שלום לכם יש לי שאלה: האם שיקום

[שני 4]

שלום לכם יש לי שאלה: האם שיקום

אורטופדי(בתל השומר)(ד"ר זיוונר) יכול להמליץ לי על טיפולי מסגים? האם משרד הביטחון מפנה לטיפולי מסגים ע"פ המלצת רופא??? מה שלומכם חוץ מיזה? אני חייבת להגיד משהו: אתמול היינו בחתונה של החברה שלי. אתמול הייתי גאה מאוד בעצמי, ואני אגיד למה: לבשתי נעלי עקב, (4 ס"מ) ובחתונה פשוט רקדתי, אתם לא תאמינו אבל רקדתי, כמוון שלא הורה יחד עם האורחים(כל אחד והקצב שלו.....) אבל רקדתי, אפילו פופ ומזרחי. היה ממש כיף. החברים הטובים שידעו שעברתי קטיעה הסתכלו עלי ו לא מאמינים.... אני רוצה להגיד משהו- שהקטע הוא- שעל פי מראה חיצוני, מלבד צליעה, ולא גדולה אי אפשר לחשוב על קטיעה.אבל רק אני מרגישה את זה ויודעת איך זה..... טוב ביי ביי חברים

 

[רינו]

אני לא מבין למה הולך לך קשה?

מה מסובך כל כך. הולכים לאורטופד מתלוננים על חולשת הרגל ומבקשים פיזוטרפיה.וזהו, מסג´ים כבר מבקשים מהפיזוטרפיסט.

 

[שני 4]

רינו, אני אגיד לך:השבוע הייתי

אצל אורטופד מה זה דפוק במכבי, התלוננתי כל כאב ברגל,ביקשתי פיזיוטרפיה.והוא אמר בשביל מה את צריכה ? מה המטרה? הייתי אצלו פחות מ 5 דקות, בקיצור אתמול שלחתי פקס לשיקום, ובו "התלוננתי שאני יש לי כאבים" הם שלחו לי הפניה ל"שיקום אורטופדי "בתה"ש . והשיקום(המרפאה) אמרו לי שהבקשה שלי בטיפול. רינו- אני מודה לך אישית, כי רק בגללך אני יודעת שאני זכאית לפיזיוטרפיה תודה

 

[רינו]

סיפור יפה שקראתי אתמול ../images/Emo63.gif

איש זקן אחד עמד לעזוב את העולם לעולם שכולו טוב. קרא לעשרת בניו כדי לצוותם לפני מותו. ביקש מבנו הבכור שהיה איש גיבור חיל ואמר לו: גש למחסן שבחצר והבא לכאן את חבילת הזרדים הנמצאת שם. ניגש הבן ומילא את מצוות אביו. ביקש ממנו אביו לשבור את החבילה. היכה הבן, ניסה בכל כוחו לשברה ולא עלה בידו. ביקש האב מבנו השני, ניסה הבן השני בכל דרך ובכל כוחו לשברה ולא עלה בידו. כך ביקש מכל אחד מעשרת בנין ואיש מהן לא יכל לשבור את חבילת הזרדים. עכשיו אמר האב לבנו הבכור: התר את הקשר הקושר את החבילה ופרק אותה לגורמים. עשה כם בנו. אמר לו האב: עכשיו שבור את הזרדים! ניסה הבן, והנה הוא יכול לשברם! אמר לו אביו: ככה זה גם בחיים. כשאתם מאוחדים וקשורים יחד בקשר מאחד, איש לא יוכל לשבור אותכם. אבל אם כל אחד מכם יחשוב רק על עצמו, ידאג רק לעצמו כל אחד יוכל לשבור אתכם. לכן התאחדו ואיש לא ינצח אתכם!

 

[איש הגשם]

המשל והנמשל

ועל זה לימדו אותנו אם לא נהיה תלויים אחד בשני נהיה תלויים אחד לייד השני

 

[ominator]

מסאזים וריקוד...

הי שני, אנחנו לא מכירים אבל אני גאה בך שאת לובשת נעלי עקב וחיה כמו גדולה - הייתה לי פעם חברה טובה (היא נפטרה לא מן הנכות הזו) שהייתה קטועה, וגם היא חייתה טוב - ואת מזכירה לי אותה (זו מחמאה). זה ממש אחלה. ביחס למסאז´ים - פזיוטרפיסטים עושים עיסויים ברמה כזו או אחרת. אם את גרה באיזור של בית הלוחם, את יכולה לקבל טיפולים הידרותרפיים (להקלת פנטומים וכד´) ולהמיר אותם שם בעיסוי. תמשיכי לחיות טוב.

 

[שני 4]

תודה עומר, ../images/Emo24.gif

 

[ominator]

מסאזים וריקוד...

אנחנו לא מכירים אבל אני גאה בך שאת לובשת נעלי עקב וחיה כמו גדולה - הייתה לי פעם חברה טובה (היא נפטרה לא מן הנכות הזו) שהייתה קטועה, וגם היא חייתה טוב - ואת מזכירה לי אותה (זו מחמאה). זה ממש אחלה. ביחס למסאז´ים - פזיוטרפיסטים עושים עיסויים ברמה כזו או אחרת. אם את גרה באיזור של בית הלוחם, את יכולה לקבל טיפולים הידרותרפיים (להקלת פנטומים וכד´) ולהמיר אותם שם בעיסוי. תמשיכי לחיות טוב.

 

[smile2life]

איזה כיף לראות שאת יכולה לרקוד

למרות הקטיעה, זו מיומנות נרכשת ובכלל אני חושב שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לאמץ נכים חדשים ולעזור להם להתמודד עם המצב החדש שלהם.

 

[שני 4]

מני בוקר טוב, שתבין אני כתבתי שאני

רקדתי, אני לא רקדתי הורה, וגם לא קפצתי. פשוט מאוד רקדתי כאילו במקום. כמוון שבשבילי זה היה לרקוד, כי זה מה שאני יכולה. למשל בחתונה שלי(עוד לפני הקטיעה) אני קפצתי,רקדתי הורה,הרימו אותי על הכתפיים ו לבשתי סנדלים..... בקיצור- עכשיו יחסית אני שני קצת אחרת,אז אני מתנהגת בהתאם, ועושה מה שאני יכולה לעשות(אני לא נכנעת לנכות שלי- זה שאלה של אופי) שיהיה לכולם יום נעים.

 

[smile2life]

בכל מקרה אני גאה בך

איך שקמת ככה בלי בושה והתחלת לזוז. לא חשוב אם לא רקדת הורה או דיסקו או פוגו או טוויסט - את קמת ונעת לפי הקצב

מבלי לדפוק חשבון לאף אחד. שני עשתה מה שטוב לשני ולא פגעה באף אחד ועל זה אני מעריץ אותך.

 

[GOGO22]

את נהדרת

שני,זה כל כך נעים שיש אחת כמוך בפורום,שכל הזמן מפגינה אופטמיות,ומספרת את העובר עלייך,גם בחיי היום יום,כל הכבוד הרי לשם זה נועד הפורום,לעודד האחד את השני,ולספר את אשר עובר עלינו הנכים יום יום,ובין היתר להחליף מידע. רצוי מאוד לדבר על הקטיעה,ועל הלם קרב,ועל סכיזופרניה,וההיתמודדות היום יומית של כל אחד מאיתנו עם נכותו.

 

[שני 4]

נכון, אתה צודק, לדעתי האישית מאוד

חשוב להעביר אינפורמציה, שהשיקום לא מנדב לדעת, ובהחלט גם להזכיר בין השורות על ההתמודדות עם הנכות, ואיך ניתן להתגבר על זה. זה יכול לעודד הרבה. יש לי ספר בבית שבעלי קנה לי מספר חודשים לאחר הקטיעה שם הספר"שיקום למופת" בהוצאת משרד הביטחון. הספר הזה נתן לי,ונותן לי המון כח. בספר זה מדובר על סיפורים אישיים של נכי צהל- מפורטים איך היתה הפציעה, וכן מפורטים דרכי השיקום השונות. ומה שמדהים הוא: שלמרות נכויות מאוד מאוד קשות(שלא נדע) . מסופר שם על "סורין הרשקו" ועוד הרבה אחרים , שהגיעו לדבריםיפים למרות הנכות הקשה. יש לי נכות לא פשוטה. אבל אני מתמודדת, ולא נותנת לזה לשבור אותי