"ואין הכוונה שלא יהיה טעם לדבר"
האין זה פוסטולט שלא ניתן לבסס אותו בקטגוריות חשיבה אנושיות? כי אם אכן יש טעם לחוקים, לגזירות המלך (כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו'), כטענת רש"י, רמב"ן ואחרים, אבל אין בכוחו של שום אדם להצביע על הטעם הזה, אין בזה שום נימוק שמישב את הדעת בדבר התמיהה שמא מעשי תהו הם, אלא את דעתו שמי שמקבל מלכתחילה - כפוסטולט - שאין רשות להרהר אחר מידותיו. אבל מי שמקבל זאת כפוסטולט מה מוסיפים לו דברי רש"י? מה לאדם ולטעמים אלוהיים שלא ניתן לבטא אותם בקטגוריות אנושיות? הרי התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים. בעל כורחנו אם כן עלינו לקבל את התפיסה שאכן אין לחוקי המלך טעם אוטוליטרי-אינסטרומנטלי מבחינתו של האדם, ואין לחפש אחר טעם כזה, אלא עלינו לקבלם כגזירות מלך. אפשר להרחיק לכת עוד יותר ולומר שטעמן של גזירות המלך הוא בדיוק זה שאין להן טעם אוטוליטרי. זו כנראה תפיסתו של הרמב"ם (בעקבות ספרו של פונקנשטיין - 'טבע, היסטוריה ומשיחיות אצל הרמב"ם'. ספר משובח), בודאי של ליבוביץ. אבל אצל ליבוביץ יש גם משפטים, ושם בודאי שניתן לתת טעמים, ואין בזה חריגה מעבודת השם לשמה כפי שהבהרת היטב.
האין זה פוסטולט שלא ניתן לבסס אותו בקטגוריות חשיבה אנושיות? כי אם אכן יש טעם לחוקים, לגזירות המלך (כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו'), כטענת רש"י, רמב"ן ואחרים, אבל אין בכוחו של שום אדם להצביע על הטעם הזה, אין בזה שום נימוק שמישב את הדעת בדבר התמיהה שמא מעשי תהו הם, אלא את דעתו שמי שמקבל מלכתחילה - כפוסטולט - שאין רשות להרהר אחר מידותיו. אבל מי שמקבל זאת כפוסטולט מה מוסיפים לו דברי רש"י? מה לאדם ולטעמים אלוהיים שלא ניתן לבטא אותם בקטגוריות אנושיות? הרי התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים. בעל כורחנו אם כן עלינו לקבל את התפיסה שאכן אין לחוקי המלך טעם אוטוליטרי-אינסטרומנטלי מבחינתו של האדם, ואין לחפש אחר טעם כזה, אלא עלינו לקבלם כגזירות מלך. אפשר להרחיק לכת עוד יותר ולומר שטעמן של גזירות המלך הוא בדיוק זה שאין להן טעם אוטוליטרי. זו כנראה תפיסתו של הרמב"ם (בעקבות ספרו של פונקנשטיין - 'טבע, היסטוריה ומשיחיות אצל הרמב"ם'. ספר משובח), בודאי של ליבוביץ. אבל אצל ליבוביץ יש גם משפטים, ושם בודאי שניתן לתת טעמים, ואין בזה חריגה מעבודת השם לשמה כפי שהבהרת היטב.