הגעתי מהעמוד הראשי
ולא יכולתי שלא לנסות להאיר אור על העניין, בתור אחת שככה בדיוק נראים היחסים שלה עם ההורים. קודם כל, זה ממש לא בהכרח סימן לזלזול. בביתי מתשמשים בביטויים הרבה יותר בוטים, והיחסים שלי עם הוריי הם מהטובים שאני מכירה, וכשאני אומרת שהיחסים טובים אני כמובן לא מתכוונת שהם עושים כרצוני, אלא שכל הצדדים מחוייבים ליחסים, יש תקשורת פתוחה, אין התעללות מילולית ובטח שלא פיסית, וכל הצדדים מתחשבים אחד בשני ומכבדים אחד את השני מתוך תחושת קרבה ועקב היותם בני אדם שאני מעריכה ולא רק כי "אלה ההורים שלי" וזו הנורמה ואלו כללי הנימוס. ועם זאת, פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מסתכלת על שיחות סתמיות שלנו מהצד ומבינה בדיוק כמה רע זה יראה למישהו שלא מכיר את המשפחה, כי זה באמת נשמע קיצוני ולא נורמלי. אולם זה באמת לא כך. אני ואחי גודלנו תמיד על ערך ההומור, דבר שאני עדיין מודה עליו להורים שלי, ואף אחד מהצדדים לא לוקח את זה מעבר למה שזה- הומור. אף אחד לא נעלב, אף אחד לא שומר טינה, והכי חשוב- אין כוונה לפגוע וזה ברור לשני הצדדים. זה מה שעושה את ההבדל. אם, במקרה הנדיר, אני אריב עם הוריי, אני לא אשתמש בביטויים שכאלה, כי זה באמת יהיה חוסר כבוד, במקרה שזה יאמר בכעס ובכוונה לפגוע. אבל ביומיום? אין שום זלזול מאחורי זה, הכל ברוח טובה, מפיג מתחים ופותח ערוצי תקשורת, כי אם אדם יכול לדבר עם ההורים כמו עם חברים, זה באמת אומר שהוא מסוגל לדבר איתם כמעט על הכל. להבדיל אלפי הבדלות, וזאת הולכת להיות דוגמא מאוד שנויה במחלוקת, אבל כיוון שכבר הזכירו פה בעלים מכים, יש הבדל ברור בין, למשל, גבר ואישה בוגרים שנמצאים במערכת יחסים של סאדו מאזו שכוללת אלימות ששני הצדדים מעוניינים בה ומרוצים ממנה, ואין בה כוונה לפגוע או להזיק, לבין מקרה של בעל מכה, למשל, שמרים יד על אשתו בכעס ובכוונה לפגוע בה. אולי זה לא סוג מערכת היחסים שאת היית מנהלת עם ההורים שלך, או עם כל אדם אחר, כי אותך אישית זה מגעיל, אבל זה לא עושה את האדם שכן מסכים למערכת יחסים כזאת אוטומטית לאדם מזלזל או אלים, את פשוט לא מבינה את הדינמיקה מאחוריה כי את חונכת להאמין שהתנהגות כזאת היא פסולה מיסודה, בלי קשר לנסיבות. וכמובן, אין להסיק ממערכת יחסים אחת של אדם על התנהגותו במערכת יחסים אחרת לחלוטין. אם זאת הייתה האקסית שלו שהוא דיבר אליה ככה, עוד אפשר היה לטעון משהו, אבל היא האמא ואת זוגתו לחיים, ויש הבדל, וכל אדם איטליגנטי עושה את ההפרדה בראש ומתייחס לכל מערכת יחסים בנפרד. במקרה שלי, יש הרבה אנשים שאני בחיים לא אדבר אליהם ככה, לא כי אני מכבדת אותם יותר או פחות מההורים שלי, אלא פשוט כי זה לא טיב היחסים בינינו, וכי אני יודעת שהם היו נפגעים מיחס כזה ומעולם לא הייתה, באף אחד מהמקרים, כוונה לפגוע. באותה דרך אם יהיה לו ברור שבך יחס כזה היה פוגע, ההתחשבות המינימלית תהיה לא לדבר אלייך ככה, ואין שום סיבה שהוא ינהג אחרת. תנו לאדם קצת קרדיט, הוא לא מכונה, הוא יכול לעשות את ההפרדה. מצד שני אולי עצם היותו מחונך כך תצרום לך כל כך שלא תוכלי להמשיך בקשר, כי יפריע לך באופן עקרוני להיות עם אדם שזו מערכת היחסים שלו עם הוריו, בלי קשר להשלכות האפשריות של ההתנהגות על הקשר שלכם, אבל במקרה כזה את צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה תתני לפרט לא רלוונטי שכזה (לדעתי, לפחות), להכריע את עתיד הקשר. כמובן, לא לי ולא לגילי לייעץ לגבי זוגיות, פשוט הרגשתי שהצד השני לא מיוצג בצורה הוגנת.
ולא יכולתי שלא לנסות להאיר אור על העניין, בתור אחת שככה בדיוק נראים היחסים שלה עם ההורים. קודם כל, זה ממש לא בהכרח סימן לזלזול. בביתי מתשמשים בביטויים הרבה יותר בוטים, והיחסים שלי עם הוריי הם מהטובים שאני מכירה, וכשאני אומרת שהיחסים טובים אני כמובן לא מתכוונת שהם עושים כרצוני, אלא שכל הצדדים מחוייבים ליחסים, יש תקשורת פתוחה, אין התעללות מילולית ובטח שלא פיסית, וכל הצדדים מתחשבים אחד בשני ומכבדים אחד את השני מתוך תחושת קרבה ועקב היותם בני אדם שאני מעריכה ולא רק כי "אלה ההורים שלי" וזו הנורמה ואלו כללי הנימוס. ועם זאת, פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מסתכלת על שיחות סתמיות שלנו מהצד ומבינה בדיוק כמה רע זה יראה למישהו שלא מכיר את המשפחה, כי זה באמת נשמע קיצוני ולא נורמלי. אולם זה באמת לא כך. אני ואחי גודלנו תמיד על ערך ההומור, דבר שאני עדיין מודה עליו להורים שלי, ואף אחד מהצדדים לא לוקח את זה מעבר למה שזה- הומור. אף אחד לא נעלב, אף אחד לא שומר טינה, והכי חשוב- אין כוונה לפגוע וזה ברור לשני הצדדים. זה מה שעושה את ההבדל. אם, במקרה הנדיר, אני אריב עם הוריי, אני לא אשתמש בביטויים שכאלה, כי זה באמת יהיה חוסר כבוד, במקרה שזה יאמר בכעס ובכוונה לפגוע. אבל ביומיום? אין שום זלזול מאחורי זה, הכל ברוח טובה, מפיג מתחים ופותח ערוצי תקשורת, כי אם אדם יכול לדבר עם ההורים כמו עם חברים, זה באמת אומר שהוא מסוגל לדבר איתם כמעט על הכל. להבדיל אלפי הבדלות, וזאת הולכת להיות דוגמא מאוד שנויה במחלוקת, אבל כיוון שכבר הזכירו פה בעלים מכים, יש הבדל ברור בין, למשל, גבר ואישה בוגרים שנמצאים במערכת יחסים של סאדו מאזו שכוללת אלימות ששני הצדדים מעוניינים בה ומרוצים ממנה, ואין בה כוונה לפגוע או להזיק, לבין מקרה של בעל מכה, למשל, שמרים יד על אשתו בכעס ובכוונה לפגוע בה. אולי זה לא סוג מערכת היחסים שאת היית מנהלת עם ההורים שלך, או עם כל אדם אחר, כי אותך אישית זה מגעיל, אבל זה לא עושה את האדם שכן מסכים למערכת יחסים כזאת אוטומטית לאדם מזלזל או אלים, את פשוט לא מבינה את הדינמיקה מאחוריה כי את חונכת להאמין שהתנהגות כזאת היא פסולה מיסודה, בלי קשר לנסיבות. וכמובן, אין להסיק ממערכת יחסים אחת של אדם על התנהגותו במערכת יחסים אחרת לחלוטין. אם זאת הייתה האקסית שלו שהוא דיבר אליה ככה, עוד אפשר היה לטעון משהו, אבל היא האמא ואת זוגתו לחיים, ויש הבדל, וכל אדם איטליגנטי עושה את ההפרדה בראש ומתייחס לכל מערכת יחסים בנפרד. במקרה שלי, יש הרבה אנשים שאני בחיים לא אדבר אליהם ככה, לא כי אני מכבדת אותם יותר או פחות מההורים שלי, אלא פשוט כי זה לא טיב היחסים בינינו, וכי אני יודעת שהם היו נפגעים מיחס כזה ומעולם לא הייתה, באף אחד מהמקרים, כוונה לפגוע. באותה דרך אם יהיה לו ברור שבך יחס כזה היה פוגע, ההתחשבות המינימלית תהיה לא לדבר אלייך ככה, ואין שום סיבה שהוא ינהג אחרת. תנו לאדם קצת קרדיט, הוא לא מכונה, הוא יכול לעשות את ההפרדה. מצד שני אולי עצם היותו מחונך כך תצרום לך כל כך שלא תוכלי להמשיך בקשר, כי יפריע לך באופן עקרוני להיות עם אדם שזו מערכת היחסים שלו עם הוריו, בלי קשר להשלכות האפשריות של ההתנהגות על הקשר שלכם, אבל במקרה כזה את צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה תתני לפרט לא רלוונטי שכזה (לדעתי, לפחות), להכריע את עתיד הקשר. כמובן, לא לי ולא לגילי לייעץ לגבי זוגיות, פשוט הרגשתי שהצד השני לא מיוצג בצורה הוגנת.
. לא נראה לי שזו סיבה לפרק חבילות, אלא אם כן היא נלווית לסיבות אחרות, ואז זה כבר סיפור אחר.