שלום לכולם...

[ט ו ש ה]

קרניתי ואפרוח - בדיוק לזה התכוונתי.

יש לי חברה טובה עם תינוקת בת תשעה חודשים. הילדה מתוקה, באמת, והיא גם תינוקת מאד קלה וחברותית. אבל.. אני מחזיקה אותה ואומרת לעצי "אחלה, חמודה, מזל שהיא חוזרת עם אמא הביתה". וזה כנראה משהו שרואים החוצה - חברה אחרת שלי צילמה תמונות שלנו באיזה פיקניק וכשהיא מסתכלת על התמונות שלי עם הילדה, היא אומרת לי שרואים שאני עוד לא מוכנה בעצמי....

 

[ט ו ש ה]

חייכנית, את צודקת

וגם לא צודקת. כל הנושא של "מה אני אוהבת באיש עכישו שיביא לי אץ הסעיף אחר כך" נראה לי לא כל כך רלוונטי, כיוון שברור שברגע שאת בוחרת להתחתן עם מישהו, את מקבלת אותו לטוב ולרע (או שלא...) ולא מנסה לשנות אותו, אני והוא מאד מסונכרנים לגבי מה מתאים לנו, ולכן הענין הזה לא ממש מהווה בעיה בעיני, מה גם שתכונות אופי של בן הזוג יכולות להמאס עלייך גם בלי שעברתם קודם ברבנות. בעיני, להצהרה ההדית על מחוייבות יש משעות אישית לשני בני הזוג, בנוסף למשמעויות החברתיות והכספיות הרחבות שיש בלהיות זוג נשוי. לענין ה"תביעה" של ההורים - עם כל הכבוד, אלה השחלות שלי, ושני הגורמים היחידים שעוסקים בנושא הזה הם אני ובעלי לעתיד. תביעות של ההורים הם לא משהו לגיטימי בעיני והן פשוט לא יענו, מכיון שעם כל הכבוד והאהבה להורים של שנינו, ויש הרב המאד כבוד ואהבה - זה לא עניינם, בדיוק כמו אופי הטקס שבו נתחתן, ועד המון החלטות שמשותפות לשנינו שאותן קיבלנו בלי לערב את ההורים.

 

[חייכנית2]

טושה יקרה,ברור לגמרי

שההורים לא יציבו מעתה ואילך משקפת על מיטת הכלולות שלכם בימי ביוץ... סתאאאאם.רק קחי בחשבון שתיחשפי אחרי החתונה ללחצים רבים יותר ככל שיעבור הזמן.אלה לחצים שתמיד ניתן לעמוד בפניהם,אבל לעיתים הם עושים משהו לאיכות החיים כזוג אם לבני הזוג אין דיעה ממש אחידה בנושא. עם כל האהבה והרומנטיקה,לעיתים אחרי החתונה עולה גם נאמנות בן הזוג ל...אמא שלו....וגם להיפך... בקיצ-קיצ,חתונה היא טקס מאד נורמטיבי אצל הרוצים להביא ילדים. אם עושים משהו נורמטיבי שלאחריו מתכוונים לחיות אחרת-צריך לקחת בחשבון עמידה איתנה מול סימני שאלה ולחצים.

 

[ט ו ש ה]

חייכנית, בואי נגיד את זה ככה...

עם הדברים שעברתי כבר עם אמא שלו, אני באמת לא מפחדת ממה שצפוי לי ממנה הלאה. בואי נגיד שמבחינתה זו תהיה התפתות סבירה והגיונית ב"אכזבה" שהבן שלה בחר להתחתן איתה, אבל זה נושא שמתאים לפורום אחר ולא לכאן. הענין הנורמטיבי שאת מציגה פשוט לא נכון בעיני - ההתחתנות יכולה להיו קשורה לעשיית ילדים ויכולה גם לא להיות קשורה לזה אלא לצורף במחוייבות הדדית חזקה, בהצהרה, ואפילו - לפעמים, מה לעשות - לאינטרסים כספיים ונפשיים אחרים. כל אחד מתחתן מהסיבות שלו, וכולן לגיטימיות ורלוונטיות ברגע שהזוג קיבל החלטה מושכלת ונטולת השפעות חיצוניוולחצים עליהם. כרגע אני רק מתחתנ. בעיני זה BIG DEAL. אני מתחתנת כדי להתחתן, להיות עם בעלי לעתיד ולאהוב אותו, אני לא מתחתנת במטרה להפוך את עשיית הילדים העתידית שלי (כן, או לא) למשהו לגיטימי. הרחם שלי, כמו שאמרתי קודם, היא שלי ושלי בלבד, ואני ממש לא צריכה חופה ושמלה יפה כדי להביא ילד לעולם אם אבחר לעשות את זה.

 

[inbal76]

זכאית להכל, אבל

תחשבי על זה טוב. אני לא רואה עצמי כמישהי שיכולה לייעץ עיצות כאלה, אז אני רק יכולה להגיד לגבי עצמי , שהייתי מהססת מאוד להתחתן לפני שהייתי מבררת את העניין הזה היטב עם עצמי ועם בן הזוג. עבור רוב האנשים זה מובן מאליו שאחת המטרות של נישואין היא הבאת ילדים משותפים, וזה אולי לא הוגן אבל זה גם לא אשמתו של בן הזוג. יש המון נושאים שאם חלוקים לגביהם אז אפשר למצוא פשרות, אבל בעניין הזה אי אפשר להתפשר, אי אפשר לעשות חצי ילד. אם הרצונות מנוגדים אחד הצדדים יהיה חייב לוותר, וויתור כזה יכול להתגלות כבלתי אפשרי, כזה שיגרור בעקבותיו תחושת החמצה לכל החיים והרבה מרמור. אבל שוב - אלו רק המחשבות האישיות שלי בנושא, ויתכן שבמצב העניינים אצלכם ומנקודת המבט שלך הדברים נראים אחרת. אלו החיים שלך, והבחירות שלך, ואני לא שופטת.

 

[marish]

האם פחד מפני לידה אינו לגיטימי?

בדיוק לפני כמה ימים קראתי כתבה בפורום של תמיכה ליולדות, על "חווית" לידה של מישהי, והיא היתה פשוט מזעזעת - ואני דווקא לא הגעתי להחלטה הזו ממקום של פחד מלידה. שקלתי לעשות לינק פה אבל זה כ"כ נוראי שעדיף שמי שזה מעניין אותה תחפש לבד ולא תחשף לזה. כרגע - שניכם רוצים להתחתן. זה הרצון שלכם בהווה. לגבי הרצונות שלכם בעתיד אתם לא בטוחים. נישואין, ברוך השם, זה מצב הפיך. אם בסופו של דבר יהיו ביניכם חילוקי דעות - יתכן שתפרדו ויתכן שלא. כמו שיתכן שתפרדו מכל סיבה אחרת. נכון שעדיף להכנס למסגרת של נישואין כשהעמדות שלכם בנושאים משמעותיים הן קרובות, אבל אתם לא יכולים לחשוב עכשיו על הכל. ואולי פתאום תהיה לכם מחלוקת היורדת לשורשו של עניין בנושא גידול הילדים, או בכל נושא שלא חשבתם לדבר עליו לפני החתונה? אז מה, תפתחו את העיתון היומי ותדונו עכשיו בכל נושא שבעולם כדי לגלות מחלוקת עתידית? כל עוד שניכם מדברים על זה גלויות לפני הנישואין ומשתפים אחד את השני בלבטים ויודעים לקראת מה אתם הולכים - אני לא רואה סיבה לדחות משהו שאת מאוד רוצה בהווה. פירוק החבילה אחרי הנישואין יכול להיות מכאיב, אבל אתם מספיק זמן ביחד כדי שזה יהיה מכאיב גם כך. וכמובן - ברוכה הבאה!

 

[ט ו ש ה]

מאריש - כל הכבוד!!!

ניסחתי בשבילי בצורה מושלמת את מה שניסיתי להגיד. זה בדיוק הענין - איך אני אמורה לצפות הכל קדימה? אני לא יודעת מה יהיה עוד 5,10, 28 שנים. במקרה שלי אין פחד מהלידה, זה פחות ענין של כאב ופחד משינוי ויותר חשש מהרעון של ההפקעה של הגוף שלי ושל האישיות שלי לטובת מישהו אחר באופן כל כך טוטאלי.

 

[gertrude]

ברוכה הבאה טושה ../images/Emo20.gif

 

[karnity]

היי טושה, ברוכה הבאה!

אני בטוחה שתמצאי כאן מקום - השאלות שאת שואלת את עצמך הן שאלות מצויינות! הרבה נשים לא טורחות לשאול את עצמן מה הן באמת רוצות ומביאות ילדים כי "ככה עושים כולם"... כל הכבוד! וכמובן, ברכות על נישואיך המתקרבים!

 

[ט ו ש ה]

זה לא שעמדותינו מנוגדות לחלוטין

אני לא בטוחה במה שאני רוצה, ואני יודעת שגם הוא לא בטוח. שנינו יודעים שזה רעיון "מהפכני" - לא לעשות ילדים, אבל שנינו מספיק כנים אחד עם השני כדי להציג את החשש והרתיעה שלנו מהנושא ולנסות להבין אותו. אני בטוחה שאם לי היה ברור לחלוטין שאני לא רוצה ילדים ולו היה ברור לחלוטין שהוא כן רוצה המצב היה הרבה יותר מורכב, אבל לאור העובדה ששנינו קצת.... תוהים, המצב הרבה יותר פשוט (ומסובך) במקביל... ואני מנצלת שוב כדי להודות על האיחולים ועל קבלת הפנים החמימה והנעימה.