מצויין עבודה, בן זוג, וכו´... אבל מנסיוני שום דבר לא שלם. רוב הטראנסקסואליות מסגירות עצמן בהתנהגותן או שפתן. אני התכוונתי "טראנסקסואלית = אחת שרואים עליה" "טראנסקסואלית מושלמת = 99% אישה ששום דבר לא מסגיר אותה" לטראנסקסואליות יש חיי כלב. לטראנסקסואליות מושלמות יש חיים קצת פחות כואבים ואפילו עתיד שיכול להיות טוב. אין מה לעשות, שום דבר לא שווה את ההקרבה להיות טראנסקסואלית. כלום. אין משפחה אין חברים (או שיש את החברים שבמצבך) שלא לדבר על בן זוג וחתונה... ולכן רוב הטראנסקסואליות שהן "לא משלומות" כהגדרתי פשוט לא חותכות. 90% מהטרנסקסואליות שאני מכיר לא חתכו. אז הן לא מושלמות ולכן כך גם חייהן. למה רבות לא חותכות? כי פשוט נוח להן המצב בו הן נמצאות. אז הקטע הוא שאם נוח לך במצב מסויים כטרנסקסואלית את יכולה להשתנות כי יתכן שגם במצבים אחרים יהיה לך נוח. טראנסקסואלית שחותכת, היא שלמה. אחת שלא, היא לפי דעתי טראנסקסואליות מכורח הנסיבות. מדובר לרוב באנשים ללא חיים (לפי דעתי האישית) ואם יש להם חיים אז הם ממש אומללים. ובטיפול את מבינה שאם בעצם יש לך את כל הכלים להיות גבר מושלם אז למה לא להתחיל להיות? והתשובה לא תמונה במגדר או בחרטא של אישה-כלואה-בגוף-של-גבר. טראנסקסואליות יותר מפחדות לחיות ככגברים במאת האחוזים מאשר כנשים שלמות (ומנותחות) במאת האחוזים... וזה למה? נסיבות חייהן. בחלקן התעללו בילדות. חלקן הושפלו... יש מאה ואחת סיבות. אני הגעתי לטיפול וקיבלתי את כל הכלים להיות 100% גבר מאשר 90% אישה. הכל עניין של השקפה, העדפה, והתמודדות עם פחדים. טראנסקסואליות היא מעין בריחה, לכן כשטרנסקסואלים מגלים חיים נוחים יותר בחברת טראנסקסואלים אחרים, ולובשים שמלות, "עולים על האישה", וחיים כנשים... לרוב זו דרך להתמודד, אבל זו לא התמודדות חזיתית עם הגבריות שבך. כי אתה גבר, ויותר נוח לך בחברה טראנסקסואלית שמקבלת אותך כי שם הגבריות של "נקברת" ויש ביטוי רק לחלק שאתה מעדיף להיות מאשר על מה שאתה בבסיסך ואתה מפחד להיות. אין מה לעשות, אין דבר כזה בסיס "אישה" בגוף של גבר. נ-ק-ו-ד-ה. יש גבר שרוצה להיות אישה ויש גבר שרוצה בסיס של אישה ויפעל לעשות הכל על מנת להשיגו. אבל אין טעם לרדוף אחרי מה שאין. טוב לך ללבוש שמלות? תלבש, ותרגיש יותר טוב. אבל למה שלא תחתוך? למה שלא תתחיל לחיות עם... כ**? למה זה כל כך מפחיד, למה הטראנסקסואליות הכי נשיות לא רוצה בזה? הא? אם הן לא רוצה בזה אין להן שום בסיס "אישה" ושום חרטא. הכל שאלה של פחד ורצון. אוהב את כולם... שרון.

 

[טרנסית]

התשובה/שרונקאם- תגובה

בלילי שטויות של אדם שנלחם עם עצמו ונלחם לשכנע את עצמו שהוא "יצא מזה".

 

[Freeda]

יישר כח, ואיחולים

היי שרון יישר כח על ביצוע החלטה קשה. לגעת באושר זה לא הכי פשוט. אאחל לך שתצליח באפיק החיים שבחרת, ושההצלחות בחיים יתגמלו אותך על ההקרבה. מאחר שהייתי באפיק הזה שנים רבות, בהצלחה בימתית מפוארת ותשואות ופרסים, אני מכירה את הצד הזה מצויין ומבינה את החלטתך. אבל לשחק את החיים זה קשה, ושוחק, גם כשמזדהים עם הדמות. מאחלת לך הצלחה ארוכת שנים והצלחות. רק שמור על קשר, כך שאם תחליט ביום מן הימים להשיב את המים לנתיב זרימתם הבראשיתי, הרצוף מכשולים וחתחתים, נוכל לעזור לך. חיוכי חג שמח FREEDA

 

[נורה גרינברג]

מקור ראשון א´

טוב, אז לזה אתה קורא "לצאת מן הטרנסקסואליות". תהיה לי בריא, שרון. עכשיו ברצינות. ראה, שרון, כל אדם רשאי להחזיק בדעותיו, ויהיו מוטעות ומופרכות ככל שיהיו. אם טוב לו אתן, אם הן מאפשרות לו להתגבר על קשיי חייו - יאללה, קדימה, מצדי תאמין שהירח עשוי מגבינה הולנדית. אין לי שום בעיה אם פרשנותך את מציאות חייך, שאת פרטיה אינני מכירה. הבעיה מתחילה כאשר אתה מנהל פורום בנושא טרנסקסואליות, ומתחיל להפיץ דעות, שעצם הבורות שלך אינה מאפשרת לך להבין עד כמה הן מזיקות ומסוכנות. מכל מקום, הייתי מציעה לך שמעבר לחוויותיך האישיות תצא, תקרא קצת חומר, תלמד ותשכיל ואולי תתחיל להבין מה התופעה הזאת, הנקראת טרנסקסואליות. במשך שנים רבות אכן האמינו פסיכיאטרים, פסיכולוגים ורופאים שניתן "לרפא" טרנסקסואלים. כתוצאה מכך נגרם סבל בל יתואר לטרנסקסואלים רבים. נמנע מהם טיפול, חלקם אושפזו בכוח, חלק מהם אולצו לעבור טיפול בהלם חשמלי ובשיטות אחרות של טיפול אברסיבי, הכל במטרה "להוציא אותם מזה". זה לא עזר. פרט לסבל המיותר, ולאנשים הרבים שחייהם נהרסו, שהגיעו לפגיעה עצמית ואף להתאבדות, המטפלים לא הצליחו לרפא ולו טרנסקסואל אחד. לא רק זאת, אלא שהתפיסה שטרנסקסואלים "בוחרים" להיות כאלה שימשה כתירוץ לשלילת זכויות יסוד מהם, לקיפוחם ולנידוים. מאז שנות הששים, ובעיקר מאז פירסם ד"ר הרי בנג´מין את ספרו "התופעה הטרנסקסואלית" ב-1966, הלכה והתבססה בקהילה הרפואית ההבנה שלא ניתן "לרפא" טרנסקסואלים. הגישה הטיפולית המקובלת היום גורסת שיהיו אשר יהיו הסיבות לטרנסקסואליות, הדרך היחידה לשחרר את הטרנסקסואל ממצוקתו היא לאפשר לו להתמודד עם סוגיית זהות המגדר שלו, ואם יש צורך, לסייע לו לשנות את מינו, כולל, אם כי לא בהכרח, ניתוח לשינוי מין. אם בידיך גילוי מדעי הסותר כל זאת, הייתי מציעה לך שתעביר אותו לאקדמיה. לא חסרים שם רופאים ופסיכיאטרים טרנספובים שישמחו לעטות על הסיפור שלך. אם רצונך ללמוד קצת על התפיסה הטיפולית הנוכחית, אני מזמינה אותך לקרוא את פרוטוקול הטיפול של אגודת הרי בנג´מין, שהוא הבסיס לטיפול בטרנסקסואלים בכל העולם. הייתי ממליצה לך גם שתקרא את דו"ח הועדה של הפ-רלמנט הבריטי לעניין טיפול בטרנסקסואלים. אם תרצה, אוכל להמליץ לך גם על כמה ספרים ומאמרים המהווים חומר יסוד הזמין לכל דכפין בנושא טרנסקסואליות והגישות המתקדמות לסוגיות זהות מגדר. אם הדברים שאתה כותב הם תוצאה של הטיפול שקיבלת - קשה להגיד שזה נשמע מרשים. מכל מקום, ובלי לנסות לחרוץ דעה עליך (שכן, כאמור, אינני מכירה אותך ואייני יודעת דבר על נסיבות חייך) הייתי רוצה להציע לך מספר אפשרויות. אחת, מתבגרים רבים מתנסים ברגשות של התחבטות ובלבול באשר למיניות שלהם. בתרבות שלנו, מיניות מתערבבת באופן כמעט מוחלט עם זהות מגדר. גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה מתגבשת מיניותו של האדם, ובאותו זמן מתגבשים מושגי זהות המגדר שלו, תחילה באמצעות סטריאוטיפים מגדריים שהוא מאמץ, ובהמשך באמצעות תפיסה אישית הנובעת מהתפתחות אישיותו. יש ומתבגר החווה רגשות בלבול באשר למיניותו, עשוי להאמין שגם זהות המגדר שלו קונפליקטיבית. זהות המגדר כשלעצמה איננה עניין של שחור ולבן. זהות המגדר היא רצף, וגם רגשות של מצוקה מגדרית משתנים בעוצמתם מאדם לאדם. לא כל אדם החווה תחושות של חוסר נוחות עם תפקיד המגדר שלו הוא טרנסקסואל. צעירים רבים, כאמור, במיוחד אם הם מתחבטים במיניותם, עשויים לחוש בלבול בזהות המגדר, ולטעות לחשוב שמדובר בטרנסקסואליות. ככל ששהם מתבגרים ומיניותם מוצאת אפיק משביע רצון, הם גם לומדים להסתדר עם תחושות זהות המגדר שלהם. שנית, גם אצל טרנסקסואלים אמיתיים, כלומר אצל אנשים שמצוקת המגדר שלהם היא מוחלטת, הדברים אינם בצבעי שחור ולבן, ולעתים קרובות הם אינם ברורים לאדם הסובל ממצוקת מגדר עצמו. זאת בעייתם של טרנסקסואלים רבים: הם אינם בטוחים במה שהם. לפעמים נדמה להם שהם גברים, לפעמים שהם נשים. רגשות באים והולכים וחוזר חלילה. רגשות מצוקת המגדר הם מפחידים מאד, מבלבלים ומדכאים, וזהות המגדר הנומרטיבית שהאדם ינק מסביבתו מאז נולד היא חזקה מאד. על כן, טרנסקסואלים לא מעטים עוברים תקופות שונות ומתחלפות בחייהם: עתים הם מסתדרים יותר טוב בתפקיד המגדר הנורמטיבי, ואז נדמה להם ש"יצאו מזה". כעבור זמן, חודשים ואפילו שנים, המצוקה המגדרית חוזרת אליהם. זה תהליך שיכול להתרחש שאופן מחזורי. כאמור, אינני מכירה אותך ואינני יכולה להתייחס למקרה הפרטי שלך. אני מכירה מקרה פרטי אחר, זה של כותבת שורות אלה, שהצליחה במשך שנים רבות לארגן לעצמה זהות נורמטיבית לעילא ולעילא, ואף חשבה ברגעים מסוימים שהצליחה "לצאת מזה". היא הקימה משפחה, הולידה ילדים, אפילו זקן עבות גידלה לתפארת. כיאה לגבר שבגברים. אך כל זה לא עזר לה. מצוקתה הלכה והתגברה, עד שכל המבנה העצום והמתוחכם שהקימה התפורר לגמרי, והיא הבינה, כמו טרנסקסואלים רבים אחרים, שאין אדם יכול לברוח מעצמו. לא רק שאין היא מסוגל, אלא שאין לא זכות לעשות זאת, כי אדם צריך לחיות על פי האמת שלו ולא לשקר לעצמו. (המשך בהודעה הבאה).

 

[נורה גרינברג]

מקור ראשון - המשך

העציב אותי מאד לקרוא את הודעתך "לאור וטרנסית... התשובה ממקור ראשון". לא אכנס לניתוח מפורט שלה. טרנסית כבר הצביעה על כמה נקודות מענינות בה. מכל מקום, אומר רק שמשתקף ממנה בלבול מושגים אדיר. לא גילית שום דבר, שרון. מה שאתה מתאר, והדרך שבה אתה מתאר זאת, אלה דברים שיכלו לצאת מפיהם של נערים מבולבלים רבים, חלקם טרנסקסואלים וחלקם לא. אתה נשמע מרוצה מאד מעצמך בקביעתך ש"יצאת מזה", אבל דבריך בהודעה זו מספרים סיפור אחר. הם מספרים סיפור של בלבול גדול מאד, של הבנה מעוותת של מושגי מגדר, של עבודת שכנוע עצמי מאומצת מאד, ושל מנה גדושה של wishful thinking. כאמור, אינני יכולה לקבוע האם אתה טרנסקסואל או לא. זאת יגיד הזמן. אם אתה באמת טרנסקסואל - האמן לי, אין בעולם סכום כסף שיוציא אותך מזה. רק התמודדות אמיתית עם זהותך, ואם יש צורך בכך - שינוי מין, יפתרו את הבעיה שלך. לא, הבעיה שלי איננה עם הסיפור האישי שלך, ואפילו לא עם חוסר המודעות העצמית התמים והנוגע ללב שלך. הבעיה שלי היא בתמונה הסטריאוטיפית והמעוותת של טרנסקסואליות שאתה מנסה להעביר בפורום הזה, המיועד דווקא לברר סוגיות של טרנסקסואליות כדי להשכיל את הציבור. הדעות המופרכות שאתה מפיץ, כאילו טרנסקסואליות היא עניין של בחירה, ושמכוח רצון ניתן לצאת ממנה, משמשות כתירוץ לטרנסובים למיניהם להצדיק את שנאתם ואת התנהגותם כלפי טרנסקסואלים. שהרי, אם טרנסקסואליות היא דבר כל כך נורא מהותית אבל אפשר לצאת ממנה (כלומר - לא התגובה הבלתי רציונלית והבלתי אנושית של אנשים מסוימים היא שדפוקה, אלא האדם הטרנסקסואלי עצמו דפוק), צודקים אלה המתייחסים לטרנסקסואלים כאל מצורעים, והטוענים שיש למנוע מהם טיפול, ושאין לקבל אותם ואת רגשותיהם. אם הכל עניין של כוח רצון, כי אז כל טענותיהם של טרנסקסואלים על הסבל שלהם, על קיפוח ועל יחס עוין ובלתי אנושי - מתרוקנות מתוכן: הטרנסקסואלים אשמים במצוקתם. שיתאמצו, מה יש, שיחזרו להיות אנשים "נורמליים", כמו שרון, למשל. טרנסקסואל, שרון, איננו אדם בזוי. נהפוך הוא, הוא אדם שניתנה לו הזכות לחיות את חייו על פי רגשותיו אמיתיים. העובדה שזה מביא אותו לפעמים לידי התנגשות עם החברה, ולמרות זאת הוא מתעקש לחיות על פי האמת שלו, רק אומרת איזה כוח יש לרגשות האלה. אני מסתכלת לפעמים על טרנסקסואלים שאני מכירה, אנשים החיים במצוקה כלכלית, שחווים דחייה ובוז ונידוי, שנאלצים לחיות בשולי החברה, ובכל זאת לא מוותרים ומתעקשים לחיות על פי רגשות זהותם האמיתיים, ואני חושבת לעצמי - איזו זכות גדולה נפלה בחלקי על שאני נמנית עם הציבור הנהדר הזה. על כן, כאשר אני שומעת או קוראת דברי איוולת של אנשים מלאי דעות קדומות והחפים מכל ידע והבנה, והמשתתפים במודע או שלא במודע בחגיגת הדה-הומניזציה של טרנסקסואלים, אני רק מגחכת ביני לביני. רק כאשר אנשים אלה מתחילים להפיץ רעל אני מגיבה. בסופו של דבר, השאלה האמיתית אינה האם טרנסקסואליות היא עניין של בחירה או לא. השאלה האמיתית היא האם זהות מגדר היא דבר שנכפה על אדם מכוח איזו חתיכת בשר הנמצאת או לא נמצאת בין רגליו, או שהיא מבטאת רגשות בסיסיים, שכל אדם זכאי לחיות על פיהם. בסופו של דבר, השאלה נוגעת לזכותו של אדם לחיות את חייו כראות עיניו, ולבטא את עצמו, כולל זהות המגדר שלו, בכל דרך שתיראה לו. בסופו של דבר, השאלה היא שאלה של כבוד אנושי וזכויות אדם. בניגוד לטרנסקסואליות, שרון, טרנספוביה היא באמת עניין של בחירה. אפשר בהחלט לצאת ממנה. אני מכירה אישית רבים שניסו והצליחו. בידך נמסר כלי שיכול לסייע לאחרים בכך. אל תעשה בו שימוש לרעה. נורה

 

[שרונקאם]

נורה

ראשית, אני חייב לומר ששמעתי רבות עליך, וכן, שמעתי על הארי בנג´מין, ועל אגודת הארי בנג´מין וקראתי הרבה ואני אכן יודע על הטיפולים החשמליים ועוד´... אני מודע היטב לכך שטראנסקסואליות זה דבר ש"אי אפשר לצאת ממנו". וזה נכון, הוא תמוע. אני מתאר על פי הנסיון שלי את ה"יציאה שלי מטראנסקסואליות" כבסך הכל דרך חיים. לא חיפשתי לצאת מזה, וזה לא יצא ממני. פשוט בחרתי בדרך חיים אחרת מטראנסקסואליות. אני לא משתמש בסטריאוטיפים או מחזיר את האנושות 20 שנה אחורה בדברי. אני אומר שבעזרת טיפול נכון למדתי לבודד את הטראנסקסואל שבי מאורח החיים שלי, ובמקום לאמץ אורח חיים טראנסקסואלי אימצתי אורח חיים בריא יותר לטעמי, ע"י שלמדתי לקבל בי צדדים שלא אהבתי וזה הגבריות שלי, בדיוק כפי שטראנסקסואליים גברים רבים אחרים באים לטיפול להתמודד עם הצד הנשי בהם. בכל טראנסקסואל יש שני צדדים. רובם משנים עצמם ולומדים לחיות בצד השני כבן המין השני. ויש כאלה שיגידו שזה בלתי נמנע. אני בחרתי שלא להשתנות, ולקבל עצמי עם "המינוסים" ואכן. חיי אכן טובים. 30% מהטראנסקסואלים שלא עוברים שינוי מתאבדים. גם זה ידוע לי. אבל מה עם האחוזים האחרים? את רוצה לומר לי שכל טראנסקסואל, ולא סתם קרוסדרסר או וסטיט, שלא משנה את מינו מתאבד? מה קורה לאלה? התשובה היא שחלקם נאלצים לחיות "חיים לא שלמים" כי הם לא עברו את השינוי אך יש בין כל האחוזים, טראנסקסואלים שלא עברו שינוי ולמדו לקבל גם את זה. זו בסך הכל עוד דרך התמודדות עם טראנסקסואליות. דברי אינם בורות, כי אכן ישנו אחוז ואף הקטן ביותר של אנשים שעובדה, הם טראנסקסואלים, שלא עברו שינוי, והפלא ופלא, לא קרה להם כלום... חלקן אפילו השלימו עם כך שלא יעברו ניתוח ופיתחו אורך חיים תקין... אז? אם אני טראנסקסואל שלא עבר שינוי סופי בהתאבדות? בחיים אומללים? לא. ואני הוחכה מצויינת לך. ואני לא מנהל את הפורום כדי להעביר את תורתי בנוגע לטראנסקסואליות. את יותר בקיאה מבחינה מקצועית ממני ולכן לא אערער על שיפוטך בנושא הטרנסקסואליות, ואני לא שליח להפצת האידיאולגיה הטראנסקסואלית. אני סיפרתי את סיפורי האישי ושאלות צצו. לגיטימי. אני בכלל ממליץ לכל אחד לחיות כראות עיניו. אם זה מה שאתה רוצה בלב שלם - אני איתך. אני רציתי בלב שלם חיים טובים יותר, ורבים מהטראנסקסואלים מעדיפים זאת ע"י שינוי, אני הבנתי שיכולים להיות לי חיים טובים יותר גם ככה, במידה ואדע איך לנתב את עצמי בדרכים הנכונות, וזה הכי קשה, וזה נכון - גם שיכנוע עצמי. אבל גם אם אני חי באופוריה... עדיין מקסים לי, ואני יעדיף את זה מאשר על חיים לא שלמים כאדם לא שלם. בכל זאת... מה איכפת לי אם זו אופריה או שכנוע עצמי אם טוב לי אחרי הכל? חומר למחשבה ומצפה לתשובה... שרון.

 

[נורה גרינברג]

תשובה לתשובה

שרון, כיוון שביקשת תשובה, אני עונה. ראשית, אני רוצה להתייחס להודעתך "תשובה" לעיל, שבה אתה מדבר על "שלמות טוטלית" (התיתכן שלמות שאיננה טוטלית? אתמהה), כי בה נגעת, בלי שהתכוונת לכך, במהותה של מצוקת הטרנסקסואל. ובכן, אתה מתאר בהודעה זו אדם העורך חשבון תועלתני קר, שוקל יתרונות וחסרונות, שיקולי בעד ונגד, ולבסוף מחליט החלטה רציונלית: אם לא יתמלאו תנאיו, כדאי לו לוותר על השינוי. זה מעניין מאד, אבל זה איננו תיאור של טרנסקסואליות. לא כך עובד מוחו של טרנסקסואל. מה שמאפיין טרנסקסואל, מה שמונח ביסודה של המצוקה הנוראה שהוא חש, זו דווקא העובדה, שהשיקול הרציונלי אינו עובד בשבילו. מצוקתו נובעת מן העובדה, שהוא מבין את כל הרציונליה, עורך את כל השקלא וטריא, צופה בבירור במחיר הכבד שהוא עלול לשלם - ובכל זאת אינו יכול למנוע את תחושות הזהות שלו, ואינו יכול להשאר בזהות שבה הוא חי. זאת טרנסקסואליות, שרון, ולא מישהו שמשחק בכדאי לי או לא כדאי לי. אם המסלול שעברת הוא כפי שאתה מתאר, אם הצלחת לבחור בחירה רציונלית - אתה יכול לישון בשקט, שרון. טרנסקסואל אתה לא. לגבי היכולת לעבור, כלומר להתפס בעיני הבריות כמי שחי בזהות המגדר שלו מלידה, הרי כפי שיודע כל המכיר את טיבו האמיתי של תהליך שינוי המין, היא אינה נובעת מן הנתונים הפיזיים של האדם הטרנסקסואלי, ולא מן השינויים הפיזיים שהוא עורך בגופו, אלא מהצלחת החיברות מחדש שלו, מיכולתו ללמוד ולהפנים את תפקיד המגדר החדש. נתונים פיזיים אינם הדבר הקובע. ואולי מה שצריך, שרון, הוא לחנך את הציבור כדי שילמד לקבל את השונה, כדי שלא יפחד משינוי מין, כדי שיתייחס לזולת על פי תכונותיו האישיות ולא על פי מראהו החיצוני? אינך חושב שיש הרבה יותר כבוד עצמי אצל מי שעומד על זכותו לממש את רגשותיו, מאשר אצל מי שכופה על עצמו זהות זרה ושקרית, ובלבד להתקבל בחברה? אתה חושב שדרך כפיה והונאה עצמית ניתן להגיע אל האושר, אל ה"שלמות"? עוד טיעון מטיעוניך: אם טרנסקסואל אינו מתכוון לעבור ניתוח - מוטב שלא יעשה את השינוי, שהרי מה הטעם לחיות כאישה כשיש לך זין בין הרגליים. זאת אישה "לא מושלמת". ובכן, לא ניכנס כאן לדיון שלם על מהותה של זהות המגדר ועל הפונקציה החברתית שהיא ממלאת, או על מקור התפיסה הקושרת בין הגניטליה לבין זהות המגדר. נאמר רק שאכן, מרבית הטרנסקסואלים בעולם החיים בתפקיד המגדר המועדף עליהם - אינם עוברים ניתוח (על פי הערכות, מדובר בכ-80% מן ה-MtoF וכ-95% מן ה-FtoM), וזאת מסיבות שונות. חלקם הגדול פשוט אינם זקוקים לכך, כי עיקר המצוקה שלהם נבע מן הדרך שבה הם הציגו עצמם ונתפסו על ידי אנשים אחרים. מרגע ששינו את תפקיד המגדר שלהם, מצוקתם נעלמה. חייהם אינם פחות שלמים בשל העובדה שאיבר המין שלהם נותר במקום גם אחרי השינוי. רק מיעוט מקרב הטרנסקסואלים חש מצוקה כל כך גדולה מצורת הגוף שלהם, שעליהם לעבור ניתוח לשינוי מין כדי לתקן את המצב. בכל מקרה, מטרת הניתוח איננה להפוך אדם לגבר או לאישה. לא איבר המין קובע את היותך גבר, שרון. היותך גבר או אישה נובע מזהות המגדר הרשומה במוחך, ומה שיש בין רגליך עשוי להסתדר עם זה, או לא, הכל לפי המקרה. אם לא - אז אפשר לעשות ניתוח. אבל לא הניתוח יעשה אותך גבר או אישה. הדעות שלך, שרון, שייכות לעידן אחר. עידן שבו שלטה פרדיגמה טיפולית לפיה הברירה שעמדה בפני טרנסקסואלים הייתה או-או, על פי התבנית הבינרית הידועה לנו. מגדר נתפס אז כמכלול אחד, הכולל גם את הגניטליה. היום הגישה פתוחה הרבה יותר, ומטרת תהליך השינוי איננה להתאים את זהות האדם לאיזו תבנית קשיחה וקבועה מראש, אלא לאפשר לו למצוא את הנקודה על פני הרצף המגדרי שבה הוא מסוגל לבטא את זהות המגדר שלו. אם צריך לשם כך ניתוח - טוב. אם לא צריך, אז לא צריך. מילה אחת על התאבדות. אינני יודעת מנין שאבת את הנתון ש-30% מן הטרנסקסואלים הלא מנותחים מתאבדים. בכל מקרה, הוא מצוץ מן האצבע, האמן לי. דבריך מושפעים מן האגדה לפיה טרנסקסואליות מובילה להתאבדות. האמת היא שאחוזי ההתאבדות אצל טרנסקסואלים אינם שונים עקרונית מאלה של כלל האוכלוסיה. מה שכן ידוע על התאבדויות של טרנסקסואלים הוא שאלה נובעות ברובן מדכאון, הנגרם מחוסר היכולת לטפל במצוקת המגדר שלהם ולממש את זהותם. טרנסקסואלים אינם רוצים למות, שרון. הם רוצים לחיות. כל החווייה והכאב הטרנסקסואלים נובעים מכמיהה ומאהבה עצומות לחיים. אין לי ויכוח אתך על הפרשנות שאתה נותן לעצמך על התנהלות חייך. אם טובה היא בעיניך - זה בסדר מבחינתי. הבעיה היא כשאתה מתחיל להכליל מתוך החוויה האישית שלך אל תופעות חברתיות רחבות יותר, ולקבוע הלכות בנושאים שאתה לא ממש מתמצא בהם. אז בוא נשאיר את זה כך. אני מאחלת לך שתמצא את מקומך על פני רצף המגדר, ותחיה בו בשלמות טוטלית. נורה

 

[manner]

תוכלי אולי להפנות למאמרים?

ראוי לציין כי כשרון הניסוח שלך מדהים אותי כל פעם מחדש... האם תוכלי להפנות למאמרים הבאים: מאמרים של פסיכולוגים\פסיכיאטרים שטוענים כי לאור נסיונם האישי, או ההיסטוריה לא עלה בידם לרפא טרנסקסואלים בכלים פסיכותרפיים והפתרון היחיד הוא להתמודד עם זהות המגדר המבוקשת. מאמרים שמדברים על סיבות אפשריות לטרנסקסואליות. כמו כן, האם ידועה לך על אפשרות לבצע סריקת מוח כדי לבדוק אם כמות הנוירונים ב- BSTc זהה לכמות במגדר המיועד? תודה!

 

[Freeda]

סריקת מוח

עד כמה שידוע לי, הדבר נעשה בנתיחת הגופה - לא מומלץ כרגע מקובלת עלי יותר האבחנה של קרן אור הגדולה " אם "זה" אומר שהוא אשה - הוא אשה ! ". אגב, צריך לשים לב לסדר הדברים. אנשים נשמו חמצן הרבה לפני שהמדענים גילו אותו... טרנססקסואליות התקיימה מאז שחר ימי האדם, הרבה לפני שהחלו לחקור אותה ולנסות לגבש הבנה. לכן , צריך להבין שהמדע הולך אחרי התופעה ולא לפניה, ובנסיונותיו להבינה מועד וכושל עד שמצליח לתת הסבר שמתאים לתופעות. צריך לזכור: כל אימת שהתופעות סותרות את ההסבר לא זורקים את התופעות (כפי שפסיכיאטרים ניסו פעם לעשות) אלא את ההסבר, ולפעמים צריך גם להוריד נבוט על המסביר חיוכים FREEDA

 

[נורה גרינברג]

חומר קריאה

אינני חושבת שתמצאי מאמרים של פסיכולוגים או פסיכיאטרים המודים שנסיונות הטיפול שלהם נכשלו. פסיכולוגים ופסיכיאטרים אינם מתלהבים להודות בכשלון. התפיסה, לפיה הטיפול הפסיכותרפי אינו יכול לגרום לטרנסקסואל לשנות את רגשותיו התגבשה כתוצאה של עשרות שנות נסיונות טיפול בשיטות פסיכיאטריות קונבנציונליות, החל מעבודתיו של מגנוס הירשפלד בגרמניה. מה שכן אפשר למצוא הם מאמרים רבים המתעדים רמה גבוהה של סיפוק ושביעות רצון אצל טרנסקסואלים שעברו שינוי מין. לעומת זאת, קשה, או בלתי אפשרי, למצוא מאמרים של מטפלים המעידים על הצלחות "לרפא" טרנסקסואלים לאורך זמן. התפיסה המודרנית, על פיה שינוי המין הוא הטיפול הרצוי, התגבשה כתוצאה משינוי במגמה הטיפולית, שנקודת המפנה שלה היה בפרסום עבודתו של ד"ר הרי בנג´מין בשנות הששים. אמירתו המפורסמת של ד"ר בנג´מין, לפיה מכיוון שאין אפשרות לשנות את נפשו של הטרנסקסואל כדי שתתאים לגופו, יש לשנות את גופו כדי שיתאים לנפשו, מסמלת שינוי זה. משמעות המגמה החדשה היא ששינוי המין הוא הדרך הרצויה לטפל בטרנסקסואלים. החל משנות הששים התגבש בקהילה הרפואית קונסנזוס רחב על כך. בשנים האחרונות הלך והתגבש שינוי משמעותי לא פחות בגישה הטיפולית: ההכרה בעובדה שטרנסקסואליות איננה מחלה, ולכן אין מה "לרפא". טרנסקסואליות מבטאת מצוקה וכמיהה הנובעות מצורך לגיטימי לתת ביטוי לזהות המגדר האמיתית של האדם. מכאן התביעה לדה-פתולוגיזציה של הטרנסקסואליות, כלומר - הוצאתה מקטלוג ההפרעות הנפשיות. השינוי מתבטא גם בהכרה בצורך להקשיב למה שיש לטרנסקסואלים עצמם לומר, במקום להתייחס אליהם בגישה פטרונית של מומחים מנותקים היודעים מראש אילו ברירות יש בפניהם. לכן, הפרדיגמה הטיפולית שהתגבשה בשנים האחרונות רואה את המטפל כמי שתפקידו איננו "לרפא" את הטרנסקסואל, אלא לסייע לו להתמודד עם מצוקתו, תוך מציאת נקודת האיזון שבה הוא יוכל לחיות את חייו בזהות התואמת את רגשותיו. על כך תוכלי לקרוא, למשל, את מאמרה של הולי בוסוול: Holly Boswell, The Transgender Paradigm Shift toward Free Expression המופיע בספר Gender Blending, מאת בוני וורן בולו וג´יימס אליאס. ספר זה, אגב, מכיל עוד מאמרים רבים ומאלפים מאד על שינוי המגמות הטיפוליות והתרבותיות בנוגע לטרנסקסואליות בשנים האחרונות. הוא קצת ישן (יצא לאור ב-1992), אבל הוא עדיין אקטואלי מאד. אשר ל-BSTc וחקר המוח. אישית, אינני מחזיקה הרבה מכל הרעש סביב ל"הוכחות" על חקר גזע המוח וה"הוכחות" למקור הביולוגי של הטרנסקסואליות, כביכול. לביולוגיה תפקיד חשוב בהבנתנו את המציאות, אבל מגוחך ומסוכן לדעתי לתלות הסברים לתופעות התנהגותיות ותרבותיות ב"סיבות" ביולוגיות. לא ניכנס לטעמים לכך. מכל מקום, ישנו המאמר הידוע של ז´ו, הופמן, גורן וסוואב, המתעד את המחקר שביצעו ב-1995, ושכלל שש נשים טרנסקסואליות, ושהראה שגודל איזור ה-BSTc בהיפותלמוס של נשים אלה תאם את גודלו אצל נשים גנטיות. שם המאמר הוא A Sex Difference in the Human Brain and its Relation to Transsexuality By J.-N. Zhou, M.A. Hofman, L.J. Gooren and D.F. Swaab ככל הידוע לי, לא נערכו מחקרים נוספים באיזור זה של המוח, כולל בדיקות MRI. מוזר, כי בדיקות אלה ניתנות לביצוע אצל אנשים חיים. את המאמר של ז´ו ואחרים תוכל למצוא ב-http://www.symposion.com/ijt/ijtc0106.htm. נורה

 

[Freeda]

מקור כללי

ממליצה לקריאה בכלל: IJT - INTERNATIONAL JOURNAL OF TRANSGENDERISM המכיל מאמרים בהרבה תחומים - מרתק ומחכים. גם המאמר שלעיל לקוח משם. חיוכים FREEDA

 

[נורה גרינברג]

עוד על BSTc

אני מתנצלת, אבל בדברי על מאמרים בנושא BSTc התעלמתי, מכוח הסקלרוזה המתקדמת שלי, ממאמר חשוב שהופיע בשנת 2000, והמעמיד סימן שאלה גדול על מחקרם של ז´ו, גורן ושות´, ועל התיזה בדבר מבנה שונה של המוח אצל שני המינים. המדובר במאמרם של צ´אנג, דה פריס וסוואב, הטוען, בניגוד למחקר המקורי, שההתמינות המינית של ה-BSTc עשויה להמשך בבגרות. המאמר הוא: Sexual differentiation of the bed nucleus of the stria terminalis in humans may extend into adulthood. Journal of Neuroscience 22(3): 1027-1033 (February 1, 2002) Chung WC, De Vries GJ, Swaab DF. Netherlands Institute for Brain Research, 1105 AZ Amsterdam, The Netherlands. תמצית המאמר וכן הפניות לחומר נוסף ניתן למצוא באתר של אן לורנס (שהוא, בכלל, אוצר בלום של מידע על טרנסקסואליות): http://www.annelawrence.com/bstcreport.html למעוניינים, כתובת עמוד הבית של האתר של אן לורנס היא http://www.annelawrence.com נורה

 

[נורה גרינברג]

ועוד על סקלרוזה

המאמר הופיע, כמובן, בשנת 2002. נורה