חיילתשבורה
New member
שלום לכם, זוכרים אותי?
כתבתי כאן לפני בערך שבועיים, שפכתי לכם את הלב על כמה שקשה לי בגלל הפינוי שהשתתפתי בו. מאז הרבה קרה ואני מרגישה צורך גם ליידע אתכם. קודם כל- תודה לכל התגובות הנחמדות וגם למסרים, את המסרים ראיתי רק היום כי לא הייתי במחשב מלא זמן ככה שזה כבר לא רלוונטי. היום אני מרגישה הרבה יותר טוב, הייתי בטיפול כמה פעמים (לא מהצבא אלא המשפחה שלי אירגנה, ולפי דעתי זה לא בסדר שהצבא לא דואג) ומצבי השתפר מאד. המליצו לי ללכת לבקר מתנחלים, לדבר איתם ושזה בטוח יעזור, ואכן בתחילת השבוע הלכתי- ואני חייבת להגיד שמאד מאד חששתי אבל למזלי הכל התבדה, הם אנשים מאד טובים והם דיברו איתי לפחות שעה וגם להם שפכתי את הלב והם הסבירו לי שהם לא כועסים עליי אישית אלא על הממשלה וברור שהם היו מעדיפים שאני אסרב פקודה- אבל המעשה כבר נעשה. ושכרגע צריך לאחות את הקרעים. הפגישה הסתיימה בחיבוק ונשיקות שמאד עזרו לי אישית. הם ניחמו אותי ואפילו הביאו לי טל' כדי לשמור על קשר והזמינו אותי לבוא אליהם מתי שאני רוצה (והדגישו שעוד כמה שנים הבית יהיה שוב בגוש קטיף)- הפגישה הזאת הייתה בשבילי מאד טובה, זה פחות רגשי אשמה וכרגע אני גם יושנת טוב רוב הלילה (למרות שעדיין יש חלומות וזכרונות), דעתי על המתנחלים השתנתה- אני מהמרכז ואף פעם לא הכרתי אותם ולמעשה שנאתי אותם בלי לדעת מה הם בדיוק (חשבתי שהם סתם דתיים פאנטים), הדעות שלי לא השתנו מבחינה פוליטית אבל בהחלט אני כן רואה בהם חלק מהאחים שלי- הם אנשים טובים עם דעות שונות. אני אפילו הלכתי וכנראה אלך שוב לעזור להם בשיקום החדש שלהם. גם הרבה חברות שלי שהיו איתי היו באותו מצב והמלצתי להם ללכת גם כי זה נורא עוזר ומקל. וחבל לי שהצבא לא עושה משהו בקשר לזה כי המצב הנפשי של הרבה מאד מהמפנים הוא לא טוב. אני שמחה שהלכתי לטיפול והכל ומקווה שיהיה רק טוב גם בהמשך. אוהבת-דנה.
כתבתי כאן לפני בערך שבועיים, שפכתי לכם את הלב על כמה שקשה לי בגלל הפינוי שהשתתפתי בו. מאז הרבה קרה ואני מרגישה צורך גם ליידע אתכם. קודם כל- תודה לכל התגובות הנחמדות וגם למסרים, את המסרים ראיתי רק היום כי לא הייתי במחשב מלא זמן ככה שזה כבר לא רלוונטי. היום אני מרגישה הרבה יותר טוב, הייתי בטיפול כמה פעמים (לא מהצבא אלא המשפחה שלי אירגנה, ולפי דעתי זה לא בסדר שהצבא לא דואג) ומצבי השתפר מאד. המליצו לי ללכת לבקר מתנחלים, לדבר איתם ושזה בטוח יעזור, ואכן בתחילת השבוע הלכתי- ואני חייבת להגיד שמאד מאד חששתי אבל למזלי הכל התבדה, הם אנשים מאד טובים והם דיברו איתי לפחות שעה וגם להם שפכתי את הלב והם הסבירו לי שהם לא כועסים עליי אישית אלא על הממשלה וברור שהם היו מעדיפים שאני אסרב פקודה- אבל המעשה כבר נעשה. ושכרגע צריך לאחות את הקרעים. הפגישה הסתיימה בחיבוק ונשיקות שמאד עזרו לי אישית. הם ניחמו אותי ואפילו הביאו לי טל' כדי לשמור על קשר והזמינו אותי לבוא אליהם מתי שאני רוצה (והדגישו שעוד כמה שנים הבית יהיה שוב בגוש קטיף)- הפגישה הזאת הייתה בשבילי מאד טובה, זה פחות רגשי אשמה וכרגע אני גם יושנת טוב רוב הלילה (למרות שעדיין יש חלומות וזכרונות), דעתי על המתנחלים השתנתה- אני מהמרכז ואף פעם לא הכרתי אותם ולמעשה שנאתי אותם בלי לדעת מה הם בדיוק (חשבתי שהם סתם דתיים פאנטים), הדעות שלי לא השתנו מבחינה פוליטית אבל בהחלט אני כן רואה בהם חלק מהאחים שלי- הם אנשים טובים עם דעות שונות. אני אפילו הלכתי וכנראה אלך שוב לעזור להם בשיקום החדש שלהם. גם הרבה חברות שלי שהיו איתי היו באותו מצב והמלצתי להם ללכת גם כי זה נורא עוזר ומקל. וחבל לי שהצבא לא עושה משהו בקשר לזה כי המצב הנפשי של הרבה מאד מהמפנים הוא לא טוב. אני שמחה שהלכתי לטיפול והכל ומקווה שיהיה רק טוב גם בהמשך. אוהבת-דנה.