דרך-הלכה
ישנו הבדל רב בין עבודת ה' לשמה, כקבלת עול, לבין שיקולים שעל פוסק הלכה לקחת בחשבון בטרם הוא פוסק את פסיקתו. ליבוביץ סה"כ הציג עמדה, שנשענת על אי אלו הנחות מטא-הלכתיות, לפיה
ראוי שהחקיקה ההלכתית תשתנה ביחס לנשים. ההנחות המטא-הלכתיות שליבוביץ נשען עליהן פזורות לכל אורך ורוחב הספרות ההלכתית, ולא אחת יש מחלוקות רבות גם עליהן. נושא זה מערב בין תפיסות אוטיליטריות-אינסטרומנטליות לבין גישות דאונטולוגיות ופיאטיות כלפי החשיבה ההלכתית. להבדיל מההלכה כפי שהיא ממומשת בפועל - כשנוצר מצב בו קשה עד בלתי אפשרי לזקק את ההלכה ולהפריד בין חוק, משפט, דין, מנהג ותקנה - מבחינה
הלכתית טהורה אין
שום בעיה לשנות קביעות הלכתיות מושרשות.
מלבד הגזירה הדדוקטיבית הפורמלית, פוסק מתחשב בטובת הציבור, במנהג המדינה, במראית -עין, בממונם של ישראל, ב"ועשית הישר והטוב" וכד'. יש פעמים שניתן לדחות פסיקות מפורשות של ראשונים, ואף של תנאים, כל עוד לא עוברים על דאורייתא, לא כל שכן שניתן לבטל תקנות. [לצורך העניין, ישנה אף
אפשרות היפותטית להתיר איסורים במצבים מסוימים.] המגמה בפסיקה הנאו-אורתודוקסית של ימינו דומה [כמעט] לזו שאפיינה את הפסיקה הטרום קונסרבטיבית של תחילת המאה הי"ט, אך לא את זו של שלהי אותה מאה, וטוב שכך.
אף על פי שהמצוות נתנו כגזירת מלך, פוסק הלכה אינו ניגש למלאכתו על תקן חמור נושא ספרים. בחשיבה התלמודית ישנה הבחנה בין חוקים למשפטים:
"את משפטי תעשו" (ויקרא יח, ד'): דברים שאלמלא לא נכתבו, דין הוא שיכתבו, ואלו הן: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל וברכת השם. "ואת חקתי תשמרו": דברים שהשטן ואומות העולם משיבין עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע ושעיר המשתלח. ושמא תאמר: מעשה תוהו הם? תלמוד לומר, "אני ה'!" אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן" (בבלי יומא סז, ב)
ולכאורה קשה. הרי על התמיהה שמא מעשה תהו הם היה להשיב נימוק שמיישב את הדעת, ואילו הגמרא מציגה את "אני ה'" כנימוק סופי, ובכך חוזרת התמיהה לדוכתא: לענות "ככה" משאיר את הדבר בגדר תהו. לכן יש לתרץ כי אמנם ה'חוקה' היא גזירה, אך אין היא בלתי מנומקת. סוף סוף התורה היא חוקתו של עם-ישראל ו"החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים" [רמב"ן]. כך אתא שפיר, משום ד"כל מקום שנאמר חוקה גזירת מלך היא שאין רשות לאדם להרהר אחר מדותיו, ואין הכוונה שלא יהיה טעם לדבר" [רקאנטי על ויקרא יט]. לכן רש"י מפרש את 'השטן' כיצר הרע המטעה ואומר 'שהתורה אינה אמת כי מה תועלת בכל אלו". משמע שהעריבות לאמתות התורה, אליבא דרש"י, אינה נמצאת במישור האפיסטמי כי אם במישור הפרקטי והאינסטרומנטלי.
תנא דמסייע לליבוביץ ניתן להביא מהשבת הפרקים כו, כז, לא, לב בחלק השלישי של מורה נבוכים אהדדי, בהשוואה לעמדת הרב בפתיחתו למניין המצוות, בדבריו לגבי טיבן של המחלוקות בהלכה. כדאי לך לקרוא את הפרק הראשון בספרו של משה הלברטל "על דרך האמת: הרמב"ן ויצירתה של מסורת" [עמ' 21-77], וכן את "נתיבות הפסיקה: כלים וגישה לפוסק הלכה" של הרב דניאל שפרבר. אני ממליץ לך גם לקרוא את הספר "
דור דור ודורשיו" של רייב אייזיק הירש וייס על כל חלקיו.
באשר להרמוניה בין ה-תורה לתורות אתיות כאלו או אחרות, די לקרוא את מדרש חז"ל המצייר את טענותיו של קורח בן יצהר, לוחם המוסר:
"ובמושב לצים. לא ישב" זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה קרח? כינס כל הקהל, שנאמר "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", והתחיל לומר להם דברי ליצנות, ואומר להם: אלמנה אחת היתה בשכונתי והיו עמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת. באה לחרוש – אמר לה משה (דברים כ"ב): "לא תחרוש בשור וחמור יחדו." באה לזרוע – אמר לה (ויקרא י"ט י"ט): "שדך לא תזרע כלאים." באה לקצור ולעשות ערמה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באה לעשות קרן, אמר לה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה עניה זו? עמדה ומכרה את השדה וקנתה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהן ולהנות מפרותיהן. כיון שילדו – בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה (דברים ט"ו י"ט): "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר – תקדיש לה' אלוהיך." הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן – בא אהרן ואמר לה: תני לי ראשית הגז שכך אמר הקב"ה (דברים י"ח ד'): "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו." (לכהן). אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיון ששחטה אותן בא אהרן ואמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה: אפילו אחרי שחטתי אותן, לא נצלתי מידו – הרי הן עלי חרם! אמר לה אהרן: אם כן – כולה שלי הוא, שכך אמר הקב"ה (במדבר י"ח י"ד): "כל חרם בישראל לך יהיה." נטלן והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה. כך עלתה לעלובה זו! כל כך הם עושים ותולים בקב"ה! [מדרש שוחר טוב, תהלים א].
