שלום לכולם

[אנונימי 20]

שלום לכולם

שמי ניר. קראתי את כל שלושת הספרים לפני כשנתיים ואין ספק שחיי השתנו לתמיד.. ויש נושא אחד שעדיין נשאר מבולבל אצלי בנושא הבריאות. בספר הראשון הוא אומר לניל ש20 שנה הוא עישן והתעלל בגופו ושהגוף לא נועד לקלוט אלכוהול ושהוא פוגע במוח, בכבד וכו' ומצד שני לאורך כל הספרים הוא אומר שמה שאתה מאמין בו זה מה שמתקיים במציאות.. אז בואו נגיד שלפני שהרפואה התקדמה, אנשים לא יכלו לדעת את השפעותיו של העישון והאלכוהול, ולכן לא האמינו שזה מזיק לגופם ובכל זאת אם היו מתבצעות בהם בדיקות, היו רואים שזה כן הזיק. אם אני מאמין באמת ובתמים שהעישון הוא לא הגורם להתקפות לב ולסרטן הריאה, האם אני חסין מנזק הסיגריות ? אם אני מאמין שאלכוהול לא מזיק לגוף, האם אני יכול לברוא לעצמי בועה שבה רק הגוף שלי לא מושפע מאלכוהול ? אני חושב שהבנתם את הרעיון.. אנא דעתכם. תודה.

 

[bios]

השאלה היא מה זה "מציאות"

לדעתי, הספר לא מתכוון למה שהצעת. הכוונה ב"מציאות" במשפט "מה שאתה מאמין בו זה מה שמתקיים במציאות" היא למציאות החשיבתית שאתה חי בה, ולא למציאות "אובייקטיבית" של מה שמתרחש בסביבה שלך ובגוף שלך. כלומר - אם תאמין שעישון לא מזיק, אז אתה תחיה כל החיים שלך במציאות מחשבתית בה עישון לא מזיק ולא תדאג לגבי זה, עד שתחלה (חס וחלילה) בסרטן או מחלה אחרת. בכל מקרה, לדעתי גם לפני שצצה לכך מודעות גדולה כמו בעשורים האחרונים, היה ברור שיש נזק כלשהו בעישון ושתייה מאסיביים, כך שגם אז כדי לעשן ולשתות בכל זאת היה צריך להתעלם מה"מציאות", או כמו שקוראים לזה בספר "מה שקיים". באופן מודע יותר או פחות, אנשים כן ידעו שזה מזיק להם במידה מסויימת, ולכן לא יכלו לחיות בבועה מהסוג שתארת. אפשרות נוספת (או משלימה) היא שידע מסוג זה קיים אצלנו כל הזמן ברמת הנשמה. למשל - אנחנו יודעים שכל היצורים החיים הם אחד ברמת הנשמה, אבל ברמה המודעת אנחנו לא בהכרח מודעים לחומרת הנזק שאנו גורמים לסביבה. זה לא גורם לכדור הארץ להפסיק להזדהם. ככל שרמת המודעות שלנו עולה, אנחנו מתקרבים יותר לידע שיש לנו ברמת הנשמה, ומתקשים יותר להתעלם מהנזק שאנו גורמים לעצמנו ולסביבתנו.

 

[אנונימי 20]

המממ..

קצת סיבכת אותי.. בספר כתוב שהמחשבה כן יכולה להשפיע על הפיזי, כמו שדיכאון יכול לגרום למחלות ואושר גורם לבריאות.. ולכן המציאות החשיבתית כן יכולה להשפיע על המציאות האובייקטיבית.. כמו ישוע שריפא מחלות ע"י המחשבה והאמונה.. כמו שהוא אמר, ואם יהיה לך ולו גרגר של אמונה, אתה תזיז הרים.. אני לא חושב שכל זה מתכוון רק למציאות החשיבתית.. תעזור לי כאן..

 

[bios]

זו שאלה טובה

אבל אני חושב שעדיין ההסבר של יצירה וידיעה ברמת הנשמה יכול להשיב עליה. לפי הספרים, אתה בכל מקרה יוצר את האירועים בחיים שלך ברמת הנשמה, והמציאות שאתה חי בה תלויה במידה רבה במידת המודעות שלך לכך. אם אתה לא מודע לנזק שעישון או שתייה גורמים לך, זה לא אומר שהנשמה שלך לא יודעת את זה. היא עשוייה לזמן לך מחלה כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולגישה בריאה יותר לחיים. יכול להיות שברגע שאתה לומד את השיעורים האלה באופן אחר, אתה לא זקוק למחלה בשביל הצמיחה הזאת ויכול להמנע ממנה. ובכל מקרה, עדיין המציאות שחשובה היא המציאות החשיבתית, שהרי הגוף וההתנסויות שהוא עובר הם רק כלי בתהליך ההזכרות והבריאה העצמית.

 

[אנונימי 20]

אז אתה אומר בעצם

שהנשמה היא זאת שגורמת לגוף להפעיל מנגנונים שיצרו את המחלה על מנת שאוכל לצמוח. אז לנשמה אכפת מהגוף ? הרי הגוף הוא מכשול בשביל הנשמה, הוא מגביל אותה לנשמה אכפת מבריאות או חולי ? הרי היא לא צריכה להתמודד עם דברים כאלו, היא מושלמת ומי שאמור בעיקרון לזמן את המחלות זה השכל, שהוא בעצם כל תא בגופנו.. הנשמה היא הקשר שלנו ליקום, היא אמורה לזמן לנו אירועים ביקום, לא להשפיע על הגוף.. ומה במקרה שנגיד עישנתי, והנשמה הזמינה לי את מחלת הסרטן (בהנחה שהיא זאת שעושה את זה) על מנת שאוכל לצמוח, והמקרה הזה בסופו של דבר נגמר במוות של הגוף, כי הרפואה לא מספיק מתקדמת כדי לרפא את המחלה. איפה נלמד כאן השיעור ? איך אוכל ללמוד ולהפיק את הבריאות כשהגוף כבר מת ?

 

[bios]

אני מבין את זה אחרת

הגוף הוא לא מכשול בשביל הנשמה, אלא כלי בשבילה בתהליך הצמיחה. הוא אמנם מגביל אותה, אבל דווקא המגבלות האלה מאפשרות לה ללמוד באמצעות התנסות על המהות שלה. הרעיון הזה מתבטא באופן יפה במשל הנפש הקטנה והשמש שבמאמרי הפורום. המהות שלנו היא קודם כל הנשמה, והגוף הוא רק כלי, ולכן לחלות במחלה קשה יכול ללמד אותנו שיעורים במהירות יותר מחיים שלמים של בריאות: דברים כמו ללמוד לקבל, ללמוד לבטוח, וללמוד שאחרים אוהבים אותך גם כשאתה לא יכול לתת להם תמורה, ללמוד להעריך כל יום שאתה בחיים, ועוד. זה גם יכול לזמן לאחרים את השיעורים המקבילים, כמו ללמוד לתת ולאהוב ללא תמורה חומרית. אני לא טוען שבהכרח כל אחד מפיק ממחלות שיעורים חיוביים, אבל זה אירוע דרמטי שקשה להשאר אדיש אליו ולכן הוא מזמן לך הזדמנות לצמיחה שקשה להתעלם ממנה. מה שקובע אם תתרחש צמיחה זה המשמעות שאתה נותן למתרחש.

 

[אנונימי 20]

לא ענית לי על השאלה

האם באמת לנשמה אכפת מהגוף והיא רוצה ללמד אותי בריאות מה היא ? למה היא לא עוצרת אותי בסיגריה הראשונה ? למה היא לא מכה בי בשלוק הראשון של הבירה בפעם הראשונה ? למה לוקח עשרות שנים עד שאני אלמד את הלקח ?

 

[bios]

הנשמה לא רוצה ללמד אותך שום דבר

מהותך היא הנשמה שלך יותר מאשר הגוף שלך, וברמת הנשמה אתה בוחר לעצמך את ההתנסויות שמאפשרות לך צמיחה. צמיחה זה לא רק ללמוד מה עוזר ומה מזיק לגוף שלך כדי שתוכל להשתמש בו לאורך זמן, אלא גם ובעיקר להתנסות בטבע הנצחי שלך שכולל דברים כמו אהבה וחופש, שהם המהות של אלוהים. הצמיחה מאפשרת לך לעלות ברמת המודעות קרוב יותר לרמת הנשמה, בה אתה יוצר את המציאות שלך במודע. המחלה אינה עונש שמטרתו ללמד אותך לקח כלשהו, אלא הזדמנות לצמיחה שהזמנת לעצמך ברמת הנשמה/היקום/החיים.

 

[אנונימי 20]

אתה פשוט אמרת

מקודם שהנשמה עשויה לזמן לי מחלות על מנת לפתח גישה בריאה יותר לחיים כי הנשמה יודעת שזה מזיק לגוף.. אבל באופן החומרי, העשן של הסיגריה הוא זה שגומר את הריאה באופן ישיר, זה כמו לקחת את ריאה מחוץ לגוף בניסוי ולהחדיר לה עשן סיגריות במשך כמה שנים, עד שנראה אותה משחירה ולבסוף נראה גם גידול סרטני צומח עליה, ללא כל התערבות נשמה.. הגוף הוא מעין אוטונומיה משל עצמו באיזה שהוא אופן, כמו מחשב. מתי זאת הנשמה ? מתי זה רק הגוף ? מתי זה השכל ? או האם אלה שלושתם תמיד ביחד במעין מטריצה מסובכת ? למה זה צריך להיות כזה מסובך ?? אני כבר מתבלבל עם עצמי.. HELP..

 

[bios]

זה משולב

ואפילו לא ברמה המטאפיזית שרוב "שיחות עם אלוהים" מדברת בה. היום יודעים באופן מדעי להצביע על המנגנונים ההורמונליים באמצעותם דברים נפשיים משפיעים על הגוף. למשל: לחץ נובע מתגובה טבעית של הגוף למצבי חירום כמו טורף מתקרב, שבגלל אורח החיים המודרני אנו מכילים אותה על הרבה מצבים יומיומיים. התגובה כוללת הפעלה מהמוח של הורמונים שמגייסים משאבים לשימוש באנרגיה ודרושים ללחימה או להמלטות ממצב החירום (כמו שרירי השלד) ומדכאים מערכות שפחות חיוניות לתגובה למצב החירום. אחת המערכות האלה שמדוכאת במצב לחץ היא מערכת החיסון, ולכן יש קשר בין לחץ למחלות. בספר מבוא לפסיכולוגיה של הילגארד מתואר גם מחקר שבו חילקו נשים חולות סרטן לקבוצה שקיבלה טיפול רפואי ולקבוצה שהיוותה גם קבוצת תמיכה. הנשים בקבוצה השנייה חיו בממוצע כמה חודשים נוספים בהשוואה לקבוצת הטיפול הרפואי בלבד. זה מראה שיש הוכחות מדעיות לקשר בין נשמה, שכל וגוף. לסיכום - מה שאני מבין מהספרים זה שהמהות שלנו היא בנשמה, והיא מתגלמת בגוף (שיש לו שכל), כדי שתוכל להכיר את עצמה בדרך של התנסות. הגוף חשוב בתור כלי שכזה ורצוי שנשאף לשמור עליו כדי שנוכל להתנסות כמה שיותר. כיוון שהוא בכל זאת רק כלי, אנו עשויים להיות מוכנים ברמת הנשמה לפגוע בו כדי לצמוח.

 

[אנונימי 20]

אני מניח

שאני אצטרך עוד לחשוב על הדברים שנאמרו כאן.. אולי בשלב מאוחר יותר אצליח להבין.. יש עוד כמה דברים שאינם מובנים לי, אבל אקח פסק זמן עד שאטיל את שאלותיי הבאות בנתיים תודה רבה על זמנך.. ואם יש עוד מישהו בפורום שיכול לנסות ולשפוך קצת אור על הסוגייה יבורך..

 

[bios]

תרגיש חופשי להמשיך לשאול בהמשך

ובבקשה!

 

[bios]

מטאפורת משחק המחשב

יכולה לעזור לך להבין את הרעיונות שבספר. היא מופיעה בספר השלישי, אם אני לא טועה. החיים דומים למשחק מחשב, בכל מיני מרכיבים: א. כל האופציות האפשריות כתובות מראש. אתה רק בוחר בין אופציות קיימות. ב. כשקורה לך משהו במשחק (מקביל לגוף), אתה לא באמת נפגע במציאות (מקביל לנשמה). לכן, אתה יכול לנסות שוב ושוב לשחק, עד שאתה מצליח לעבור שלב. ג. אתה נתקל בכל מיני מכשולים, שלא בהכרח תעבור אותם, אבל אם תתגבר עליהם זה יעזור לך להתקדם ולעלות שלב. אם לא תתגבר, תוכל אולי ללמוד דברים שיעזרו לך להתגבר בפעם הבאה. זה כמובן פשוט יותר מהחיים, אבל זו מטאפורה שמאוד עוזרת להבין את הרעיונות האלה.

 

[אנונימי 20]

כן אני זוכר

את המטאפורה הנחמדה הזאת על פיה אני חי כיום.. אני חושב שהצלחתי לפתור לעצמי את הדילמה פחות או יותר נזכרתי שבריאת מציאות מתבצעת באמצעות מחשבה מילה ומעשה ולכן אם אני בוחר לברוא גוף בריא, אני גם צריך להצהיר זאת ולאחר מכן לעשות את כל מעשי הבריאות, שכוללים הפסקת עישון ושתייה.. אני לא אוהב את המציאות הזאת.. כי בראש בניתי לי בועה שאיתה מה שאני מאמין בו הוא מה שמתרחש גם בגופי.. ועכשיו אני מבין שזה טיפשי.. נזכרתי גם שאלוהים אמר שהשכל הוא זה ששולט בגוף מכיוון שאם היינו צריכים להיות מודעים לכל פעולה שמתרחשת בגוף לא היינו עומדים בזה, ולכן השכל עושה זאת עבורנו.. אם זה גם היה אפשרי אז באמצעות מחשבה הייתי יכול לגרום לעצמי לדום לב.. אני חושב שקצת התעוררתי למציאות.. ובשלב מסויים אהיה חייב להפסיק להזיק לגופי כדי לחיות בבריאות.. תודה..

 

[bios]

בהצלחה!

ותזכור - בכל רגע אתה יכול לברוא את עצמך מחדש. רק תשאל את עצמך - "האם זה מי שאני באמת?". סוף שבוע נפלא...

 

[nehud]

יש כאלו השותים ומעשנים

וחיים בבריאות טובה יותר ממאה שנה. השאלה שאני שואל מה הם הסיבות בגינם האנשים בוחרים לשתות ולעשן כפי הנראה סיבות אלו הם המקור למחלות באהבה אהוד

 

[אנונימי 20]

אתה יכול לתת דוגמא ?

 

[nehud]

דוגמה למה...

למעשנים בראים בני מאה ואו לסיבות לעישון? בכל מקרה בחרתי להתייחס לסיבות לעישון. קח אדם המבקש לשלוט בסביבתו אך זו לא בדיוק מתמסרת. מציאות פנימת של חוסר מנוחה המבקשת פורקן רגעי באמצעות סיגריה , אלכוהול , סמים . האם הנזק הגופני מקורו בסיגריות ואו בהתהלכות הנפשית. קיימת ספרות רחבה המציגה את הקשר בין התהלכות פנימית לא מאוזנת לבין מחלות פזיולוגיות. (לואיז הי, קרולין מיס, בוטו, צופרה ואחרים). כאשר מובן שהחוליה החלשה (גנטי) ואו המועמסת ביותר (ריאות בעישון) היא זו שתקרוס ראשונה. באהבה אהוד

 

[bios]

לפי הספרים

של שיחות עם אלוהים, אנשים שותים ומעשנים כי הם חושבים שהמהות שלהם היא הגוף שלהם ולא הנשמה שלהם: הגוף שואף להנאות גופניות, שיש כאלה שמפיקים אותן מעישון ומשתייה, ואילו הנשמה שואפת בעיקרון שהגוף יחיה לאורך זמן, כדי שתוכל להפיק ממנו לא רק הנאות גופניות, אלא גם הנאות רוחניות הנובעות מהתנסות במהות שלה ומצמיחה.

 

[nehud]

ניתן להפיק הנאה רוחנית גם

מעישון (טקסים רוחניים רבים סובבים סביב עישון במיוחד במרכז ודרום אמריקה) שתיה משמשת לשיחרור מחסומים פנימיים גם ביהדות . הסיבה הפנימית לשימוש חשובה עד מאוד והיא היא הבסיס לבריאות האדם. כמו גם התפקיד הרוחני שיש להנאות הגופניות כחלק מההתנסות בצמיחה. כדאי לקרא בקוהלת פרק ג פסוק א עד ח' באהבה אהוד