לא יודעת
בהתחלה הרגיש מהטון שלך שאת קצת "עושה לי טובה"
לא נורא, עבר 1. מה זאת אומרת לא הבינה את המשמעות של זה? בטח שהיא הבינה, בגלל זה היא התנדבה! זה או להבטיח מוות ודאי לפרים או לנסות להינצל בעצמה עם סיכוי שפרים תשרוד כי היא סומכת על גייל. והעובדה היא שאחר כך כשהנושא עולה פיטה אומר לגייל שקטניס לא הייתה סולחת לו אם הוא היה מתנדב להחליף אותו, כי בסופו של דבר קטניס השאירה את גייל מאחור לשמור על אמא שלה ועל פרים. וכאן אני קצת עוברת למה שאמרת ב-6- אני לא חושבת שקטניס רואה את עצמה בתור האבא ואת פרים בתור האמא, אני חושבת שקטניס רואה את עצמה בתור אם חד-הורית ואז היא מוצאת את גייל והוא האבא, בדיוק כמו שהוא אומר לה בסצנת הפתיחה שלהם "יש לנו כל כך הרבה ילדים" והיא אפילו לא צריכה לעצור לעקם מבט ולתהות למה הוא מתכוון - רק כשהוא מעלה את זה שהוא באמת רוצה ילדים היא מזדעזעת כי מבחינתה יש להם מספיק. וקולינס בעיניי מונעת מקטניס התמודדות עם בחירות. קטניס מחליטה לברוח ל-13 ברגע שהיא מבינה מבוני וטוויל שהמחוז קיים אבל במקום שנראה אותה מתחילה להזיז דברים, ישר קולינס מבריחה אותה לתוך המשחקים. כשהיא במשחקים עצמם קטניס עומדת מול ההתלבטות האם להרוג את פיניק או לא, ובמקום שנזכה לראות אותה בסופו של דבר מבצעת החלטה ורוצחת בן ברית או שאולי מחליטה שהיא לא מסוגלת לעשות את זה ומוכנה להוביל את עצמה למוות רק כדי לא להיות כלי משחק, קולינס מוציאה אותה מהמשחקים. בין אם קטניס מבינה מה המשמעות של מרד ובריחה ובין אם לא, קולינס לא נותנת לה לממש שום הבנה בפועל. 2. שוב, אני ממש ממש ממש לא אומרת שמה שפיטה מרגיש לקטניס הוא לא אמיתי. ממש לא. אני פשוט אומרת שהצעד הזה להחליט שהם "הנאהבים חסרי המזל" הוא לא צעד שפיטה החליט עליו. היימיץ' הבין את פיטה והוא זה שהוביל אותו לעשות את הצעד הזה. קודם כל - מתי הצהרתי כאן שאני לא סובלת את פיטה?
האמת היא שההפך בדר"כ קורה ואני משתדלת להצהיר שעל אף התנגדותי המטורפת לקטניס ופיטה כזוג אני כן מחבבת את פיטה, הוא דמות שקצת קשה לשנוא, הוא בכל זאת מושי-מושלמי שכזה ואין סיבות ממשיות לא לאהוב אותו. אבל כן, הוא דמות שהרבה פחות התחברתי אליה, ולמה הרבה פחות התחברתי אליה?
בדיוק כי הוא לא משפיע על קטניס. כי הוא כלי משחק של היימיץ' ושל הקפיטול. זה לא שהוא מחליט החלטות גורליות בעצמו שמובילות את קטניס לשינוי. זה שאחרים מחליטים עבורו. לא משנה כמה אמיתית האהבה שלו לקטניס, מי שגרם לו לעשות את צעד הוידוי היה היימיץ'. ככה גם בספר השני כשהוא זה שמכניס אותם למשחקים בפעם השניה במטרה להציל אותם. את בעצמך אמרת את זה, קטניס היא כלי משחק של היימיץ' שמפעיל את העלילה שלה. אבל לא של פיטה. ובדיוק בגלל זה הדמות שלו בעיקר גרמה לי לפהק. זה לא שאני חולקת עלייך כי אני לא אוהבת את פיטה. זה שאני לא אוהבת את פיטה בדיוק בגלל שהוא בעיני ההפך הגמור ממה שתיארת. אגב, אם כבר נכנסו לדיון - זה למה אהבתי את גייל כבר מהספר הראשון. כי גם עם ספוטלייט מזערי ביותר של אולי עשרה עמודים בספר הראשון בהם הוא במרכז העלילה, אפשר לראות עד כמה הוא משפיע על קטניס ומתמרן אותה. וזאת בניגוד לפיטה שכשהיא באה אליו עם ידיעת "בוא נברח!" לא טורח אפילו לנסות לסתור אותה, הוא פשוט אומר לה "סבבה, נברח, אני לא חושב שזה יקרה בפועל אבל אם זה מה שאת רוצה אז אני מסכים, בואי נברח"
3. אבל זה בדיוק מה שאמרתי - שכל הקטע בקוין זה שהיא עומדת מול סנואו, כנגדו - וכן, היא עומדת נגדו ולא רק 13 מול הקפיטול, היה לה מאוד מאוד קשה להעביר לקטניס את העונג של לרצוח את סנואו בעצמה - אבל בכל זאת היא לא מנוגדת לו כדמות. את מצפה מהדמות שמייצגת את המורדים להיות ההפך הגמור מסנואו - רפובליקנית שוחרת שלום ואנטי-משחקים. אבל את רואה איך לאורך כל הספר היא נגד סנואו אבל היא בדיוק כמותו. וזה מה שהופך את עלילת MJ למעניינת בעיניי, וזה מה שהופך את קוין כמנהיגה לדמות מעניינת בעיניי. 4. ... לא, הסמל של המרד הוא העורבני החקיין כי זה הציפור שקטניס בחרה לענוד
וקטניס מסבירה גם שהקטע של העורבני זה שהוא חיה שהתפתחה בלי אף תכנון של הקפיטול, אבל בסופו של דבר התרבתה והעבירה מסרים הלאה. וכך גם המרד, התחיל בלי אף תכנון של הקפיטול והתפשט כמו אש בשדה קוצים. הקטע עם העורבני החקיין על רקע 13 היה סתם רמז לקטניס, אבל המורדים עצמם בחרו בסמל הזה בגלל קטניס, כמו שפלוטארך חורט את העורבני על השעון שלו כדי לסמן לקטניס שהוא בצד שלה, ובו בזמן לסמן לה שהזירה הולכת להיות שעון. זה הרבה לפני שהם יודעים מה יקרה בגמול הרבעוני ושהם יעברו למחוז 13. 5. נו, כאן את חושבת את מה שאני חושבת - איפה אמא של קטניס בכל הסיפור הזה? זה למה אני אומרת שהסוף מבחינתי עם אמא שלה לא היה מספק. ושוב, כמו שאמרתי, אני לא חושבת שקטניס הלכה על הקטע הגברי בגלל שהיא רצתה להיות האבא. היא הלכה על מה שאבא שלה לימד אותה כי אבא שלה לימד אותה לשרוד, אבל עצם העובדה שהיא נשענה על דמות גברית כמו גייל מוכיחה את הנשיות שלה, ומוכיחה את זה שקטניס היא מאוד אמהית למעשה. וגם היחס שלה לפרים הוא אמהי, לא יחס של שיתוף פעולה. ואני מצטערת, אני קוראת שלושה ספרים פוליטיים, סוף של "פיילור בנשיאות, הכל שמח" לא משכנע אותי, כמו שאני לא יודעת שום דבר על גייל, על אמא שלה, כל היוצ"ב... את בעצמך אומרת, הפתרון יותר מדי מרוכז בקטניס - ולא בקטניס של שניים וחצי ספרים אלא במן עיוות כזה של הסוף. שתינו הסכמנו על כך שעל אף שקטניס במרכז הסדרה היא לא הגיבורה. ואני רוצה לדעת מה הפתרון של "הגיבור", לא רק מה הפתרון של קטניס. 6. יקירה, את אמנם נשואה אבל אני עצמי בקושי מגרדת את ה-20... כך שאני עצמי הייתי טינאייג'רית בעצמי עד לפני חצי שנה
אני מדברת רק מנסיון על סמך האנשים סביבי. ונכון שישנם רבים ואיכותיים שקראו ויקראו את הקלאסיקות האלה, אבל בעיניי קולינס ניסתה לכוון לקהל ה'בנאלי' יותר, וסליחה על המילה, שמסתפק בספרים שנראים לו מותחים ומעניינים ופחות בספרים שנראים לו שמעבירים מסר. אני ממש ממש מצטערת על ההשוואה הזאת ואני יודעת שהרבה גולשות כאן לא יאהבו אותה אבל היא מאוד מתבקשת - קולינס קצת ניסתה לכוון לקהל של דמדומים - ספר שלא מצריך יותר מדי מחשבה- אבל בכל זאת לפהתיע ולגרום לקוראים שלה לחשוב. אני לא אומרת שעכשיו אפשר לשרוף את 1984 כי יש דיסטופיה חדשה ועדכנית ושכולם יקראו רק אותה, חס וחלילה. אני רק אומרת שקולינס מנסה כאן לפנות לקהל יעד אחר, שאולי לא היה חושב במקרה אחר ללכת על ספר כזה. וזה קצת לקיחת הימור, אבל היא הצליחה. זה שבפועל לחצי מהקוראים אכפת רק ממשולש האהבה זה קצת עצוב, אבל גם קיבלנו סוף שרק נותן פתרון למשולש האהבה (ואפילו לא אחד בו קטניס באמת בוחרת
). ובסופו של דבר, כאן כמו בשאר הדיונים- זה לא משנה לאן הספר מכוון - לבני נוער, למבוגרים, לקהל יעד של גאונים ולקהל בנאלי... בפועל הספר מנסה להעביר מסר מסוים בתחילתו, ובעייני בסוף הוא לא מעביר אותו. 7. אני לא מסכימה - קטניס לדעתי בספר הראשון נכנסת למן סוג של מגננה - היא רוצה לשרוד. אבל בפועל היא לא אדם עוין. היא רואה את האווקס האדומה, הזו שהפכה לאווקס באשמתה, והיא לא סולדת ממנה ולא מפחדת ממנה ולא רואה בה אויבת - היא נעימה אליה. היא אוהבת את צוות ההכנה שלה, כשגייל אמר לה שהתפיסה שלו ושל קוין הייתה שהאנשים האלה מובילים אותה למוות היא ממש מופתעת כי היא לא חשבה על כך בכלל. היא נכנסת עם פיניק למשחקים והוא מתנשא מעליה ומנצל אותה, אבל היא עדיין נקשרת אליו ולא מסוגלת להרוג אותו. זה למה תפסתי את קטניס כדמות אמינה - כי היא מאוד רוצה להתרחק ולסלוד מאנשים אבל קשה לה כי היא מאוד אנושית בסופו של דבר. בחרה לעזוב את הגישה העוינת? אחרי שפרק שלם היא בכתה על כמה שהעולם חרא ושהיא לא רוצה להיות חלק מהאנושות?
קטניס מבחינתי לא מבצעת אף בחירה בסוף הזה. אם קטניס הייתה מנסה לראות את הטוב באנשים אז היא הייתה קמה והולכת לאמא שלה ב-4, הולכת וסולחת לגייל כי ברור לה שהמוות של פרים לא באשמתו, מספרת לנו על שאר האנשים סביבה ועל העתיד של פאנם. קטניס של הסוף כל כך אנוכית ואדישה שהיא לא חושבת שמעניין אותנו שום דבר פרט לכך שהיא בסוף נתקעת עם פיטה כי שוב, פיטה זה טוב וגייל זה רע, סוף טוב הכל טוב, להלהלה. לאיזה פתרון קטניס ניסתה לשאוף? אני אגיד משפט שכתבתי פה כל כךךךך הרבה פעמים ואם אכן קראת בפורום תקופה ארוכה אני בטוחה שכבר קראת אותו כל כך הרבה פעמים - קטניס נכנסת למשחקים במטרה להציל את אמא שלה, את פרים ואת גייל. טוב, אולי את גייל לא, אבל היא סומכת על כך שבאמצעותו הן יכול
