היי דוד. אני מטפל דווקא באזה"ת הישן שלל נתניה. אתה יודע...קצת קשה לי להכניס את המושגים-פרוטקציה ומוסך למקשה אחת.אבל הם חברה מאוד נחמדים אלי.והכי חשוב...כמו בלופוס...אני צריך אותם הכי מקצוענים...עד כמה שאפשר...
תן לדימיון + להשתולל (ואתה חזק בזה ! ) ואז גם ויטמין P יתישב במקומו , וכמו כן יהיה לך קל יותר להכניס פרוטקציה ומוסך ל-מיטה אחת ! הידד לדימיון במזרח התיכון מתושלח הצעיר
ריטה,רק תני שמות, אני ואסף עם כמה אלות, נלך לפוצץ אותם מכות... אחרי שנסיים איתם, לא רק שהם יאהבו את השם ריטה, אלא הם גם ישתו מקשית לכל החיים!!! חחחחחחחחח
נשמע כי האהבה באמת אכן פורחת בינכם ואני מאושרת בשבילך. תמיד טוב שיש משענת נוספת ויפה מצידו שהוא מקבל את הכל- סימן שהוא באמת אוהב אותך. לגבי הלופוס, אני יכולה להבין מדוע את חוששת ובעיקר בגלל ארועי העבר אך אין זה אומר שיש התפרצות עכשו. יתכן וזה רק מחלה וירלית. גשי לרופא, חכי לתוצאות הבדיקות ובנתיים נסי שלא לדאוג יתר על המידה. אני יודעת שזה קל יותר במילים ממעשים אך את חייבת שולחת לך
ואפשר להבין את הסלידה..אחרי התקופה שביליתי שם..בגיל ההתבגרות.. ועוד כמויות הכדורים שליוו אותי אחרי כן.. גם טעיתי..אני לא זוכרת טוב-זוכרים? אובחנתי בגיל 14 בערך..בכיתה ח' כנראה.. וההתפרצות הגדולה היתה שנתיים אחרי כן..ולא חצי שנה כפי שאני זוכרת היום..טוב..אפשר לסלוח לי..הייתי מסוממת די כבדה אז.. ולמה עוד אני שונאת רופאים... פרט למעטים שהיו אנושיים..הרוב ממש מזלזלים.. כנראה התואר דר. נותן להם את ההרגשה שמותר להם הכל.. כשהגעתי לרופאת המשפחה..שכבר יש לה את התיק שלי כשנה..וראתה אותי כמה פעמים..אם כי לא בגלל המחלה..לא היה לה זמן בשבילי.. נכנסתי אליה..בלי תור..כי היא לא חזרה אלי טלפונית.. הזכרתי את הלופוס..והתחלתי להגיד שיש לי כאבים באיזור החזה.. היא קטעה אותי באמצע המשפט..היא מאחרת לישיבה..ושאני אקבע תור לצהריים אם אני רוצה.. רופאת המשפחה שלי מרעננה..לא היתה אפילו חולמת על לתת לי ללכת. ואם כבר יש לך דיאגנוזה של לופוס..ואפילו שהחזה נשמע נקי.. לפני שאתה פוטר את החולה..מן ההגיון לבדוק עם החולה ובתיק אם היתה הסטוריה שקשורה..ואצלי הרי היתה גם היתה! הייתי צריכה לציין את זה ולעמוד על כך שתשלח אותי לצילום... ותאמינו לי..אני לא נהנית להיות בבתי חולים או קופות חולים. טוב..נעשה את הבדיקות והצילום בימים הקרובים.. ואני אכן מקווה לטוב.. זה היה יותר קל אם היתה לי עבודה...אני מרגישה יותר טוב כשאני במקום עבודה נותנת מעצמי.. וזה לא מספיק לשבת בבית ולהעסיק את עצמי..לא חסרים לי עיסוקים.. אבל זה נותן לנשמה המון לקום בבוקר עם ידיעה שיש מקום לצאת אליו.. מקום שצריכים אותך כדי שתפעילי ותפיקי.. מקום שגם יוצאת ממנו הכנסה כמובן... בעיות כספיות לא עוזרות לבריאות.. תודה
בהמשך למה שכתבתי לך - ואני לא אהיה רך במילים !!! שלא תעיזי ליקבור את עצמך בעבודה ולא לטפל בלופוס הזה - הלופוס יחכה לך אחרי הפינה ומצבך יהיה הרבה יותר גרוע אם לא תידאגי "לדכא" אותו עכשיו ! מתושלח הצעיר
הדרך שלך אל האמון העצמי, לא צריכה להיות תלויה בגורמים חיצוניים כמו עבודה או בן זוג. נכון.. אפשר להגיד שבגלל .. אז... אבל חבל. את צעירה, חייך לפנייך אולי כדאי שתתחילי לפרגן לעצמן, פירגון אמיתי ופנימי, כזה שלא תלוי בגורמים חיצוניים.
ההרגשה הזאת שאף אחד לא מבין.....? אז בקשר לזה..זאת ההרגשה.. אצלי המעגל הוא כזה.. כשאני עובדת ומרגישה סיפוק..אני מרזה..ונראית ומרגישה טוב.. כשאני יושבת בבית לבד עם עצמי...קשה לי לקום בכלל מהמיטה!
רק רציתי להבהיר הרגשה שבטח יש לכולם לפעמים.. שלפעמים יכולים אנשים לדעת איך את מרגישה.. אבל לפעמים רק את יודעת איך את מרגישה ומה באמת יעשה לך טוב.. וגם אם זאת הרגשה..ההרגשה הזאת היא שלך..איך מישהו אחר יבין? זהו..רק רציתי להסביר..לא כעסתי.
יש עבודות שהעבודה בהם היא חלק מאוד חשוב מההגדרה העצמית שלנו. כשיש לי ימים טובים בעבודה, זה משפיע על מצב הרוח שלי וזה נותן לי כוח להזיז הרים והרגשה שאני יכולה להתמודד עם הכל. בחודשים שלא עבדתי, הרגשתי פחות שווה ופחות "חיה". במקצועי אני עו"ס העוסקת בשיקום נכים ואני מאמינה שהעובדה שאני "זאבה" נותנת לי לפעמים נקודת מבט אחרת... חשוב לחפש עבודה בתחום שמדבר אלינו או לפחות למוד בנוסף משהו שאנו אוהבים. לדעתי אם אדם תקוע במקום עבודה שהוא לא אוהב אבל צריך, עליו לפחות לעשות משהו בשעות הפנאי כדי שייתן לו את האנרגיה והכוח. מה את אוהבת לעשות? מה התחביבים שלך? תכתבי. אולי יהיה לי רעיון.