שלום לכולם!
שלום אז קודם כל אני מברכת על היוזמה ועל התמיכה, ובכלל על כל הפורום הזה. אתם באמת עושים עבודה מצוינת! דבר שני, אולי, אחרי שתקראו את הסיפור שלי, תחשבו שאני לא ממש צריכה תמיכה, ואולי זה באמת נכון, אבל בכל זאת, אני מחפשת קצת עידוד.... זה הכל. אוקיי, אז ככה. אני בצבא כבר חצי שנה (איך שהזמן רץ...). תמיד הייתי מאוד מורעלת ותמיד הייתה לי מוטיבציה גבוהה להצליח בשירות. למרות כמה מיונים שהיו לי, התגייסתי ביום גיוס כלל צה"לי, וקיבלתי את התפקיד רשמת משפטית. אחרי כמה שעות טובות של בכי, ואחרי שהייתי היחידה מכל הבנות באותו היום שלא רצתה להתפנות, עליתי לאוטובוס אחרי שיחה עם איזושהי מ"כית בבק"ום, וגם אחרי שהבנתי שאני ממש לא רוצה לבלות את יום כיפור בכלא צבאי. נהניתי בטירונות, ולאט לאט הסתגלתי למערכת הצבאית ולמשמעת, וגם כמובן לתפקיד. אחרי בערך 3 שבועות של ציפייה לקורס הקורס התחיל. חודש וחצי של משמעת ענקיייית, דיסטנס בשמיים והמווון למידה, סיימתי את הקורס, בציון די מעולה של 94. ועכשיו אני משרתת בבית משפט צבאי במחסום ארז, שם שופטים פלשטינאים, למי שלא יודע. עכשיו, תמיד תמיד תמיד רציתי לצאת לקצונה. תמיד רציתי להיות קצינה, ותמיד אמרתי לעצמי שלא משנה איזה תפקיד יהיה לי בסוף, אני אצא לקורס קצינות. ושמחתי מאוד כשאמרו לנו בקורס שכל רשמת מקבלת זימונים, מכיוון שאלו שהגיעו לקורס הן בעלות נתונים מתאימים לקצונה, וכך איתרו אותן למעשה. בכל אופן, כשהגעתי לבסיס (ואני נורא נהנית בבסיס, שלא יהיו אי הבנות), הבנתי שזה יהיה נורא קשה לצאת לקצונה, כי כולם שם אמרו לי שיעשו לי בעיות בגלל בעיות של כוח אדם. לא האמנתי לזה כל כך, חשבתי שאלו סתם שמועות, אבל בערך שבועיים אחרי שבאמת קיבלתי את הזימונים, ושבוע לפני המיונים עצמם, המפקדות שלי זימנו אותי ואת מי שהתחילה לשרת איתי וקיבלה גם היא זימונים, לשיחה, והן הודיעו לנו שהן יכתבו לנו המלצות טובות בכל הנוגע לתפקוד שלנו (הרי אני אמורה להביא איתי למיונים טופס חוות דעת מפקד), אך הן יכתבו גם המלצה לא להוציא אותנו לקורס בגלל בעיות של כוח אדם. ולמחזור הבא הן מבטיחות לתת לנו המלצה טובה במלואה. למקרה שלא ציינתי, אלו מיונים לקק"צ בסיסי, שלישות, מטה ותחזוקה. הבעיה היא, שאנ במחזור תורן, ולא צעיר, ככה שבמחזור הבא אני כבר אהיה חריגת פז"ם. בכל אופן, דיברתי עם המון אנשים שאמרו לי שאין לי מה לדאוג ושבמיונים לא מתייחסים לבעיות כוח אדם, כי את הבעיה הזו יש בכל הצבא, וגם יש מחסור גדול בקצינות בכל התפקידים. או קיי, אז הגעתי למיונים, המיונים מחלקים ל- 3. הרצאות על התפקידים, מילוי שאלון, וראיון. מיותר לציין, שהמווווון בנות חתמו וויתור. הרבה יותר מ- 50 אחוז. מילאתי את השאלון, ציינתי כמה אני מאוווווד רוצה להתקבל, והגעתי לראיון. 3 רס"נים, ואחת סרן. כל אחד מהם היה מחיל אחר. אחת הייתה ממש ממש רעה, והיא ממש נטפלה אלי, מהשלישות, אחת מאוד נחמדה מהמטה ואחד נורא נחמד מהתחזוקה שאפילו שאל אותי אם אני מוכנה לשרת רחוק מהבית. הפגנתי המון בטחון, כלומר דיברתי בלי להתרגש,בלי לגמגם והסתכלתי עליהם בלי להתבייש, הבעיה הייתה שבשאלון שכחתי לציין את התכונות הגרועות שלי, כלומר השארתי את זה לסוף ושכחתי לחזור לזה. בראיון הרעה שאלה אותי על זה ואמרתי ששכחתי למלא את זה, אז היא אמרה לי לענות על זה עכשיו בעל פה. זה נורא הלחיץ אותי כי כמובן גם לא חשבתי על זה. אמרתי מה שהיה לי בראש, אמרתי עקשנית יותר מדי כשלא צריך, אבל בדירוג של התכונות שלי בשאלון דירגתי עקשנית בדירוג נמוך, אז היא עשתה קצת פרצוף ולא הבינה למה עקשנית זה דבר רע, הסברתי לה שזה רע לפעמים, אני לא אפרט כאן הכל, גם ככה נראה לי שהגזמתי. בכל אופן, חוץ ממנה נראה לי שהם די התרשמו ממני והמוטיבציה שלי. בסוף גם שאלתי על ההמלצה ועל בעיית כוח האדם והם אמרו לי שהם לא מתייחסים לזה. וזהו. אני אמורה לקבל תשובה עוד בערך שבוע וחצי. הראיון היה ביום שלישי ואמרו לנו שמקבלים תשובה אחרי שבועים. עכשיו, הבעיה היא שאני נורא מפחדת שאני לא אתקבל. זה נורא חשוב לי. אני אמנם גם נהנית בבסיס, אבל מלבד רשמת משפטית אני גם יושבת במשרד של הקצינה, שאותה אני ממש לא סובלת, כמו כל האנשים בבסיס. ובקיצור, אני נורא רוצה לצאת לקצונה, מה גם שאם אני אתקבל לקצונה, אני אוכל להיות גם מדריכה, שזה בכלל שאיפת שיא בשבילי. אוווווווף, אני לא עומדת במתח. יכול להיות שכל הקטע של העקשנית קלקל לי הכל??????? מצטערת אם הגזמתי כאן אם הסיפור, פשוט זה נורא נורא חשוב לי. אין לכם מושג!! תודה מראש, אורית!!!!!!!!!
שלום אז קודם כל אני מברכת על היוזמה ועל התמיכה, ובכלל על כל הפורום הזה. אתם באמת עושים עבודה מצוינת! דבר שני, אולי, אחרי שתקראו את הסיפור שלי, תחשבו שאני לא ממש צריכה תמיכה, ואולי זה באמת נכון, אבל בכל זאת, אני מחפשת קצת עידוד.... זה הכל. אוקיי, אז ככה. אני בצבא כבר חצי שנה (איך שהזמן רץ...). תמיד הייתי מאוד מורעלת ותמיד הייתה לי מוטיבציה גבוהה להצליח בשירות. למרות כמה מיונים שהיו לי, התגייסתי ביום גיוס כלל צה"לי, וקיבלתי את התפקיד רשמת משפטית. אחרי כמה שעות טובות של בכי, ואחרי שהייתי היחידה מכל הבנות באותו היום שלא רצתה להתפנות, עליתי לאוטובוס אחרי שיחה עם איזושהי מ"כית בבק"ום, וגם אחרי שהבנתי שאני ממש לא רוצה לבלות את יום כיפור בכלא צבאי. נהניתי בטירונות, ולאט לאט הסתגלתי למערכת הצבאית ולמשמעת, וגם כמובן לתפקיד. אחרי בערך 3 שבועות של ציפייה לקורס הקורס התחיל. חודש וחצי של משמעת ענקיייית, דיסטנס בשמיים והמווון למידה, סיימתי את הקורס, בציון די מעולה של 94. ועכשיו אני משרתת בבית משפט צבאי במחסום ארז, שם שופטים פלשטינאים, למי שלא יודע. עכשיו, תמיד תמיד תמיד רציתי לצאת לקצונה. תמיד רציתי להיות קצינה, ותמיד אמרתי לעצמי שלא משנה איזה תפקיד יהיה לי בסוף, אני אצא לקורס קצינות. ושמחתי מאוד כשאמרו לנו בקורס שכל רשמת מקבלת זימונים, מכיוון שאלו שהגיעו לקורס הן בעלות נתונים מתאימים לקצונה, וכך איתרו אותן למעשה. בכל אופן, כשהגעתי לבסיס (ואני נורא נהנית בבסיס, שלא יהיו אי הבנות), הבנתי שזה יהיה נורא קשה לצאת לקצונה, כי כולם שם אמרו לי שיעשו לי בעיות בגלל בעיות של כוח אדם. לא האמנתי לזה כל כך, חשבתי שאלו סתם שמועות, אבל בערך שבועיים אחרי שבאמת קיבלתי את הזימונים, ושבוע לפני המיונים עצמם, המפקדות שלי זימנו אותי ואת מי שהתחילה לשרת איתי וקיבלה גם היא זימונים, לשיחה, והן הודיעו לנו שהן יכתבו לנו המלצות טובות בכל הנוגע לתפקוד שלנו (הרי אני אמורה להביא איתי למיונים טופס חוות דעת מפקד), אך הן יכתבו גם המלצה לא להוציא אותנו לקורס בגלל בעיות של כוח אדם. ולמחזור הבא הן מבטיחות לתת לנו המלצה טובה במלואה. למקרה שלא ציינתי, אלו מיונים לקק"צ בסיסי, שלישות, מטה ותחזוקה. הבעיה היא, שאנ במחזור תורן, ולא צעיר, ככה שבמחזור הבא אני כבר אהיה חריגת פז"ם. בכל אופן, דיברתי עם המון אנשים שאמרו לי שאין לי מה לדאוג ושבמיונים לא מתייחסים לבעיות כוח אדם, כי את הבעיה הזו יש בכל הצבא, וגם יש מחסור גדול בקצינות בכל התפקידים. או קיי, אז הגעתי למיונים, המיונים מחלקים ל- 3. הרצאות על התפקידים, מילוי שאלון, וראיון. מיותר לציין, שהמווווון בנות חתמו וויתור. הרבה יותר מ- 50 אחוז. מילאתי את השאלון, ציינתי כמה אני מאוווווד רוצה להתקבל, והגעתי לראיון. 3 רס"נים, ואחת סרן. כל אחד מהם היה מחיל אחר. אחת הייתה ממש ממש רעה, והיא ממש נטפלה אלי, מהשלישות, אחת מאוד נחמדה מהמטה ואחד נורא נחמד מהתחזוקה שאפילו שאל אותי אם אני מוכנה לשרת רחוק מהבית. הפגנתי המון בטחון, כלומר דיברתי בלי להתרגש,בלי לגמגם והסתכלתי עליהם בלי להתבייש, הבעיה הייתה שבשאלון שכחתי לציין את התכונות הגרועות שלי, כלומר השארתי את זה לסוף ושכחתי לחזור לזה. בראיון הרעה שאלה אותי על זה ואמרתי ששכחתי למלא את זה, אז היא אמרה לי לענות על זה עכשיו בעל פה. זה נורא הלחיץ אותי כי כמובן גם לא חשבתי על זה. אמרתי מה שהיה לי בראש, אמרתי עקשנית יותר מדי כשלא צריך, אבל בדירוג של התכונות שלי בשאלון דירגתי עקשנית בדירוג נמוך, אז היא עשתה קצת פרצוף ולא הבינה למה עקשנית זה דבר רע, הסברתי לה שזה רע לפעמים, אני לא אפרט כאן הכל, גם ככה נראה לי שהגזמתי. בכל אופן, חוץ ממנה נראה לי שהם די התרשמו ממני והמוטיבציה שלי. בסוף גם שאלתי על ההמלצה ועל בעיית כוח האדם והם אמרו לי שהם לא מתייחסים לזה. וזהו. אני אמורה לקבל תשובה עוד בערך שבוע וחצי. הראיון היה ביום שלישי ואמרו לנו שמקבלים תשובה אחרי שבועים. עכשיו, הבעיה היא שאני נורא מפחדת שאני לא אתקבל. זה נורא חשוב לי. אני אמנם גם נהנית בבסיס, אבל מלבד רשמת משפטית אני גם יושבת במשרד של הקצינה, שאותה אני ממש לא סובלת, כמו כל האנשים בבסיס. ובקיצור, אני נורא רוצה לצאת לקצונה, מה גם שאם אני אתקבל לקצונה, אני אוכל להיות גם מדריכה, שזה בכלל שאיפת שיא בשבילי. אוווווווף, אני לא עומדת במתח. יכול להיות שכל הקטע של העקשנית קלקל לי הכל??????? מצטערת אם הגזמתי כאן אם הסיפור, פשוט זה נורא נורא חשוב לי. אין לכם מושג!! תודה מראש, אורית!!!!!!!!!
