שלום לכולם...

[ט ו ש ה]

שלום לכולם...

קודם כל, רציתי להגיד שכבר הרבה זמן אני משוטטת בפורומים שונים, ובשום מקום לא נתקלתי בריכוז כזה של אנשים אינטלגנטיים, משכילים, נעימים לקריאה ובעלי אג'נדה ברורה כמו כאן. זה נהדר בעיני. כל הכבוד והרבה הצלחה בהמשך הדרך. אצלי המצב קצת בעייתי. אני מתחתנת עוד מספר חודשים, וכבר עכשיונשמעות השאלות "ומה עם ילדים/נכדים/נינים?" (תלוי מי שואל כמובן...), לשנינו ברור שהתשובה היא "עוד לא", אבל אצלי מתחיל להתגבש יותר ויותר הרעיון של "לא" נקודה. יש לי חברים עם ילדים, ואני רואה את הכיסוח, את העייפות את הביטול העצמי שלהם ואת הנסיגה של הזוגיות שלהם, ואני אומרת לעצמי, ראבאק, זה מה שאני רוצה? כן, אושר גדול, ילדים חמודים, יופי, ומה איתי????!!!! איפה אני נמצאת בתוך כל הסיטואציה הזאת??? איפה הקריירה שלי? האישיות שלי? הזוגיות שלי? הגוף שלי? אני אוהבת ילדים, מאד, אני פשוט מתחילה לחשוב שאת עצמי ואת בעלי לעתיד אני אוהבת יותר....

 

[QueenOfMagic]

ברוכה הבאה

ויש לי שאלה..האם שיתפת בתחושותייך את בעלך לעתיד?? והאם את מתכוונת לעשות זאת? והכי חשוב..בהצלחה

 

[חייכנית2]

שלום טושה

שאלה מאד טובה ולעניין שאלה פה מלכת הקסם. נראה לי שחשוב מאד שהעניינים יהיו "על השולחן"בינך לבין מי שאת כל-כך אוהבת. כדי למנוע פוטנציאל של ריב,כדי שתהיה הבנה מלאה,כדי שאם "עדיין לא"אצלו פירושו"אבל עוד חמישה חודשים-כן"-שגם את תלכי לחתונה שלכם פקוחת עיניים. אינני יודעת כמה זמן את חברה של מי שיהיה בעלך. לדעתי האישית,חתונה בגיל צעיר אחרי הכרות לא ארוכה-אם מיד אחר כך נכנסים למערכת המשפחתית גם ילדים-יש הרבה סיכוי שההורים ירגישו כל החיים סוג של פיספוס של זמן שלא ניצלו בעבור עצמם,עצמם בלבד.

 

[habubnik]

קשה קשה

אני חושבת, שהדבר היחידי שאני יכולה לומר לך, זה שלא כדאי שתתחתני עד שתדעי מה את רוצה. הנה לך דוגמא קטנה למישהי שנכנסה לפורום לפני זמן מה, עם בעיה לא פשוטה. בכל מקרה, ברוכה הבאה ואני מקווה שהכל יסתדר לך!

 

[nili6]

איתך במחמאות לפורום, גם למנהלת.

 

[ט ו ש ה]

תודה על קבלת הפנים החמה...

אז ככה, אני והמיועד ביחד שנתיים, לפני זה הכרנו עוד שנתיים (חברים של חברים, לא קשר הדוק במיוחד), שנינו בני 27. הוא פחות או יותר יודע איפה אני עומדת, כיוון שהדבר מאד מפריע לי ואני ממש לא מרגישה רצון או יכולת להסתיר ממנו דברים שאני עוברת. גם לו עצמו יש רגעים של מחשבה ש"אולי עדיף שלא", אבל אני חושבת שאצלו הקונספט של לא לעשות ילדים הרבה פחות מגובש. מצד אחד אני מרגישה שאני צריכה לשת, אותו בתחושות שלי, ומצד שני אני לא רוצה לגרום לו לגבש דעה שמבוססת על מה שאני רוצה... הוא שואל אותי שאלות מאד קשות שגם לי אין עליהם תשובה. הוא שואל מה לגבי ילדים יותר גדולים, איפה מתחילה הבעיה, האם לא יכול להיות שזה רק פחד מפני הריון ולידה שמניע אותי לחשוב שאני לא רוצה ילדים בכלל... לא טיפש, הבחור. הטיעון שלי מאבד מעוצמתו בגלל שהוא עדיין לא מוצק מספיק, ואני מ רגישה שזה כאילו לא הוגן להפיל את זה עליו כשאני בעצמי לא בטוחה מה אני רוצה. ולענין החתונה, עברנו בשניים האחרונות חוויות מאד לא פשוטות יחד ואני יודעת שהוא נמצא איתי כדי להיות איתי, ולא בגלל שום סיבות אחרות, לכן אני יודעת שגם פה אפשר יהיה ללבן דברים, אבל אני מרגישה שאני קודם כל מוכרחה ללבן דברים עם עצמי...

 

[מלח השמים]

ברוכה הבאה!

יש לי קצת בעיה עם להתערב לאנשים בחיים ובכל זאת יש כאן שאלה מתבקשת- האם כבר התחלתם עם ההכנות לחתונה ? בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

 

[ט ו ש ה]

תודה רבה מלח...

וכן, ההכנות בעיצומן, לא בשלב ההסטרי (אני לא כל כך הסטרית מטבעי, ובאופן כללי מתייחסת לכל הענין כערב מגניב, עם מסיבה גדולה וכייפית והרבה חברים טובים מסביב....) אני מרגישה שמצד אחד הדבר ה"נכון" היה לעצור הכל ולראו איך אני מרגישה, אבל מי אמר שאגיע להחלטה היום או מחר? אז מה, אני צריכה לא לעשות כלום, לא לאהוב, לא לחיות עם האיש שלי עד שלא אקבל החלטה? ברור לי, שהנושא קשה, ואני יודעת שגם אם אני אגיד לו מחר בבוקר שאני לא רוצה ילדים, והוא יגיד שזה בסדר מבחינתו, בעוד שנה דברים עשויים להראות אחרת, אבל נשאלת השאלה, האם צריך לשים את הכל ב - HOLD? האם אני לא זכאית לחיים משותפים עם הגבר שאני אוהבת גם בלי להיות "סגורה" על כל מה שאני כן או לא ארצה בשארית החיים המשותפים שלנו?

 

[מלח השמים]

זה מסוג הנושאים...

בהם השאלות לעולם יהיו טובות מהתשובות

שבת שלום

 

[מלח השמים]

מהם ראשי התיבות בס"דר ?

 

[ט ו ש ה]

אה, זה...

זה קושר לפורום השני שבו אני כותבת (במפתיע - פורום חתונות...), זו בדיחה פרטית שבטח הייתה די משעשעת כשסופרה, אבל עכשיו מאבדת את הפואנטה, בעיקר כשלא מכירים את הנפשות הפועלות...

 

[חייכנית2]

את זכאית גם זכאית

לחיים מצויינים עם הגבר שאת אוהבת. את רק צריכה בכחל זאת לקחת בחשבון שגם הוא קושר את חייו בחייך. אינני יודעת איך זה אצלכם אבל מעבר לכל העדות רווחת התפיסה שמתחתנים כדי להביא כחוק ילדים-ושלא ירגמו אותי כאן! כי אחרת-למה בעצם כל הבלגן?אי אפשר לחיות ביחד בשמחה רבה ללא טקס?

 

[ט ו ש ה]

אז למה להתחתן?

קודם כל, וזה הכי מתבקש - אני לא בטוחה שאני לא רוצה ילדים אבל אני בהחלט לא מתתחתנת בשביל לעשות אותם. בעיני, הנישואים הם סימן של מחוייבות שלי לבעלי, לא לאולי ילדים העתידיים שלי. הנישואים הם סימן לאיחוד, לנאמנות, לאהבה, וגם (שטחי ככל שזה יישמע) הזדמנות למסביה ענקית ומושקעת בטירוף שאין לה שום הצדקה בשום נסיבות אחרות, אני מודה שחלק מהענין זה גם לעשות נחת להורים, אני לא חושבת שזו סיבה רעה ואני יודעת שזה גורם להם המון אושר, לראות את הילדים שלהם מתמסדים ולא "חיים בחטא". בודאי שאפשר לחיות יחד ללא טקס באושר גדול, אבל ההצהרה והמחוייבות ההדדית בפומבי היא משהו שיש לו משמעות בעיני.

 

[חייכנית2]

אבל יש פה בעיה קלה

אכן הטקס נחמד מאד,כבר הספקתי להיות בו שחקנית ראשית פעם

אלא שאחר כך....הוא מביא גם את התביעה של ההורים,בין אם בשקט פולני רוטן ובין אם בקול רם ל "פריעת הצ'ק" . ומבחינתם -פריעת הצ'ק זאת בטן הולכת וגדלה.... חישבי גם לטווח ארוך.ומסיבהבה?אפשר גם לעשות מסיבה לרגל מגורים ביחד, מעבר דירה,בוא החורף,וכו..... עוד משהו עוד יותר חשוב.כל מיני דברים שהם די אטרקטיביים לפני החתונה הופכים פוטנציאל לריב אחריה.רוצה דוגמה?- אם הלעתיד שלך ספונטני מאד ובאמצע השבוע מביא לך כרטיסים לטיסה ומלון באילת....כמה נחמדה הספונטניות הזאת לפני.אבל אחרי.....חבל"ז.יש מחוייבויות...עבודה...עניינים...וגם להיפך-אם רצית להתחתן עם בעל בנעלי בית,וקיבלת אחד כזה,אחרי החגיגה הראשונית נעלי הבית שלו עלולות להביא ל..פיהוק אחד גדול.... בקיצור-הרישמיות לא רק עושה דברים טובים,ובאי הרשמיות יש פוטנציאל ששניכם תמשיכו לקבל את שניכם ממש לא כמובן מאליו.... כמובן שהבעתי רק את דעתי. בכל מקרה-שתהני.....

 

[efroch99]

מסכימה ולא מסכימה

אני מסכימה שהחתונה משדרת לכל הסביבה שהזוג בשל להבאת ילדים, ולכן זה די וודאי שדרשנות הסביבה תגדל לאחר חתונה. מצד שני, לא מסכימה לגבי שינויים בקשר לפני ואחרי חתונה. אני חולקת את חיי עם בן זוגי למעלה מעשר שנים (גרים ביחד כמעט כל התקופה הזאת) וזה מצחיק אותי לחשוב שהיינו יכולים להיות יותר מחויבים זה לזה על ידי טקס החתונה. המחויבות ההדיית היא טוטאלית ולכל החיים. והשגרה הגיעה גם אלינו, על אף שלא התחתנו... כך שלא צריך לייחס לחתונה כל כך הרבה משמעות. תמיד אמרנו שהסיבה היחידה להתחתן תהיה אם נרצה ילד, כי זה יותר קל מבחינה פרוצדורלית (אני חושבת). מכיוון שזה כנראה יורד, אז אני לא רואה שום מניע להישאר כך תמיד. מבחינת הסביבה זה מצחיק, כי המנדנדים קודם כל מנסים להבין למה אני לא נשואה ולדחוף אותי לזה... אחרי זה עוברים לנושא הילדים...

 

[ט ו ש ה]

ולענין ה"חתונה ואז ילדים"...

ההורים שלי לא מציקים בנושא בכלל, ההורים שלו גם כן לא. מי שבנתיים אמר משהו בחצי פה הם הסבים והסבתות בשני הצדדים שנוקטים כל אחד בגישתו: סבתא שלי (הפולניה) מסבירה שהיא מאד מבוגרת ושהיא מאד מקווה לפגוש את הנינים שלה (עד שהחלטנו שמתחתנים זה כמובן היה "אני מאד מקווה להגיע לחתונה שלך..), סבא וסבתא שלו היו קצת יותר בוטים ושאלו מתי אנחנו מביאים להם נינים עוד לפני שהודענו על החתונה... בסדר, לגיטימי וזכותם, כיוון שזו התפיסה שמתוכה הם באים. כמו שכתבתי קודם, הרחם שלי היא שלי, ושלי בלבד.

 

[efroch99]

אוי זה מדהים

עכשיו לא רק ההורים רוצים נכדים, גם הסבא וסבתא רוצים נינים? ומה עם האחים, הם לא רוצים אחיינים? והדודים לא רוצים....? ומה רוצים השכנים??!!? מטריף אותי שאנשים חושבים שיש להם איזושהי חזקה על חייך. ברור לך שבזה שאת מתחתנת את פותחת פתח לעוד נדיג'וסים, אם תרצי ואם לא... ואולי אפילו הסבים חושבים שהלחץ לחתונה עבד(עובדה התחתנת!) וזה יגרום להם להגביר את הלחץ על ילדים. תצטרכי להיות באמת חזקה ומאוד מאוד החלטית כדי שלא יטפסו עלייך. ברוכה הבאה לפורום!

 

[ט ו ש ה]

ברור לי שהפתח הזה נפתח

ומה שיותר גרוע זה שאני רואה את החברות שלי שהן אימהות נותנות לי כל מיני מבטים משמעותיים כשאני לוקחת את הילד/ה שלהן בידיים. אני לא שונאת ילדים או תינוקות ואין לי בעיה להתעסק איתם. אני פשוט לא בטוחה שאני מוכנה שיהיה לי אחד כזה משלי, זה הכל. הענין הוא שאני מגלה שככל שלוחצים עלי/רומזים לי/מנסים להכניס לי בהפוכה בנושא, האנטי שלי הולך וגדל, מתוך ידיעה ברורה איך הדברים יתקבלו על ידי הצד השני. אני יודעת שהנושא הוא נושא טעון ומורכב, וברור לי שאין לי מה לצפות להבנה מאף אחד (חות מ - אני מקווה - בן הזוג שלי) במידה ואחליט (נחליט) לא לעשות ילדים. לא פשוט הענין הזה, הא?

 

[karnity]

מבטים משמעותיים - אהבתי....../images/Emo6.gif

אני מזדהה - בפעמים המעטות שיצא לי להעניק ליחס לילד/תינוק גם אני קבלתי מבטים כאלה (משעשע...) - כאילו שהאחיזה בתינוק תגרום לי להארה כלשהי וסוף סוף אבין על מה מדובר... הרי אם הסכמתי להחזיק אותו הרי זוהי ההוכחה המוחצת שגם אני ארצה כזה.... LOL ...

 

[efroch99]

אצלי

כשאני נאלצת לחייך כמו מטומטמת אל הילדים שלא עושים לי כלום, רק כדי לא להיות אנטי חברתית ולהעליב את האמא, אז המבטים של הסביבה אומרים - הנה, היא כן רוצה, עובדה שזה גורם לה לחייך, בטח בתוך תוכה היא רוצה, בטח בן זוגה לא מסכים לתת לה את זה....אוי, מסכנה..... מתוך סיינפלד "!You've got to see the baby"