ביקשת כל כך יפה...
טוב השבוע היו רק 29 מעלות בתוך הבית. ועשיתי מעשה - אני בעצמי הדלקתי את המזגן! אני ולא שרף מטעמי. הם נורא מתגעגעים לפצפונת, מובן לי - אבל מפה ועד ל לא לתת לי ולבח"לי להתקרב אליה? מזל שאני אחראית ארוחות! פשוט אני מחזיקה אותה, וחמותי "מבקשת רשות" לקחת אותה ולקול מחאותי הקולניות פשוט תוקעת לה ידיים מתחת לבית שחי ותולשת אותה ממני. אני לא יודעת על מי התרגזתי יותר - עלי או עליה. ליתר בטחון הוצאתי הכל על בח"לי. הפצפונת ישנה? זו ה-סיבה לתקוע לה צרור מפתחות (ספרתי יותר מ10 פריטים בצרור) ולערוך לה את בדיקת השמיעה היומית! אם אפשר לטלטל אותה ולהפריע למנוחתה - מה טוב. את הדלת בזמן ההנקה הקפדתי לנעול אחרי ולא להכניס אפילו אותו (נוכח כשלונותיו בעבר). חמותי לא הבינה את הרמז, וגם אחרי המפגש עם הדלת הנעולה (לדפוק בדלת? למה?) והתשובה "אני מניקה", נענתה בתשובה "אבל זאת אני!" גם הורים שלי חושבים שתינוק בחדר זו סיבה להכנס חופשי חופשי - אבל מספיק שהדלת סגורה כדי לעודד אותם לדפוק קודם ולא להכנס ללא רשות. שבת, 7 בבוקר, מוקדם לכל הדעות. מזל שזכרנו לנעול את הדלת-אני לא חושבת שתרגלנו את ענין הדפיקה בדלת מספיק. מיד ה"בקשה": "תוציאו אותה אלי!" "היא ישנה! אנחנו ישנים!" "אז מה" אחרי שעה, היא עדיין ישנה, אנחנו לא כ"כ
ושוב נסיון פריצה לא מוצלח וכו'. זה הולך להיות יום השבת הארוך ביותר. הרהור של אחה"צ: ג'ס את יודעת, אם ניתן לה מטרנה היא יכולה להשאר איתנו כמה ימים. ואולי הלילה היא תישן איתנו במיטה? כשהיא תהיה רעבה נביא אותה אליכם. ולא לשכוח את הצעקות על כולם (כולל האב והאם המותשים): לא להחזיק אותה ככה! הרגל מתעקמת לה!! אתה שובר לה את היד!!! החיתול לוחץ לה!!!! היא בוכה כי קר לה!!!!! והמנצח: אל תחזיקו/תלטפו/תנשקו/תאכילו אותה הרבה, היא תתרגל. לסיכום הפצפונת שלי שהתגאתי בזה שהיא לא בוכה הרבה (משתדלת לא לתת לה סיבות) חרקה כל הסופ"ש הארוך הזה. בחורף יהיה יותר קל, אפשר להסגר בחדר עם רדיאטור.