שלום לכולן, אני בוחרת להשתמש
בשם אחר כדי לכתוב, כי קצת מביך אותי לחשוב שתהיה מי שתזהה אותי או את בן זוגי, שבעיקר עליו או יותר נכון עלינו אני כותבת. אני לא נמשכת לבן זוגי, אנחנו לא שוכבים כבר שנים....... כן כמו שזה נשמע מזעזע, כך גם התחושה, גם כשהכרנו, התשוקה אחד לשני לא היתה היסטרית, אבל היו פה ושם זיונים. הבעייה מתחילה מכך שבסך הכל אנחנו מסתדרים מאוד טוב, קשורים אחד לשני, אוהבים לעשות פה ושם דברים ביחד, וכמובן הכי הכי, הילדים, שמזל שעשינו סקס אחד או שניים בחיינו והם נולדו! אני לא רוצה להשמע צינית, למרות שאני יודעת שכך אני נשמעת, אבל אני מרגישה שויתרתי על המון המון דברים מסביב בכך שויתרתי על סקס, אני כותבת פה ובוכה, ומרגישה שאין לי מוצא, ולא יודעת מה לעשות, אנחנו מדברים על הענין בגלוי בעלי ואני, ומסתבר ששנינו מרגישים אותו דבר (עצוב עצוב), אין לדעתי שום טיפול ושום סדנה, שיכולים לגרום לשני אנשים שלא נמשכים אחד לשני כן להמשך פתאום.... מצד שני שנינו לא רוצים לפרק את מה שקיים, והכי פוחדים שיפגעו הילדים, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, אני הייתי פעם נורא סקסית, משכתי גברים, נמשכתי לגברים, וזהו אני זועקת:אלוהים! אני מתה! ומרגישה באמת שהכל מת בתוכי. ובאמת מה עושים?, אני מרגישה שאני רוצה לחיות מחדש, ותמיד כשאני שומעת את שירה של דפנה ארמוני, אני מרגישה שבא לי להתאבד מרוב חוסר אונים: "רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר, ולשוב אל חושי, שוב להדליק את נשמתי, לדעת מה איתי להציל את חיי.... אני מתנצלת אם הכל נראה לכן מבולבל, מקווה שאני מובנת, לקח לי המון זמן עד שהחלטתי לכתוב. אני עצובה
בשם אחר כדי לכתוב, כי קצת מביך אותי לחשוב שתהיה מי שתזהה אותי או את בן זוגי, שבעיקר עליו או יותר נכון עלינו אני כותבת. אני לא נמשכת לבן זוגי, אנחנו לא שוכבים כבר שנים....... כן כמו שזה נשמע מזעזע, כך גם התחושה, גם כשהכרנו, התשוקה אחד לשני לא היתה היסטרית, אבל היו פה ושם זיונים. הבעייה מתחילה מכך שבסך הכל אנחנו מסתדרים מאוד טוב, קשורים אחד לשני, אוהבים לעשות פה ושם דברים ביחד, וכמובן הכי הכי, הילדים, שמזל שעשינו סקס אחד או שניים בחיינו והם נולדו! אני לא רוצה להשמע צינית, למרות שאני יודעת שכך אני נשמעת, אבל אני מרגישה שויתרתי על המון המון דברים מסביב בכך שויתרתי על סקס, אני כותבת פה ובוכה, ומרגישה שאין לי מוצא, ולא יודעת מה לעשות, אנחנו מדברים על הענין בגלוי בעלי ואני, ומסתבר ששנינו מרגישים אותו דבר (עצוב עצוב), אין לדעתי שום טיפול ושום סדנה, שיכולים לגרום לשני אנשים שלא נמשכים אחד לשני כן להמשך פתאום.... מצד שני שנינו לא רוצים לפרק את מה שקיים, והכי פוחדים שיפגעו הילדים, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, אני הייתי פעם נורא סקסית, משכתי גברים, נמשכתי לגברים, וזהו אני זועקת:אלוהים! אני מתה! ומרגישה באמת שהכל מת בתוכי. ובאמת מה עושים?, אני מרגישה שאני רוצה לחיות מחדש, ותמיד כשאני שומעת את שירה של דפנה ארמוני, אני מרגישה שבא לי להתאבד מרוב חוסר אונים: "רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר, ולשוב אל חושי, שוב להדליק את נשמתי, לדעת מה איתי להציל את חיי.... אני מתנצלת אם הכל נראה לכן מבולבל, מקווה שאני מובנת, לקח לי המון זמן עד שהחלטתי לכתוב. אני עצובה
