שלום מהוסס...

שלום מהוסס... ../images/Emo20.gif

שלום לכם... אני מסתכלת על הפורום כבר חודש מבלי להתערב. ואומרת לעצמי: "איך תשתחלי פנימה?! את לא שייכת!" וגם עונה לעצמי: "אולי יוכלו לעזור?" ושוב הקול הפנימי הלא בוטח משיב: "את רוצה לפתוח את פצעי העבר?! למה??? מה זה יתן??" לא בטוחה כל כך מה לכתוב?? מה להגיד? מתביישת להגיב להודעות של אחרים למרות שיש לי מה להגיד (הביישנות הזו תהרוג אותי יום אחד...) זהו בערך.... מקווה שלא הטרדתי...
 

אiרית

New member
שלום גם לך

בדיוק כמוך גם אני, קוראת את האנשים כאן כבר חודש ומהססת. לא יודעת בדיוק מה להגיד, אבל אני כאן אם את רוצה לדבר
 
שלום לכן, יקרות..

טוב, אני הסתכלתי על המקום הזה הרבה יותר מחודש <כמעט מיום היוולדו> לא יודעת עם חוסר השייכות היא שמנעה ממני להגיע עד עכשיו, אבל יודעת ששמחה מאוד שנשארתי.. ושוב.. ברוכות הבאות.. תדברו,תשתפו.. אתן מחליטות. שני
 
ברוך הבא למשפחה ../images/Emo24.gif

את יודעת גדלתי בבית עם עוד חמישה אחים, אח"כ נפטרו שניים ונולד אחד,אז יש לי כיון ארבעה אחים, ועם כל הצרות שלנו ושטויות והכעסים והצחוקים והברוגז והכל , הלוואי והיה לי עוד עשרה אחים. אז ילדה שלי, ברוך הבא להיות אחותי הוירטואלית. את קראת לעצמך מרגישה ילדה...אני בת 32 ונראית ומתנהגת ובוכה כמו ילדה....אז מה ככה אני ילדה בנשמה...וזה כיף. כל מי שרוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו כבר שייך לנו, השייכות במשפחת סהר נקבעת על ידי רצון המצטרף, אנחנו מקבלים באהבה את כולם. את לא חייבת לפתוח שום פצע כרגע, את רק יכולה לספר לנו אם את רוצה על עצמך, גיל מה עושה בחיים, מה היית רוצה לספר לנו...אני תמיד ובטוחה שגם אחרים מאוד נשמח שתצטרפי אלינו, ותגיבי כשאת מרגישה שאת רוצה...הכל מותר להגיד כל עוד עומדים בכללי הפורום..כלומר לא מעליבים, לא משפילים, ולא שופטים את האחר, ולא נותנים עיצות..מספרים מהחויות האישיות....חופשי. את יודעת עכשיו עשיתי הליכה קצת בשביל ביתי....יצאה שכנה עם ערימות של שקיות זבל לכיוון הפח הגדול בחוץ....ואמרתי לה בוקר טוב...הלוואי ויהיה סוכות כל חודש...איך נהניתי לשמוע אותכם עד אתמול בעשר בלילה (לפני שהלכתי לישון), שרים וראיתי מהחלון רוקדים, ועל האש ממש עשה לי טוב. היא שאלה ישר..רגע רחל למה השנה לא הצטרפת לסוכה עם כולם? היה מלא בשרים..היה מלא אוכל משקאות, היה מלא שמח..? אמרתי לה תראי אני כבר חודשים לא בדשא כמו פעם, אני לא הכרתי רבע מהאנשים שישבו בדשא..אני מתביישת היום להצטרף אליכם כל פעם שאתם עושי פתיחת שולחן ושמח בדשא, ככה כמה משפחות בשכונה....אתם מכירים שנים..חיים כמו משפחה אחת גדולה..אני ביישנית....וגם אמא....אנחנו לא מרגישים נעים להצטרף.......היא ענתה לי ישר....רחל-הביישן מפסיד, ביום שתחליטי שנמאס לך להפסיד תצטרפי, אין הזמנות את חלק מהשכונה, והסוכה, והחגיגה היא שכונתית, אנחנו רואים אותך חלק מהשכונה הפסד שלך-אני כמובן אמרתי רגע את לא מבינה......והיא כבר הלכה...... נכון בתחילה שגרתי בשכונה הייתי יותר אמיצה.הייתי יותר בינהם.התרחקתי כי הם קצת צבועים....וירדו עלי שאני עשירה במלא כסף..מקנאה..שבהתחלה היה לי כסף.....הייתי שולחת להם את הצרות שלי....מאז קשה לי להרגיש חלק מהם...והאמת אני מפסידה שאני לא מחליקה דברים..כי יש רגעים שהם מכלום סתם ישיבה בכסאות חצר כמה משפחות וסיפורים וחויות עושים המון שמח וקפה ועוגה והכל כמו חבורה אחת גדולה...... אז למה סיפרתי לך? אולי כדי לאמר לך שאני מאוד מאוד מאוד ביישנית, ביחוד כשאני מגיעה למקום חדש, אבל כשהמקום מקרין לי קבלה, וחום כמו בסהר-אני מרגישה מהר חלק....אני מקווה שנצליח להקרין לך את הקבלה והחום הדרוש שתהיי חלק מאיתנו. המון אהבה רחל-נשמה לך ולאורית, ולכל המצטרפים החדשים שלא בירכתי כי שקעתי קצת לתוך צרות חיי.
 
שלום לך וברוכה הבאה

אח, כמה שמוכרת לי ההרגשה הזאת שכתבת בסוגרים (הביישנות הזו תהרוג אותי יום אחד...) אני זוכרת שלא מזמן כתבתי את אותו משפט כאן בדיוק באותן מילים... אבל אני רוצה שתדעי שזה המקום האחרון להתבייש בו. יש כאן אנשים נפלאים שיקבלו אותך כמו שאת, לטוב ולרע. גם אני הרבה פעמים מפחדת לפתוח את פצעי העבר. אבל מה לעשות שהם נפתחים בכל זאת, גם בלי שאני אעשה משהו בשביל זה. וכן, זה מפחיד לפעמים לפתוח דברים ולדבר על מה שכואב, אבל אין לך מושג כמה שזה גם תורם. מקווה שעוד תמשיכי לכתוב כאן ושנכיר אותך יותר. אז שוב, ברוכה הבאה, נטע.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
שלום לך וברוכה הבאה לפורום ../images/Emo20.gif

אני רואה שכבר קיבלו אותך כל כך יפה. שמחה על כך! מקווה שתרגישי בנוח ותכתבי לנו על עצמך, שנוכל להכיר אותך יותר. המקום הזה, בעקרון, מקבל מאוד, כמובן אם מכבדים את הנמצאים ולא נראה לי שתהיה בעיה עם זה. אז בזמנך החופשי...
 
תודה רבה חברים יקרים ../images/Emo24.gif

קיבלתם אותי כל כך יפה... ואני כל כך חששתי... זה נחמד לקבל משפחה וירטואלית, שלא שואלת שאלות!! הכינוי שלי די תואם להרגשה שלי. הבעיה שלי היא שאני מתחילה להיזכר בעבר הלא כל כך נחמד שלי...וזה מכאיב. הרבה זמן לא חשבתי על זה מה פתאום עכשיו זה מופיע?????? למה הכל צף עכשיו?? אני בת 23 ומרגישה כמו ילדה שלא היתה לה ילדות טיפשי לא?...
 

עצמי

New member
לא טיפשי בכלל.

"כמו ילדה קטנה שלא הייתה לה ילדות..." למה כמו? האם מה שעולה עכשיו, אכן לוקח ממך את מה שיכול היה להיות ילדות? כי אם כן. זה אך טבעי שהנפש תחפוץ להשלים את מה שמעולם לא היה לה. אל תכעסי על עצמך על כך. ותני לעצמך להרגיש. זה מותר. וחוץ מזה, מה רע בלהיות ילדה קצת? מה רע בלהרגיש כמו ילדה? ברוכה הבאה. עצמי.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מסכימה עם עצמי

וזה לא טיפשי בכלל. כנראה רק עכשיו הגיע הזמן לפתוח ולהתמודד עם העבר, כנראה רק עכשיו זה עולה ומתעורר כי את חזקה מספיק. מקווה שתרגישי בנוח כאן לשתף כדי שנוכל לתמוך בך וללוות אותך בתקופה הקשה הזו.
 
תודה עצמי, תודה סהר ../images/Emo51.gif

יש הרבה היגיון במה שאתם אומרים... אני צריכה את הכוח בשביל להתחיל לשפוך את הלב, את הדחיפה הקטנה הזאת... אני רק מפחדת שברגע שאני אספר אני אכאיב לעצמי מאד, ושהזכרונות יהיו קשים מידי. זה נשמע הגיוני או שלא כל כך?...
 
זה תמיד הגיוני לפחד מכאב

אבל לפעמים גם לסיכונים יש תוצאות טובות. אני לפעמים מרגשיה שאני ילדה, ולפעמים אמא לכמה ילדים משלי. בדרכ אני רוצה להיות ילדה. יש לנו את הזמן. באמת. ואל תרגישי שאת *חייבת* לספר. אבל אם תבחרי לספר, נהיה כאן לצידך. אנחנו כאן. מתי שתרצי. שני פיטר פנית wannabe
 
נשמע הגיוני מאוד

את יודעת, זה מזכיר לי את העובדה שלפני כמה ימים התחלתי לכתוב סיפור באתר במה חדשה, סיפור המתאר את המאבק שלי עם הפחד והכאב. אני כותבת אותו בהמשכים וגם אצלי, כשאני מרגישה יותר טוב והכאב לא מציק, אני מפחדת לגשת לאותו סיפור ולהמשיך אותו, כי זה נראה לי כמו "לחטט בפצע" ולהחזיר את הכאב במלוא עוצמתו אחרי שהוא נרגע קצת. עכשיו אני חושבת שאותו סיפור כבר גמור אבל עדיין לא הותרתי אותו לפרסום ושוב בגלל הפחד הזה שמעצם ההתעסקות בכאב הוא ישוב ויעלה. אבל מנסיון אני גם יודעת שכשכואב מאוד, קשה אמנם להוציא את זה, אבל אחרי שמוציאים, ההקלה היא עצומה.
 

אנני

New member
כל כך הרבה שנים

הרגשתי כמו ילדה קטנה ואולי ניסיתי לשחזר את חייה של אותה ילדה כי לא יכולתי לזכור. רק אחרי יותר מ-30 שנים התחלתי להיזכר, זה עלה חתיכה,חתיכה, כל פעם קצת. זה בילבל, זה כאב כל כך אך כנראה שזה לקח לי כל כך הרבה שנים כדי להתחיל את התהליך השחזור האמיתיכי כנראה שלפני זה לא הייתי מוכנה להתמודדות עם הכאב. אך גם כשלא זכרתי, זה היה שם והשפיע על חיי, על התנהגותי, על רגשותיי וזאת מבלי להבין את ה-למה. "זה" היה לא מוגדר אך הפעיל אותי דרך קולות, דרך מילים, דרך מצבים, דרך התנהגויות שהתקשרו ל"נמחק" בילדותי. רק כשהתחזקתי יכולתי להרשות לעצמי להזכר ולהבין שאני מרגישה רע כי זה מדבר כמו שהיא דברה איתי, וזה מזכיר לי איך שהי התנהגה אלי, והמצב הזה התחבר למצב כואב של אז... אז אולי הקולות, המצבים, התנהגויות דומים ומעוררים זכרונות קבורים אך אני לא אותו בן אדם, אני התחזקתי ויכולה להפגש עם הילדה המוכה ולחבק אותה ולהתחיל לגדול. לא מרגישה ילדה, מה שאת מספרת לא נשמע לי טיפשי בכלל, ההפך הגמור, זה נשמע לי מוכר מאוד. ברוכה הבאה לפורום
אנני
 

lance-knight

New member
את יודעת

עד כמה אני ביישן? זה משהו נורא. אני מאוד סובל מזה. ובכלל לא רגיל ללספר על בעיות שלי למישהו. הכל שמרתי בתוכי. עד שיום אחד נכנסתי לפורום ו... לא, הביישנות עוד לא הלכה, אבל התחלתי ללמוד להפתח. וזה עוזר. אז גם את יכולה.
 
((((אנשים)))) ../images/Emo9.gif

התגובות שלכם מאד עודדו אותי!! אתם באמת מבינים איך זה אה?! חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה. רציתי לשתף אתכם במשהו.. אתמול בערב, הרגשתי כבר שבעה מכל הזכרונות האלו ולא ידעתי מה לעשות, אז נזכרתי שפעם ראיתי בפורום (כשהייתי בגדר צופה) שאפשר ממש לדבר עם סהר, אז ניסיתי (הרגעתי את הקול הפנימי הפחדן שלי ואמרתי לו : רק מנסים...) דיברה איתי מישהי מאד מאד מאד נחמדה במשך שעה וחצי (איך היא סבלה אותי כל כך הרבה זמן..) היא נתנה לי המון חומר למחשבה, ה-מ-ו-ן!!!!!. וזה עזר לי מאד, זה אמנם החזיר אותי אחורה, אבל נראה שאין מנוס מזה אה?? דרך אגב, למישהו מכם יש איי סי? ורוצה להצטרף לרשימה שלי?
 
למעלה